פרס גראמי
פרס גראמי (באנגלית: Grammy Award, מן המילה "Gramophone", קרי: גְּרָמוֹפוֹן) הוא פרס הניתן על ידי האקדמיה הלאומית לאמנויות ולמדעי ההקלטה של ארצות הברית עבור הישג יוצא דופן בתעשיית המוזיקה.
 | |
| לוגו פרס גראמי | |
| תיאור | הישגים יוצאי דופן בתעשיית המוזיקה |
|---|---|
| מיקום הטקס | לוס אנג'לס  |
| מדינה |  ארצות הברית |
| הגוף המעניק | האקדמיה הלאומית לאמנויות ומדעי ההקלטה |
| תקופת הפרס | 1959–הווה (כ־65 שנים) |
| נקרא על שם | פטיפון |
| אתר פרס גראמי | |
  | |
גראמי הוא פרס שנתי. טקס הענקת הפרס נערך בדרך כלל בקריפטו.קום ארנה בלוס אנג'לס בחודש פברואר, ומשודר בארצות הברית ברשת הטלוויזיה CBS.
זכייה בפרס גראמי מוענקת בעשרות קטגוריות שונות בכל שנה. רוב הקטגוריות מחולקות לפי סוגות מוזיקליות שונות, ואילו הקטגוריות המרכזיות והבולטות ביותר אינן מוגבלות לסוגה מסוימת.
גראמי נחשב לפרס היוקרתי ביותר בתעשיית המוזיקה העולמית, ומייצג תחום זה בדומה לפרס האוסקר בתחום הקולנוע, פרס אמי בתחום הטלוויזיה ולפרס טוני בתחום אמנות הבמה (ארבעת הפרסים יחדיו נקראים EGOT ובעולם ישנם רק 19 איש שזכו בכולם).[1]
היסטוריה
מוצאם של פרסי גראמי הוא בפרויקט ליצירת שדרת הכוכבים של הוליווד בשנות החמישים.[2] מספר אנשים מתעשיית המוזיקה נבחרו לוועדה שתפקידה להרכיב את רשימת אנשי המוזיקה הראויים לקבל כוכב בשדרה. במהלך העבודה, הבינה הוועדה שישנם אנשים רבים המובילים את תעשיית המוזיקה אך לעולם לא יזכו לכוכב בשדרה. בשנת 1957[3] הוחלט לתת מענה לבעיה על ידי ייסוד פרס שניתן על ידי תעשיית המוזיקה בדומה לפרס האוסקר ולפרס אמי, וכך הוקמה האקדמיה הלאומית לאמנויות ולמדעי ההקלטה של ארצות הברית.
טקס פרסי גראמי הראשון נערך ב-4 במאי 1959 וחולקו בו 28 פרסים.
הטקס שהתקיים ב-1971 היה הראשון ששודר בשידור חי בטלוויזיה, ברשת ABC. החל מ-1973 משודר הטקס מדי שנה ברשת CBS.
עד 1971, טקסי פרס גראמי נערכו במקומות שונים בו זמנית. הערים המארחות הראשונות היו ניו יורק ולוס אנג'לס. שיקגו הצטרפה הפכה לעיר מארחת בשנת 1962, ובשנת 1965 הצטרפה גם נאשוויל.
הטקס של שנת 1971, שנערך בלוס אנג'לס, היה הראשון שהתקיים במקום אחד. בשנה שלאחר מכן עבר הטקס לניו יורק, ובשנתיים הבאות הוא התקיים בנאשוויל. בשנים 1974–2003, פרסי גראמי נערכו במקומות שונים בניו יורק ובלוס אנג'לס.
בשנת 2004, הסטייפלס סנטר שבלוס אנג'לס הפך לביתו הקבוע של הטקס. מוזיאון גראמי נבנה בצמוד לסטייפלס סנטר, כדי לשמר את ההיסטוריה של טקס פרסי גראמי. על המדרכות ברחובות המוזיאון מוטבעים דיסקי ארד, בדומה לשדרת הכוכבים של הוליווד, המכבדים את הזוכים של כל שנה בארבע הקטגוריות המרכזיות – אלבום השנה, תקליט השנה, שיר השנה ותגלית השנה.
