ויליאם ויילר

ויליאם ויילר נולד ב-1 ביולי 1902 בשם וילהלם ויילר באנדינגן שווייץ^[1], למשפחה יהודית שמוצאה בחבל אלזס שבצרפת. אחד מקרובי משפחתו היה קרל למל, ממייסדי 'אולפני יוניברסל' שבהוליווד. קשריו המשפחתיים עזרו לו מאוד לפתח קריירה בתחום הקולנוע והיה לבמאי הצעיר ביותר שעבד באולפני יוניברסל (1925). כבר בימיו הראשונים שם הוכיח עצמו כאיש עבודה חרוץ ושאפתני, ועד לשלהי שנות השלושים כבר נחשב לאחד הבמאים הגדולים של אולפני יוניברסל.

בהמשך חתם ויילר באולפני MGM, ובין השנים 1936–1941 ביים שורה של סרטים איכותיים, כ"השלישייה הזאת", דודסוורת'", "מבוי סתום", "ג'זבל", "אנקת גבהים", "המכתב", "איש המערב", "הבוקר", ו"השועלים הקטנים", ובסיומה כבר היה מועמד לפרס האוסקר ארבע פעמים בקטגוריית הבימוי, אולם רק סרטו "גברת מיניבר" (1942) זיכה אותו בפרס האוסקר על הבימוי (וגם לסרט הטוב ביותר) לאחר מועמדות רביעית רצופה לפרס. "גברת מיניבר", שעסק במשפחה מהמעמד הבינוני בבריטניה, הנאלצת להסתגל למצב, בעת מלחמת העולם השנייה, הפך להיות המציאות בחיי ויילר, כשבין השנים 1942–1945 שירת בחיל האוויר האמריקני, ואף הפיק סרט דוקומנטרי על המלחמה. בתום המלחמה, בשובו לארצות הברית ביים עוד סרט המשקף את המציאות העכשווית: שנות חיינו היפות ביותר שעסק בשלושה חיילים החוזרים מקרבות מלחמת העולם השנייה אל ביתם בארצות הברית ונאלצים להסתגל למצב החדש, שהשתנה בהיעדרם. גם סרט זה זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ולבימוי הטוב ביותר, ושוב לא עסק ויילר בסרטיו בנושא מלחמת העולם השנייה. ב-1949 היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר על הסרט "היורשת" בכיכובם של אוליביה דה הבילנד ומונטגומרי קליפט. ב-1951 הפיק וביים את סיפור בלשי עם קירק דאגלס בתפקיד הראשי. ב-1952 ביים את הדרמה "האחות קרי עם לורנס אוליבייה וג'ניפר ג'ונס.

בשנות החמישים והשישים התנסה ויילר בכמה ז'אנרים קולנועיים, והצליח להצטיין בכל אחד ואחד מהם. בין השאר ביים קומדיה רומנטית שגילתה לאמריקנים את אודרי הפבורן ("חופשה ברומא" (1954) "שכנוע ידידותי" (1956) ו"כיצד לגנוב מיליון" (1966)).

דרמה מלחמתית רחבת היקף על מלחמת האזרחים האמריקנית ("שכנוע ידידותי"), מערבון בכיכובו של גרגורי פק ("האדמה הגדולה"), מותחן מסמר שיער עם המפרי בוגרט, המגלם פסיכופת המחזיק בבני ערובה ("שעות גורליות"), דרמה נוקבת על הגזענות בדרום ארצות הברית ("בלהט הכוח - שחרורו של ל' ב' ג'ונס") וסרט מוזיקלי שזיכה את ברברה סטרייסנד בפרס האוסקר ("מצחיקונת"). אולם, סרטו הידוע מכל, הוא "בן-חור" (1959). היה זה הסרט הראשון שזכה ב-11 פרסי אוסקר ובמשך שלושה וחצי עשורים גם היחיד. עשרה חודשים ארכו צילומי הסרט ובהם מימש ויילר את כל כישרונו והחופש האומנותי שניתן לו. ויילר, שנודע כבמאי שתלטן ותובעני, הצליח ליצור את אחד הסרטים המפורסמים והמצליחים בתולדות הקולנוע הקלאסי, וסצנת מרוץ המרכבות בסרט היא מלאכת מחשבת של הבמאי. ב-1961 ביים את הסרט הלחישה הרועמת המבוסס על המחזה "שעת הילדים" של ליליאן הלמן ועוסק בלסביות. ב-1965 ביים את הסרט האספן ובו קיבל את המועמדות האחרונה שלו לפרס אוסקר.

חברי האקדמיה האמריקנית לקולנוע אהבו מאוד את יצירותיו של ויילר: במשך ארבעה עשורים של יצירה קיבל 12 מועמדויות לקטגוריית הבימוי, ומהם זכה בשלושה. עשרה מסרטיו היו מועמדים לקטגוריית הסרט הטוב ביותר, ושלושה מהם גם זכו בפרס. 12 שחקנים זכו בפרס האוסקר על תפקידים בסרטיו וכמו כן, הוא הבמאי שסרטיו קיבלו את מספר המועמדויות הגבוה ביותר לאוסקר (127).

מדיה וקבצים בנושא ויליאם ויילר בוויקישיתוף

• ויליאם ויילר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ויליאם ויילר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• ויליאם ויילר, באתר AllMovie (באנגלית)
• ויליאם ויילר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• ויליאם ויילר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ויליאם ויילר, באתר Discogs (באנגלית)
• ויליאם ויילר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ויליאם ויילר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)