הפרודיג'י

תחילת דרכם

הלהקה נוסדה בעיירה בריינטרי, שבמחוז אסקס, בשנת 1990 על ידי הקלידן וכותב השירים ליאם האולט. האולט לקח שיעורי פסנתר בצעירותו, ורכש יכולת לנגן קטעים קשים בכמה שיעורים בלבד. לאחר שהחליט להמשיך בקריירה מוזיקלית, האולט פגש באמצע 1989 את הרקדן והזמר קית' פלינט במסיבה בה שימש כתקליטן. לאחר שפלינט ביקש מהאולט להכין לה קלטת מיקס, האולט מסר לו קלטת כעבור מספר ימים, עם אוסף של שיריו בצד השני שלה. האולט כתב את המילה "פרודיגי" על הקלטת, שם זהה לזה של הסינתיסייזר האנלוגי שלו "Moog Prodigy" (אנ'), שהיה גם הכינוי שלו^[2]. הקלטת התקבלה היטב על ידי פלינט והקלידן לירוי ת'ורהיל, שיצרו מספר ריקוד חדשים למוזיקה, והציעו להאולט להקים להקה יחד. עד מהרה הצטרפו אליהם הזמר מקסים, שכונה אז "מקסים ריאליטי", והרקדנית והזמרת שארקי, חברה של פלינט. יחד הם הפכו להרכב הראשון של הפרודיג'י.

ההופעה החיה הראשונה של הקבוצה התרחשה במועדון Four Aces בשכונת דאלסטון, בלונדון. האולט כתב, הפיק והקליט קלטת הדגמה של 10 קטעים, על מקלדת תחנת עבודה מסוג Roland W-30, ופנה לחברת "תם טם רקורדס" בתקווה להשיג חוזה הקלטת, אך הם סירבו. לאחר מכן הוא פנה לחברת "XL רקורדס", שהסכימו לפגישה ולאחרחתמו על הקבוצה על חוזה להפקת סינגל. בפברואר 1991 הוציאה הלהקה את המקסי סינגל What Evil Lurks על ויניל בגודל 12 אינץ', המכיל ארבעה שירים שהאולט הפיק בקלטת ההדגמה.

באוגוסט 1991 הוציאו הפרודיג'י את סינגל הבכורה שלהם "צ'ארלי", שהפך ללהיט בזירת הרייב באותה תקופה, והגיעה למקום השלישי במצעד הסינגלים בבריטניה, וכך קיבלה הלהקה תשומת הלב ציבורית רחבה. ההצלחה של "צ'ארלי".

השם "פרודג'י" נבחר על ידי ליאם האולט כמחווה לסינתיסייזר האנלוגי הראשון שלו, מוג פרודיג'י. ב-1991 שלח האולט קלטת דמו לחברת "XL Records", ובפברואר של אותה השנה הופק הסינגל "What Evil Lurks". הופעתו הראשונה של ההרכב, בה השתתפו האולט והרקדנים פלינט ותורנהיל, התקיימה במועדון "Four Aces" בלונדון. בעקבות הצלחת ההופעה והצלחתו של הסינגל "Charly" יצא אלבומו הראשון של ההרכב "Experience", אשר נחשב לאחד מאבני היסוד של סצנת הרייב הבריטית. בשיר "Death of the Prodigy Dancers", הנועל את האלבום, השתתף הראפר מקסים ריאליטי, שלאחר מכן הצטרף כחבר קבוע בהרכב.

ב-1993 הוציא האולט את הסינגל "One Love" שהתאפיין בצליל קשה ומחוספס יותר מזה שאפיין את סגנון האלבום שקדם לו. הסינגל זכה לאהדת המבקרים והגיע למקום השמיני במצעדי הפזמונים בבריטניה.

Music for the Jilted Generation

כשנה לאחר מכן יצא האלבום השני של הפרודיג'י, "Music for the Jilted Generation". האלבום מכיל מגוון סגנונות מוזיקליים: שירים אנרגטיים לרחבת הריקודים ("Voodoo People"), מלודיות שקטות ורגועות (ב-"The Narcotic Suite"), ואלמנטים שאולים מעולם הרוק ("Their Law"). ב-1995 יצא ההרכב למסע הופעות עולמי בשילוב הגיטריסט ג'ים דייוויס. ב-1996 יצא הסינגל לשיר "Firestarter", בו פלינט, שהיה עד אז רקדן, שר לראשונה. הסינגל הגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים הבריטיים.