קטגוריות
פרסי גראמי מוענקים בעשרות קטגוריות שונות, פרס עבור כל קטגוריה. מספר הקטגוריות עשוי להשתנות משנה לשנה, ונכון לשנת 2015 מניין הקטגוריות עומד על 83.
ארבע הקטגוריות המרכזיות הן:
- אלבום השנה – ניתן למבצע ולהפקה של אלבום נבחר
- הקלטת השנה – ניתן למבצע ולהפקה של סינגל נבחר
- שיר השנה – ניתן לכותב של שיר נבחר
- תגלית השנה – ניתן לאמן שפרץ את דרכו להכרה הציבורית בעקבות סינגל שיצא באותה שנה (לא בהכרח הסינגל הראשון של האמן)
קטגוריות אלו אינן מוגבלות לסוגה מוזיקלית. מלבד קטגוריית "תגלית השנה" שנוסדה החל מטקס פרסי גראמי השני, קטגוריות אלו קיימות מהיווסד הטקס הראשון.
רובן של שאר הקטגוריות נחלק תחת סוגות ספציפיות, כגון פופ, רוק, קאנטרי, ראפ, ג'אז, מוזיקה קלאסית וכדומה. לדוגמה, קטגוריית "ביצוע אלתור הסולו הטוב ביותר בג'אז" בסוגת הג'אז, או "הקלטת האופרה הטובה ביותר" בסוגה הקלאסית. קטגוריות אחרות נוגעות לעניינים טכניים, כגון הלחנה, עיבוד, הערות אלבום ומארז. פרסים מיוחדים מוענקים עבור תרומה מיוחדת לתעשיית המוזיקה. בין הקטגוריות הנוספות ניתן לציין פרס עבור מפעל חיים ופרס לאנשי מקצוע שונים של התעשיית ההקלטות. בשנת 2014 פרס זה לראשונה הוענק לצלם ג'ים מרשל.
בגלל המספר הגדול של קטגוריות הפרס, והרצון לכלול כמה הופעות של אמנים שונים במהלך טקס, רק הפרסים בעלי העניין הגבוה ביותר – בדרך כלל בין 10 ל-12 פרסים, כולל ארבע הקטגוריות המרכזיות וקטגוריה אחת או שתיים בסוגות הפופולריות ביותר (פופ, רוק, קאנטרי וראפ) – מוענקים בטקס הענקת הפרס המשודר בטלוויזיה. פרסים אחרים מוענקים בטקס המתקיים בשעות אחר הצהריים שלפני השידור הטלוויזיוני.
מאז הטקס הראשון, בו הוענקו 28 פרסים, מספר הקטגוריות עלה בהדרגה כל שנה, עד שבטקס ה-53 שנערך בשנת 2011 חולקו 109 פרסים. ב-6 באפריל 2011, ביצעה האקדמיה הלאומית לאמנויות ולמדעי ההקלטה של ארצות הברית שינוי משמעותי במספר הקטגוריות.[4] במסגרת השינוי 29 קטגוריות בוטלו או אוחדו עם קטגוריות אחרות. השינוי נכנס לתוקף בשנה שלאחר מכן, בטקס ה-54 שנערך בשנת 2012. גם מאז אותו צמצום משמעותי, המשיך מספר הקטגוריות לגדול משנה לשנה.
ביוני 2020 הודיעה האקדמיה הלאומית לאמנויות ומדעי ההקלטה כי היא מפסיקה להשתמש במושג "אורבני" כסיווג למוזיקה אמריקאית, ובכך ביטלה את כל הקטגוריות הכוללות את המושג הזה.[5] החלטה זאת באה בעקבות מחאות ג'ורג' פלויד וביקורות על כך שהמושג מזוהה עם תרבות אפרו-אמריקאית, ובכך מפריד אמנים שחורים מלבנים.
