הקלאסיקה של ההרים והימים
הקלאסיקה של ההרים והימים (בסינית מסורתית: 山海經; בסינית מפושטת: 山海经; בפין-יין: Shānhǎi Jīng), אשר מוכרת גם בשמות "שאן האי ג'ינג", ו"ספר ההרים והימים", היא טקסט סיני קלאסי המשלב גאוגרפיה במיתוס. גרסאות של הטקסט ידועות עוד מן המאה הרביעית לפנה"ס[1], ולצורתו הסופית התגבש בתקופת שושלת האן המערבית[2].
הטקסט משמש תיאור גאוגרפי-תרבותי-אגדי של סין שלפני תקופת שושלת צ'ין, ומשובץ כולו סיפורים מיתולוגיים. מעבר לכך ניתן למצוא בו גם התייחסויות לבעלי חיים, צמחייה, מחצבים, טכניקות כישוף, דת, היסטוריה, רפואות, מנהגים עממיים ומיעוטים אתניים בסין.
ישנם בספר כ-31,000 סימנים, הוא מחולק ל-18 מגילות ומכיל תיאורים של 550 הרים ו-300 מקורות מים. החלק העתיק ביותר בספר - "הקלאסיקה של ההרים" נחשב לעיתים כעומד בפני עצמו, ואז הוא מכונה "קלאסיקת ההרים בעלת חמשת האיברים"[3]. במקור היו בספר גם מפות מצוירות אשר אוגדו תחת השם "הקלאסיקה של מפות ההרים והימים", אך לאחר תקופת שושלות וֵיי וגִ'ין לא נותר זכר מן המפות.
על הכותב
יוצר הספר וזמן כתיבתו אינם ברורים. היסטורית יוחס הספר לדמויות אגדיות כגון הקיסר יוּ' או בּוֹיִי[4], אך כיום יש בין החוקרים הסכמה שהספר לא נכתב בנקודת זמן אחת על ידי אדם יחיד, אלא על ידי מספר אנשים ממדינת צ'וּ החל מתקופת המדינות הלוחמות ועד תקופת שושלת האן[5].
אחד הבודדים שנותן מידע בנושא הוא צֶ'ן פָּאן[6] בן המאה העשרים, אשר איתר בין ההערות על הטקסים של ג'ואו את הציטוט: "הקלאסיקה של ההרים והימים מימי קדם, ספר של דְזוֹאוּ (דְזוֹאוּ יֵן[7])".
העורך הראשון של הספר אשר שמו ידוע, היה לְיוֹ שְׂיָאנְג מהאן המערבית, אשר שמו נקשר במספר יצירות קונפוציאניות. בנו לְיוֹ שִׂין גם הוא עסק בעריכת הספר, ושניהם ביצעו בו הגהות ואף קבעו לגביו כי "יוצר הקלאסיקה של ההרים והימים הוא בן תקופת טָאנְג ויוּ'". תקופה זו היא תקופתם של הקיסר יָאו והקיסר שׁוּן, ונראה שעל הדברים הללו מתבסס גם גָ'או יֵה[8] מתקופת שושלת האן המזרחית בספרו "האביבים והסתוים של ווּ ויְוֵּ'ה", אם כי שם הייחוס הוא לקיסר יו'. מאוחר יותר, בתקופת שושלת ג'ין, הוסיף המלומד גְווֹ פּוּ מספר הערות נוספות ליצירה.
מבט כללי
הספר אינו עלילתי, אלא מורכב מקטעים המתארים מיקומים שונים של הרים, ישימונים ואזורים אשר בים ומעבר לים. התיאורים כוללים לרוב פרטים על רפואות, חיות, מחצבים ותוואי קרקע, ועל אף שתיאורים רבים הם חסרי ייחוד, הרי שישנם גם תיאורים מורכבים ומוזרים. ישנה נוסחה כללית קבועה על פיה בנוי כל פרק, וגם התיאורים עצמם נמסרים לרוב בתבנית מוכרת.
הספר מכיל מיתוסים קצרים אשר רובם אינם אורכים יותר מפיסקה אחת. הוא משמש מקור עיקרי לסיפורי מיתולוגיה קדומים, אשר המפורסמים ביניהם הם "קְווָאפֿוּ בעקבות השמש", "נוּ'וָה מתקנת את השמיים", "חוֹאוּיִי יורה בתשע השמשות", "המלחמה הגדולה בין הקיסר הצהוב לצְ'ה יוּאוּ", "גונְגְגונְג נוגח בהר בּוּג'וֹאוּ וגורם למבול", "גוּן גונב את האדמה הנושמת ושולט במים", ו"קיסר השמיים מחזיר את האדמה הנושמת והורג את גוּן". המיתוס המוכר ביותר מן הספר הוא זה המופיע בסוף הפרק האחרון, על הקיסר יוּ' אשר עמל במשך שנים על עצירת השיטפונות. הסיפור מספק תיאור ציורי בהרבה מזה המופיע בקלאסיקה של המסמכים.