The Fat of the Land

ב-1997 הוציא ההרכב את אלבומו השלישי, "The Fat of the Land" (ביטוי אנגלי, המתאר חיי שפע נטולי מאמץ). האלבום דורג בראש מצעד המכירות האמריקאי, עם מכירות של למעלה משני מיליון עותקים בארצות הברית ולמעלה מעשרה מיליון עותקים ברחבי העולם. האלבום הועמד לפרס הגראמי בקטגוריית אלבום האלטרנטיב הטוב ביותר, ונרשם בספר השיאים של גינס לשנת 1999 כאלבום הבריטי בעל קצב המכירות הגבוה ביותר.

המחלוקת סביב השיר "Smack My Bitch Up"

בעקבות הצלחת השיר "Smack My Bitch Up" (מילולית: "הכה/סמם את הכלבה שלי") והשמעתו בתחנות רדיו רבות, נשמעה מחאה מצד ארגוני נשים, אשר ראו במילות השיר ( המסומפלות מ-"Give The Drummer Some" של אולטראמגנטיק אמ.סי'ז) מסר המעודד אלימות כנגדן. בעקבות המחאה, הורד האלבום ממדפי רשתות המרכולים קיי מארט ווולמארט בארצות הברית. בתגובה, דחה ליאם האולט את הפרשנות המילולית וטען כי מדובר בסלנג אנגלי, המתאר את שטף האנרגיה הקיצוני שמאפיין הופעות חיות.

הוידאו קליפ של השיר, שבויים על ידי יונס אקרלונד, עורר גם הוא מחלוקת רבה. הקליפ מציג דמות היוצאת לערב רווי אלכוהול וסמים, מנקודת מבטה בגוף ראשון. במהלך הקליפ מסתבכת הדמות בקטטות, מבצעת מעשי ונדליזם, מטרידה מינית נשים ולבסוף מקיימת יחסי מין עם נערת ליווי. כאשר הדמות מביטה במראה בסוף הקליפ, מתגלה כי מדובר באישה. בעקבות התכנים המיניים ומעוררי המחלוקת שבקליפ, חלה הגבלה על שעות הצגתו ב-MTV. ב-2002 נבחר כקליפ הכי מעורר-מחלוקת ששודר אי פעם.

ההרכב הופיע בישראל ארבע פעמים: באולם הסינרמה בשנת 1995, בהאנגר 11 בשנת 1996, בפסטיבל דאנס אנד ליוויס בפארק הירקון בשנת 1998^[3] וב-29 במאי 2014 בגני התערוכה בתל אביב^[4].

אלבומי אולפן

• 1992 - Experience
• 1994 - Music for the Jilted Generation
• 1997 - The Fat of the Land
• 2004 - Always Outnumbered, Never Outgunned^[5]
• 2009 - Invaders Must Die^[6]
• 2015 - The Day Is My Enemy
• 2018 - No Tourists

אלבומים חיים

• 2011 - Live - World's On Fire

אלבומי אוסף

• 1999 - Dirtchamber Sessions Volume 1
• 2005 - Their Law: The Singles 1990-2005

מדיה וקבצים בנושא הפרודיג'י בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הפרודיג'י (באנגלית)

• הפרודיג'י, ברשת החברתית פייסבוק
• הפרודיג'י, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• הפרודיג'י, ברשת החברתית אינסטגרם
• הפרודיג'י, ברשת החברתית VK
• הפרודיג'י, סרטונים בערוץ היוטיוב
• הפרודיג'י, סרטונים באתר Vimeo
• הפרודיג'י, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• הפרודיג'י, באתר אייטונס (באנגלית)
• הפרודיג'י, באתר ספוטיפיי
• הפרודיג'י, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• הפרודיג'י, באתר Last.fm (באנגלית)
• הפרודיג'י, באתר AllMusic (באנגלית)
• הפרודיג'י, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• הפרודיג'י, באתר דיזר
• הפרודיג'י, באתר Discogs (באנגלית)
• הפרודיג'י, באתר Songkick (באנגלית)
• הפרודיג'י, באתר Genius
• הפרודיג'י, באתר SecondHandSongs
• הפרודיג'י, באתר בנדקמפ
• הפרודיג'י, באתר בילבורד (באנגלית)
• הפרודיג'י, באתר טיידל (באנגלית)
• הפרודיג'י, באתר אמזון מיוזיק
• אנגוס בייטי, הגרדיאן, הפרודיג'י: הלהקה ששרדה בקושי, באתר הארץ, 20 בפברואר 2009
• משה קוטנר, מה נשאר מהמהפכנות של ה"פרודיג'י"?, באתר הארץ, 27 במאי 2014