תהליך המועמדות
התקופה בה אלבום יכול לצאת ולקבל מועמדות לפרס גראמי בשנה מסוימת היא בין תחילת אוקטובר שלפני הטקס של השנה הקודמת לבין סוף ספטמבר שאחריו.
הגשת המועמדות לפרס יכולה להיעשות על ידי חברות תקליטים או אנשים פרטיים. הגשת המועמדות נעשית בצורה מקוונת, ועותק פיזי של היצירה נשלח לאקדמיה הלאומית לאמנויות ולמדעי ההקלטה. כשהיצירה מתקבלת באקדמיה, נערכים מושבי ביקורת בהם משתתפים יותר מ-150 מומחים מתעשיית המוזיקה, על מנת לקבוע אם היא זכאית ואם היא הוכנסה תחת הקטגוריה נכונה.
רשימה עם יצירות שעברו את התהליך מופצת לכל חברי האקדמיה, שכל אחד מהם מורשה להצביע בתחום הכללי (אלבום השנה, תקליט השנה, שיר השנה, ותגלית השנה) ובלא יותר מתשעה מתוך שלושים תחומים אחרים. חמש ההקלטות שזוכות להכי הרבה קולות בכל קטגוריה הופכות להיות המועמדות לפרס, ובכמה קטגוריות יש ועדת ביקורת שקובעת את 5 המועמדים הסופיים. עשויים להיות יותר מחמישה מועמדים אם יש תיקו בתהליך.
לאחר שנקבעו המועמדים, פתקי הצבעה סופיים נשלחים לחברי האקדמיה, שיכולים להצביע בתחום הכללי ובלא יותר משמונה מתוך שלושים תחומים אחרים. חברי האקדמיה לא מחויבים להצביע רק בתחומי התמחותם. פתקי הצבעה נספרים בחשאי על ידי משרד רואי החשבון דלויט טוש טומטצו. המנצח בכל קטגוריה, זה שזכה למספר הקולות הרב ביותר,[6] מוכרז בטקס פרסי גראמי. אלה שלא ניצחו מקבלים מדליה על מועמדותם.
בשני סבבי ההצבעה, חברי האקדמיה נדרשים להצביע על איכות היצירה בלבד ולא להיות מושפע ממכירות, מצעדים, חברויות אישיות, העדפות אזוריות או נאמנות לחברה. קבלת מתנות אסורה.[7]
פסלוני גראמי
פסלוני הפרס מעוצבים בצורת גרמופון מוזהב, ומיוצרים על ידי חברת Billings Artworks בקולורדו. כל פסלון מיוצר בעבודת יד, מורכב מכמה חלקים ומצופה זהב. ב-1990 שונה העיצוב המקורי של הפסלון כך שיהיה עמיד יותר בפני נזק, וכתוצאה מכך גדלו ממדיו.[8]
ביקורת
מספר אמנים וכתבי מוזיקה ייחסו חשיבות מועטה לפרסים. מיינארד ג'יימס קינן מלהקת טול הסביר את אי הגעתו לטקס בו זכתה להקתו: ”אני חושב שפרסי גראמי הם לא יותר מאשר מכונת ענק לצורך קידום מכירות של תעשיית המוזיקה”.[9] הפרסים ספגו ביקורת על הענקת הפרס או נתינת מועמדות לאלבומים מצליחים יותר מבחינה מסחרית ולא אלבומים מצליחים מבחינה ביקורתית. בשנת 1991, שינייד או'קונור הפכה למוזיקאית הראשונה שמסרבת לקבל את הפרס; היא גם החרימה את הטקס בו הייתה מועמדת לפרסי תקליט השנה, ביצוע הפופ הווקאלי הטוב ביותר של זמרת, וביצוע המוזיקה האלטרנטיבית הטוב ביותר. היא הסבירה שהסיבה להחרמה היא המסחריות הקיצוניות של הפרסים.[10]
