הסילמריליון

הסילמריליון מכיל חמישה סיפורים:

• אַינוּלִינדָלֶה - בסיפור זה מתוארת שירת האיינור, שבה ברא אילובטר (המכונה גם ארו - "האחד", שליט העולם) את העולם הגשמי, ומסופר גם על המאבקים הראשונים שהתחוללו בין האיינור (האלים) שירדו לעולם הגשמי.
• וַלָאקוֶנטָה - בסיפור זה מתוארים האיינור שירדו לעולם הגשמי, כאשר חלקם הופכים להיות ולאר, שליטי העולם והשאר - מיאר, עוזריהם של הולאר. לעולם ירדו גם כוחות הזדון, שהם הולא מלקור שר האופל (המכונה גם מורגות) ועוזרו סאורון, המיא (שהפך לשר האופל לאחר נפילתו של מלקור). הולאר והמיאר חיים בארץ אמן, הארץ הברוכה, בעוד שמלקור ומשרתיו חיים בארץ התיכונה.
• קְוֶנְטָה סילמריליון - בסיפור זה, שמהווה את עיקר הספר, מסופר על תולדות העידן הראשון של הארץ התיכונה שבו התרחשה המלחמה הגדולה במלקור-מורגות', שר האופל. במרכז העלילה עומדים הסילמרילי (האבנים הקסומות שנוצרו על ידי האלף פאנור בן פינווה) שנחטפו על ידי מורגות' וגרמו למלחמות רבות.
• אַקַלַבֶּת (פירוש השם הוא "אשר נפלה") - סיפור על ממלכת נומנור, אותה העניקו הולאר לבני האדם הטובים (האדין) שסייעו להם להביס את מלקור בסוף העידן הראשון, ולבסוף חרבה על ידי אילובטר לאחר שתושביה הידרדרו לרוע, בהשפעת סאורון, ודרשו לעצמם חיי אלמוות (הממלכות גונדור וארנור הוקמו על ידי פליטי החורבן, שהיו מבני נומנור שלא הושחתו על ידי האופל).
• על טבעות הכוח והעידן השלישי - בסיפור זה מתוארות יצירתן של טבעות הכוח ותולדות העידן השלישי של הארץ התיכונה. למעשה, סיפור זה הוא גרסה מקוצרת של "שר הטבעות", אך הדגש כאן הוא על גנדלף ולא על פרודו וחבריו.

הסילמריליון הושפע ממקורות רבים. ההשפעה מהמיתולוגיה היוונית ניכרת באופן שבו האי נומנור מזכיר את אטלנטיס, והוואלאר שואל תכונות רבות מהאלים האולימפיים. הוולאר, כמו האולימפיים, חיים בעולם, אך על הר גבוה, מופרד מבני תמותה; והמפגשים ביניהם הם לעיתים רחוקות בלבד. הוולאר מושפעים גם מהמיתולוגיה הנורדית, עם מאפיינים הדומים למגוון של האזירים, האלים של אסגרד. ת'ור, למשל, החזק ביותר מבין האלים מבחינה פיזית, ניתן לראות הן באולמו, שנלחם במפלצות של מלקור, והן בטולקס, ההשראה של הואלר. מנווה, ראש הוולאר, מפגין כמה קווי דמיון לאודין, "האב". טולקין אמר גם שהוא ראה בגנדלף "נודד אודיני".

השפעת הברית החדשה נראית בסכסוך בין מלקור לארו אילווטאר, מקבילה לקוטביות של לוציפר ואלוהים. יתרה מכך, בריאת ונפילתם של האלפים מקבילה לסיפור בראשית על בריאת האדם ונפילתו. כמו בכל יצירותיו של טולקין, "הסילמריליון" מאפשר מקום להיסטוריה נוצרית מאוחרת יותר.

ייתכן שטולקין הושפע מהקוסמולוגיה הנוצרית של ימי הביניים, במיוחד בתיאור בריאת היקום, ביטוי של מעין שיר ששר אלוהים איתו המלאכים משתלבים בהרמוניה. כתביו של אוגוסטינוס הקדוש על מוזיקה, כמו גם המסורת הענפה של ימי הביניים של ההרמוניה האלוהית - המוכרת לנו יותר כיום ברעיון "מוזיקת הספירות" - שימשו בסיס לספר הבריאה הזה.

חוקרי ספרות כמו דימיטרה פימי תיעדו את השפעתה של המיתולוגיה הקלטית בגלות האלפים, תוך שאלת אלמנטים מהמיתולוגיה האירית. ההשפעה הוולשית נראית בשפה האלווית סינדרין. טולקין כתב שהוא העניק לו "שפה לשונית מאוד דומה (אם כי לא זהה) בריטית-וולשית... כי נראה שהיא מתאימה לסוג ה'קלטי' למדי של אגדות וסיפורים".

על אף שכאשר הספר יצא הביקורות היו חיוביות, המוציא לאור התבטא כי הביקורות "אינם הוגנות" מאחר שהספר אכזב הרבה מהקוראים, שציפו שהסילמריליון יהיה פחות רציני ויכתב יחד עם הרגעים הקלילים שנכתבו ב"שר הטבעות" ובמיוחד ב"ההוביט". מגזין טיים^[1] התלונן ש"לא היה מסע אחד ושום חבורת גיבורים שהקורא יוכל להזדהות איתה". בנוסף, ביקורות אחרות כללו "שפה קשה לקריאה ושמות רבים קשים וקשים לזכור"^[2]

אולם כן נרשמו ביקורות חיוביות: במאמר משנת 2019, לה מונד, מגזין צרפתי, כינה את הסילמריליון "אבן הפינה של דמיונו של טולקין" ו"הספר של טולקין ששולט בכולם"^[3] מגזין אחר, קול הכפר, כתב שזו "יצירת מופת קשה אך בלתי ניתנת לערעור של הפנטזיה".

מדיה וקבצים בנושא הסילמריליון בוויקישיתוף

• הסילמריליון, באתר OCLC (באנגלית)