הספר גם מתעד כבדרך אגב מספר נושאים תמוהים כמו הטענה שאכילת בשר אורנגאוטן יכולה לחזק את ההליכה, ועוד נושאים שנחשבים שנויים במחלוקת בחברה הסינית.
הספר מתעד על בסיס מיקום ולא על בסיס כרונולוגי. ובדרך כלל התיעוד בו מתחיל מהדרום, עובר למערב, משם לצפון, ורק אז מגיע ללבה של סין עצמה (או בשמה העתיק "תשעת המחוזות"). על פי הספר, תשעת המחוזות מוקפים מכל עבריהם בים. מניית הכיוונים בסדר דרום-מערב-צפון-מזרח אינה דומה למניה שרווחה מאוחר יותר בסין, בה הסדר הוא מזרח-דרום-מערב-צפון, ועל פי חוקרים יש לה קשר עם המסורת על פיה מושב המלך הוא בצפון והוא פונה לדרום, והתפיסה של המרחב כמצוי בין השמיים בדרום לאדמה בצפון.
ערך ספרותי
הספר נחשב קלאסיקה בתחום של מיתולוגיות. מלומדים סינים קדומים ראו בו ספר של דמיונות, ונראה שהוא מכיל לא מעט מסורות שעברו בעל-פה. ישנן לא מעט דוגמאות להתייחסות כזו. אצל סְה-מָה צְ'ייֵן ניתן למצוא את הקטע הבא:
באשר למוזרויות בימי חיי יוּ' ובקלאסיקה של ההרים והימים, איני מעיז לספר אותן.
— "רשומות ההיסטוריון" בפרק "ביוגרפיה של דָאיְוֵּ'אן"[9]
כמו כן, ב"כלל הספרים של ארבעת האוצרות" מתחילת שושלת צ'ינג הספר סווג ללא היסוס תחת הקטגוריה "סיפורים מוזרים". הסופר הנודע לוּ שׂוּ'ן ציין במאמר "אָה צָ'אנְג והקלאסיקה של ההרים והימים" כי הוקסם מן הספר וסיפוריו המשונים בתור ילד.
מצד שני, הספר נתפס כספר יעץ חיוני לכל היסטוריון עתיק, וכספר גאוגרפי, ומסווג כקלאסיקה היסטורית או גאוגרפית בספרים כמו "ספר סְווֵי"[10] ו"בחינה כוללת של המסמכים"[11].
הספר מתעד ארבע מאות וחמישים ישויות על-טבעיות, כולל שני אזכורים של הידרה, ובעלי חיים רבים, וחלקו הראשון "הקלאסיקה של ההרים" מכיל כמות גדולה של מידע בתחום הכישוף, האלכימיה וסדרי קורבנות של הקדמונים. בגילגוליו התווספו לספר הוספות והפרזות, אך הוא עדיין נותר בעל ערך רב יחסית כספר יעץ, ומשמש למחקר השוואתי של מנהגי פולחן אל מול "הטקסים של ג'ואו" ולאחרונה גם מול תיאורים הנמצאים בכתבים שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות.
על פי חוקר הקלאסיקות לְיָאו פִּינְג, אשר פעל בתחילת המאה העשרים, הקלאסיקה של ההרים והימים היא פרשנות לקלאסיקה של השירים.
בשנת 1958 פרסמה הנרייטה מרץ ספר הכולל את ההשערה שהקלאסיקה של ההרים והימים מתעדת מסע עתיק של סינים אל יבשת אמריקה. יש המחזקים את התאוריה מתוך אזכורים במקורות נוספים של הארצות טָאנְגְגוּ (או יָאנְגְגוּ, "עמק הזריחה"), פֿוּסָאנְג וארץ חֵייצְ'ה ("ארץ שחורי השיניים") שמתועדות ב"קלאסיקה של אשר בים המזרח". לדוגמה, מ"רשומות הברברים של המזרח" הם מצטטים "מעל ארבעת אלפים לִי מזרחית לארץ הגמדים[12], נמצאת ארץ העירומים, ודרומית-מזרחית לארץ העירומים נמצאת ארץ שחורי השיניים. ניתן להגיע לשם במסע של שנה בסירה.", דבר המצביע על מיקום הנמצא רחוק ממזרח ליפן.