במאמר שכתב ג'ון קרמניקה, מבקר המוזיקה של ה"הניו יורק טיימס", הוא מתח ביקורת על חברי האקדמיה בשל היותם ”שמרניים” ומתעלמים ממוזיקה ”צופת פני עתיד”.[11]
גזענות
בשנת 2017, לאחר שהשיר "One Dance" של דרייק לא זכה בפרס השנה, הוא האשים את הגראמי בגזענות כלפי שחורים. בנוסף, לאחר שזכה בקטגוריית "שיר הראפ הטוב ביותר" על שיר הפופ Hotline Bling, סירב לקבל את הפרס ואמר כי "אפילו שהשיר לא מוגדר שיר ראפ, הקטגוריה היחידה שהם יכלו לשים אותי בה הייתה ראפ. זה אולי מאחר שבעבר עשיתי ראפ ואולי מאחר שאני שחור. לא מצליח להבין למה".[12][13] ספנסר קורנהבר ממגזין "האטלנטיק" כתב כי "הגראמי דחו יצירה שחורה עם חזון לטובת יצירה מסורתית לבנה".[14]
באותה השנה, יחד עם דרייק גם אמנים נוספים כמו ג'סטין ביבר, קניה ווסט, פרנק אושן ואחרים החרימו את הטקס בטענה שהוא גזעני.[15] הנהלת הטקס הכחישה את הטענות, ומנהלה אמר כי לגראמי אין לדעתו "בעיית גזענות".[16]
סקסיזם
זכיות
להלן טבלה המציגה את הזוכים בעלי מספר הזכיות הרב ביותר של פרסי גראמי בכל הזמנים:
| מקום | אמן | מספר פסלונים |
|---|---|---|
| 1 | 32 | |
| 2 | גאורג שולטי | 31 |
| 3 | קווינסי ג'ונס | 28 |
| 4 | אליסון קראוס צ'יק קוריאה | 27 |
| 5 | פייר בולז | 26 |
| 6 | ולדימיר הורוביץ סטיבי וונדר[17] ג'ון ויליאמס | 25 |
| 7 | ג'יי זי קניה וסט | 24 |
| 8 | וינס גיל U2 | 22 |
| 9 | הנרי מנסיני פט מתיני ברוס ספרינגסטין דייוויד פרוסט אל שמיט | 20 |
סר גאורג שולטי היה בעל מספר הזכיות הרב ביותר (31 פעמים). מבין 18 המובילים במספר הזכיות בפרס גראמי, ישנן 2 נשים בלבד. ביונסה נכון ל 2023, היא האמן עם המספר הרב ביותר של פרסי גראמי (32 פעמים), והאישה השחורה הראשונה במעמד זה. להקת U2 הם ההרכב בעל מספר הזכיות הרב ביותר (22 פעמים).
זכיות לפי שנים
להלן מוצגים זוכים לפי שנים בארבע הקטגוריות המרכזיות (שאינן מוגבלות לסוגה מסוימת): אלבום השנה, תקליט השנה, שיר השנה ותגלית השנה. קישור לזוכים בקטגוריות האחרות נמצא בעמודה "פרסים נוספים".
