המורה לאנגלית

שני פרקיו הראשונים של הספר מציגים את הרקע להתרחשותו: רחל נפרדת בלונדון מבית אביה, עם פטירתו. כעבור יומיים היא מטלפנת לאהוד, גמלאי של "המוסד" שהיה המפעיל שלה בעת שירותה ב"מוסד", ואומרת לו: "אבא שלי מת, הוא מת בפעם השנייה". אובדן הקשר עם רחל לאחר שיחה זו מביא להקמת צוות של "המוסד" לאיתורה, מחשש שהיעלמותה תגרום לדליפת סודות חשובים שידעה.

תשעת הפרקים הבאים שהם לבו של הספר, נעים כ-15 שנים לאחור, ומתארים את קורותיה של רחל, בשם הבדוי רייצ'ל ברוקס, כלוחמת מטעם "המוסד" בארץ אויב, העוסקת שם בריגול ובחבלה, בכיסוי של מורה לאנגלית. קורותיה מסופרות על ידי אהוד, המתמקד ברגשות שלו ושלה תוך כדי המבצעים שבהם השתתפו, והוא מספר זאת לג'ו פלד, מפקד היחידה של "המוסד" באמצע שנות ה-60, וכעת גמלאי אף הוא. בין היתר מתאר אהוד מבצעים שבהם סייעה רחל במבצע התנקשות בחיי מנהיג מחבלים,^[1] ומבצע חבלה נוסף עליו קיבלה צל"ש מראש הממשלה.

מטרתה של השיחה הממושכת בין אהוד לג'ו היא לגלות מניע להיעלמותה של רחל ויעד שאליו יצאה, על מנת לאפשר את החזרתה לישראל לשם מניעת דליפת הסודות שאתה. ארבעת הפרקים האחרונים של הספר חוזרים להווה, ומתארים את רחל ואת הפעילות לאיתורה.

מחבר הספר, תא"ל (מיל') יפתח רייכר-עתיר שירת בצה"ל כסגן מפקד סיירת מטכ"ל וכמפקד מערך המבצעים המיוחדים באמ"ן בשנים 1984 עד 1990. במסגרות אלה רכש ניסיון רב בתכנון ובביצוע של מבצעי מודיעין בארצות אויב.^[2]

גד שמרון העיר על כך:

רייכר־עתיר כותב על נושאים המוכרים לו היטב. נכון שלא חייבים להיות רפתן כדי לכתוב רומן על תככים במשק החלב, אבל מי ששואף להעביר לקורא מה באמת מתרחש בעולם הפעילות החשאית, רצוי שיתבסס על עובדות וניסיון. יעיד על כך דייוויד קורנוול, הידוע בשם העט ג'ון לה קארה.^[3]

בישראל קדם לרייכר-עתיר בדרך זו איש "המוסד" מישקה בן דוד, שחיבר מותחנים אחדים, ובמידה מסוימת גד שמרון עצמו (בכתיבת ספרי עיון ורומנים).

כדי שלא להותיר ספק בלב הקוראים, מתחיל הספר "המורה לאנגלית" בדף שכותרתו "מכתב לקוראים", ובו הוא מצהיר "שעלילת הספר והדמויות הנזכרות בו הן כולן פרי דמיונו של המחבר", אך מוסיף שטיוטת הספר הוגשה לאישורם של גופי מודיעין למיניהם, והספר אושר לפרסום "אחרי חודשים רבים וחילוקי דעות קשים". בגופים המאשרים הייתה גם ועדת השרים למתן היתר לפרסומים.^[4]

לוחמי "המוסד"

רייצ'ל ברוקס ואנשי "המוסד" הפועלים אתה מכונים בספר זה "לוחמים" (ולא בכינוי הנפוץ יותר, "סוכנים"). גד שמרון הסביר את משמעותה של טרמינולוגיה זו:

"סוכן מוסד", השם השגור בתקשורת לכל מי שקשור לריגול ישראלי, הוא אזרח זר שעובד בשביל המוסד. למשל, אשרף מרואן, הבכיר המצרי שהעביר את ההתרעה על פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973. "לוחם" הוא אזרח ישראלי, עובד מוסד, שפועל בשטח.^[3]

לוחמי "המוסד" בספר זה הם מאוד אנושיים, בעלי אהבות, פחדים ורגשות נוספים. "רייכר־עתיר יצר סוכני מוסד שדומים יותר לאנשי סמיילי של לה קארה מאשר לג'יימס בונד", תיאר זאת אהרון לפידות.^[5] רונן ברגמן ציטט אדם הבקיא בענייני מודיעין, שטען כי הספר מציף את "ההתבוננות העמוקה והמושכלת ביותר שנכתבה אי פעם בפומבי על אודות הפעלת הלוחמים של המוסד בארצות היעד".^[6]

תקופת התרחשותה של העלילה

הספר אינו נוקב במפורש בתאריכי ההתרחשויות שבו, אך ניתן לזהותם לפי פרטים המופיעים בו. רחל נולדה ב-10 באפריל 1965,^[7] בגיל 19 עלתה לבדה לישראל,^[8] ובגיל 26 הצטרפה ל"מוסד".^[9] פעילותה בארץ האויב נמשכה קרוב לארבע שנים,^[10] כלומר התרחשה בחצי הראשון של שנות ה-90. 15 שנים לאחר סיום פעילותה בהנחייתו של אהוד^[11], בהיותה בת 45^[12] (כלומר בשנת 2010), נעלמה.

חשאיות

אף שזהו ספר בדיוני, הוא אפוף חשאיות, המזכירה ידיעה בעיתון בנושא שחל עליו איסור פרסום. לא נמסר בו שמה של היחידה שבה שירתו אהוד ורחל (היא קרויה "היחידה"), המדינה העיקרית (כנראה סוריה^[5]) שבה פעלה רחל קרויה "ארץ האויב", ומקום אחר שבו פעלה מכונה "היעד". אורית הראל מתחה ביקורת על מאפיין זה של הספר: "סיפורי המבצעים עצמם מובאים באופן מעומעם שרק הופך הכול לתאורטי ותלוש, הרבה פחות מסעיר, מעורר פחד או מתח. ... כל המידע שאמור להסעיר ולהפעים, מובא כקטעי דו"ח מצונזרים וזה, כשמדובר במותחן בדיוני, פשוט לא מספק."^[13]

• (הקישור אינו פעיל, 4 בינואר 2020)המורה לאנגלית - הפרק הראשון מתוך הספר, באתר "עברית"
• גד שמרון, הגיבורות האלמוניות של ישראל, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2013
• יפתח אשכנזי, המורה לאנגלית || רומן ריגול שבוחן מחדש את המוסר, באתר הארץ, 12 בינואר 2014
• אורית הראל, אהבה בין הצללים, באתר מוטק'ה, 12 בדצמבר 2013
• אהרון לפידות, קוראים // בלדה לסוכנת שתולה, באתר ישראל היום, 17 בדצמבר 2013
• הספר "המורה לאנגלית", באתר "סימניה"