אולם בבדיקה בעותק של "רשומות הברברים של המזרח" מתוך "ספר הָאן המאוחרת" כפי שהוא מופיע בוויקיטקסט, השורה היא דווקא "במסע בסירה במשך שנה דרומית-מזרחית לג'וּז'וּ, מגיעים אל ארץ האנשים העירומים ואל ארץ שחורי השיניים, תחנות העצירה הפזורות בדרך מסתיימות שם."[13], ואף על פי שג'וּז'וּ הוא כינוי מוכר לנמוכי קומה, אין לו אסוציאציה מוכרת ליפן כפי שקיימת בביטוי "ארץ הגמדים" שהובא קודם, ובכך מתערער מיקום הארצות הנזכרות. ככלל, תאוריה זו לגבי מסע סיני ביבשת אמריקה נחשבת חסרת שחר בקרב סינולוגים, אשר הפריכו אותה בתקופה בה פורסמה[14].
יצירות העוסקות בספר
- וָאנְג צ'ונְגְצִ'ינְג, "משמעויות בקלאסיקה של ההרים והימים"[15], שושלת ג'ין.
- יָאנְג שֶׁן, "הערות ותיקונים לקלאסיקה של ההרים והימים"[16], שושלת מינג.
- ווּ זֶ'נְצֶ'ן, "פרשנות נרחבת לקלאסיקה של ההרים והימים"[17], שושלת צ'ינג.
- ווּ צֶ'נְגְגְ'ה, "הסברים גאוגרפיים מודרניים לקלאסיקה של ההרים והימים"[18], שושלת צ'ינג.
- בִּי יְוֵּ'אן, "הגהה חדשה לקלאסיקה של ההרים והימים"[19], שושלת צ'ינג.
- הָאו יִישִׂינְג, "ביאורים לקלאסיקה של ההרים והימים"[20], שושלת צ'ינג.
- יְוֵּ'אן קֶה, "פרשנות השוואתית לקלאסיקה של ההרים והימים"[21], 1980. ספר זה קיבל הכרה רחבה, ונחשב ספר חובה בחקר הקלאסיקה של ההרים והימים.
תוכן
בקלאסיקה של ההרים והימים ישנן 18 מגילות.
| שם הפרק | סינית | פין-יין | תרגום |
|---|---|---|---|
| 1 | 南山经 | Nánshān jīng | הקלאסיקה של הרי הדרום |
| 2 | 西山经 | Xīshān jīng | הקלאסיקה של הרי המערב |
| 3 | 北山经 | Běishān jīng | הקלאסיקה של הרי הצפון |
| 4 | 东山经 | Dōngshān jīng | הקלאסיקה של הרי המזרח |
| 5 | 中山经 | Zhōngshān jīng | הקלאסיקה של הרי המרכז |
| 6 | 海外南经 | Hǎiwàinán jīng | הקלאסיקה של אשר מעבר לים בדרום |
| 7 | 海外西经 | Hǎiwàixī jīng | הקלאסיקה של אשר מעבר לים במערב |
| 8 | 海外北经 | Hǎiwàiběi jīng | הקלאסיקה של אשר מעבר לים בצפון |
| 9 | 海外东经 | Hǎiwàidōng jīng | הקלאסיקה של אשר מעבר לים במזרח |
| 10 | 海內南经 | Hǎinèinán jīng | הקלאסיקה של אשר בים הדרום |
| 11 | 海內西经 | Hǎinèixī jīng | הקלאסיקה של אשר בים המערב |
| 12 | 海內北经 | Hǎinèiběi jīng | הקלאסיקה של אשר בים הצפון |
| 13 | 海內东经 | Hǎinèidōng jīng | הקלאסיקה של אשר בים המזרח |
| 14 | 大荒东经 | Dàhuāngdōng jīng | הקלאסיקה של מזרח הישימון הגדול |
| 15 | 大荒南经 | Dàhuāngnán jīng | הקלאסיקה של דרום הישימון הגדול |
| 16 | 大荒西经 | Dàhuāngxī jīng | הקלאסיקה של מערב הישימון הגדול |
| 17 | 大荒北经 | Dàhuāngběi jīng | הקלאסיקה של צפון הישימון הגדול |
| 18 | 海內经 | Hǎinèi jīng | קלאסיקה של אשר בים |