1959–1969
1970–1979
| # | שנה | אלבום השנה | הקלטת השנה | שיר השנה | תגלית השנה | פרסים נוספים | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 12 | 1970 | Blood, Sweat & Tears | Blood, Sweat & Tears | Aquarius/Let the Sunshine In | The 5th Dimension | ג'ו סאות' על "Games People Play" (ג'ו סאות') | קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג | פרסים נוספים |
| 13 | 1971 | Bridge over Troubled Water | סיימון וגרפונקל | Bridge over Troubled Water | סיימון וגרפונקל | פול סיימון על "Bridge over Troubled Water" (סיימון וגרפונקל) | הקרפנטרז | פרסים נוספים |
| 14 | 1972 | Tapestry | קרול קינג | It's Too Late | קרול קינג | קרול קינג על "You've Got a Friend" (ג'יימס טיילור וקרול קינג | קארלי סימון | פרסים נוספים |
| 15 | 1973 | הקונצרט למען בנגלדש | ג'ורג' האריסון, ראווי שנקר, בוב דילן, ליאון ראסל, רינגו סטאר, בילי פרסטון, אריק קלפטון וקלאוס פורמן | The First Time Ever I Saw Your Face | רוברטה פלאק | אוון מקקול על "The First Time Ever I Saw Your Face" (רוברטה פלאק) | אמריקה | פרסים נוספים |
| 16 | 1974 | Innervisions | סטיבי וונדר | Killing Me Softly with His Song | רוברטה פלאק | נורמן גימבל וצ'ארלס פוקס על "Killing Me Softly with His Song" (רוברטה פלאק) | בט מידלר | פרסים נוספים |
| 17 | 1975 | Fulfillingness' First Finale | סטיבי וונדר | I Honestly Love You | אוליביה ניוטון-ג'ון | מרילין ברגמן, אלן ברגמן ומרווין המליש על "The Way We Were" (ברברה סטרייסנד) | מרווין המליש | פרסים נוספים |
| 18 | 1976 | Still Crazy After All These Years | פול סיימון | Love Will Keep Us Together | קפטן אנד טניל | Stephen Sondheim על "Send in the Clowns" (ג'ודי קולינס | נטלי קול | פרסים נוספים |
| 19 | 1977 | Songs in the Key of Life | סטיבי וונדר | This Masquerade | ג'ורג' בנסון | ברוס ג'ונסטון על "I Write the Songs" (בארי מנילו | Starland Vocal Band | פרסים נוספים |
| 20 | 1978 | Rumours | Fleetwood Mac | Hotel California | האיגלס | ברברה סטרייסנד ופול ויליאמס על "Evergreen (Love Theme from A Star Is Born)" (ברברה סטרייסנד | דבי בון | פרסים נוספים |
| 21 | 1979 | Saturday Night Fever: The Original Movie Sound Track | בי ג'יז, KC and the Sunshine Band, Kool & the Gang, MFSB, רלף מקדונלד, Tavares, The Trammps, וולטר מארפי ויבונה אלימן | Just the Way You Are | בילי ג'ואל | בילי ג'ואל על "Just the Way You Are" (בילי ג'ואל) | A Taste of Honey | פרסים נוספים |
1980–1989
| # | שנה | אלבום השנה | הקלטת השנה | שיר השנה | תגלית השנה | פרסים נוספים | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 22 | 1980 | 52nd Street | בילי ג'ואל | What a Fool Believes | The Doobie Brothers | קני לוגינס ומייקל מקדונלד על "What a Fool Believes" (The Doobie Brothers) | ריקי לי ג'ונס | פרסים נוספים |
| 23 | 1981 | Christopher Cross | קריסטופר קרוס | Sailing | קריסטופר קרוס | קריסטופר קרוס על "Sailing" (קריסטופר קרוס) | קריסטופר קרוס | פרסים נוספים |
| 24 | 1982 | Double Fantasy | ג'ון לנון ויוקו אונו | Bette Davis Eyes | קים קארנס | דונה וייס וג'קי דה שאנון על "Bette Davis Eyes" (קים קארנס) | שינה איסטון | פרסים נוספים |
| 25 | 1983 | Toto IV | טוטו | Rosanna | טוטו | ג'וני כריסטופר, מארק ג'יימס ווויין קארסון על "Always on My Mind" (וילי נלסון) | Men at Work | פרסים נוספים |
| 26 | 1984 | Thriller | מייקל ג'קסון | Beat It | מייקל ג'קסון | סטינג על "Every Breath You Take" (הפוליס) | Culture Club | פרסים נוספים |
| 27 | 1985 | Can't Slow Down | ליונל ריצ'י | What's Love Got to Do with It | טינה טרנר | גרהם לייל וטרי בריטן על "What's Love Got to Do with It" (טינה טרנר) | סינדי לאופר | פרסים נוספים |
| 28 | 1986 | No Jacket Required | פיל קולינס | We Are the World | USA for Africa | מייקל ג'קסון וליונל ריצ'י על "We Are the World" (USA for Africa) | שאדיי | פרסים נוספים |
| 29 | 1987 | Graceland | פול סיימון | Higher Love | סטיב וינווד | ברט בכרך וקרול בייר סייגר על "That's What Friends Are For" (דיון וורוויק וחברים) | ברוס הורנסבי ו-the Range | פרסים נוספים |
| 30 | 1988 | The Joshua Tree | U2 | Graceland | פול סיימון | ג'יימס הורנר, בארי מאן וסינת'יה וייל על "Somewhere Out There" (לינדה רונסטאדט וג'יימס אינגרם) | ג'ודי ווטלי | פרסים נוספים |
| 31 | 1989 | Faith | ג'ורג' מייקל | Don't Worry, Be Happy | בובי מקפרין | בובי מקפרין על "Don't Worry, Be Happy" (בובי מקפרין) | טרייסי צ'פמן | פרסים נוספים |
1990–1999
2000–2009
| # | שנה | אלבום השנה | הקלטת השנה | שיר השנה | תגלית השנה | פרסים נוספים | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 42 | 2000 | Oops!... l Did It Again | בריטני ספירס | Smooth | סנטנה יחד עם רוב תומאס | איטל שור ורוב תומאס על "Smooth" (סנטנה עם רוב תומאס) | כריסטינה אגילרה | פרסים נוספים |
| 43 | 2001 | Two Against Nature | סטילי דן | Beautiful Day | U2 | U2 על "Beautiful Day" (U2) | שלבי ליין | פרסים נוספים |
| 44 | 2002 | O Brother, Where Art Thou? Soundtrack | אליסון קראוס ו-Union Station, Chris Sharp, כריס תומאס קינג, אמיליאו הריס, גיליאן וולך, הארלי אלן, ג'ון הרטפורד, Mike Compton, נורמן בלק, Pat Enright, Peasall Sisters, רלף סטנלי, סם בוש, סטיוארט דונקן, The Cox Family, The Fairfield Four, The Whites וטים בלק נלסון | Walk On | U2 | אלישה קיז על "Fallin'" (אלישה קיז) | אלישה קיז | פרסים נוספים |
| 45 | 2003 | Come Away with Me | נורה ג'ונס | Don't Know Why | נורה ג'ונס | ג'סי האריס על "Don't Know Why" (נורה ג'ונס) | נורה ג'ונס | פרסים נוספים |
| 46 | 2004 | Speakerboxxx/The Love Below | אאוטקאסט | Clocks | קולדפליי | ריצ'רד מרקס ולותר ואנדרוס על "Dance with My Father" (לותר ואנדרוס) | אוונסנס | פרסים נוספים |
| 47 | 2005 | Genius Loves Company | ריי צ'ארלס ואמנים נוספים | Here We Go Again | ריי צ'ארלס ונורה ג'ונס | ג'ון מאייר על "Daughters" (ג'ון מאייר) | מארון 5 | פרסים נוספים |
| 48 | 2006 | How to Dismantle An Atomic Bomb | U2 | Boulevard of Broken Dreams | גרין דיי | U2 על "Sometimes You Can't Make It on Your Own" (U2 | ג'ון לג'נד | פרסים נוספים |
| 49 | 2007 | Taking the Long Way | דיקסי צ'יקס | Not Ready to Make Nice | דיקסי צ'יקס | דיקסי צ'יקס ודן וילסון על "Not Ready to Make Nice" (דיקסי צ'יקס) | קארי אנדרווד | פרסים נוספים |
| 50 | 2008 | River: The Joni Letters | הרבי הנקוק | Rehab | איימי ויינהאוס | איימי ויינהאוס על "Rehab" (איימי ויינהאוס) | איימי ויינהאוס | פרסים נוספים |
| 51 | 2009 | Raising Sand | רוברט פלאנט ואליסון קראוס | Please Read the Letter | אליסון קראוס ורוברט פלאנט | קולדפליי על "Viva la Vida" (קולדפליי) | אדל | פרסים נוספים |
2010–2019
2020–ואילך
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פרס גראמי
פרס גראמי, ברשת החברתית פייסבוק- גיא חג'ג', חגיגות היובל, באתר ynet, 10 בפברואר 2008
- פרס גראמי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
