וילם יוהאן קולף

קולף נולד בליידן שבהולנד. למד רפואה באוניברסיטה בעירו והתמחה ברפואה פנימית באוניברסיטת חרונינגן. שם, בהשפעת מפגש עם חולה צעיר שגסס עקב אי-ספיקת כליות, החל לעסוק במחקר אודות פיתוח כליה מלאכותית. ב-1940 הקים את בנק הדם הראשון באירופה.

במהלך מלחמת העולם השנייה פעל קולף בשורות המחתרת ההולנדית נגד הגרמנים. במקביל פיתח את הכליה המלאכותית המתפקדת הראשונה. ב-1943 טיפל בדיאליזה בחולה הראשון ופתח את הפתח לטיפולי דיאליזה בחולי אי ספיקת כליות בעולם כולו. ב-1945 הציל טיפול הדיאליזה שלו את חייה של חולה שלקתה באי ספיקת כליות חריפה.^[1] ב-1946 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת חרונינגן על מחקר בתחום הדיאליזה.

לאחר המלחמה החל קולף לתרום את מכונות הדיאליזה שפיתח למוסדות בארצו ומחוץ לה כדי להפיץ את הידע אודות הטכנולוגיה החדשה. המכונה שתרם לבית החולים מאונט סיני בניו יורק שימשה ב-1948 לביצוע טיפול הדיאליזה הראשון בארצות הברית.

ב-1950 עבר קולף לארצות הברית ולימים התאזרח בה. עבד בקליבלנד קליניק, שם היה שותף לפיתוח מכונת לב-ריאה ושיפר את מכונת הדיאליזה שלו. בבריגהאם אנד וימנ'ס הוספיטל בבוסטון פיתח את הכליה המלאכותית הראשונה להשתלה, כלית קולף-בריגהאם. ב-1967 מונה לראש מחלקת האיברים המלאכותיים והמכון להנדסה רפואית באוניברסיטת יוטה. שם היה שותף עם אחד מתלמידיו, רוברט ג'ארוויק, בפיתוח הלב המלאכותי הראשון, שהושתל לראשונה בחולה ב-1982.

ב-1976 התמנה קולף לחבר האקדמיה ההולנדית המלכותית לאמנויות ומדעים.

קולף מת בפנסילבניה שלושה ימים לפני יום הולדתו ה-98.

קולף נחשב לאבי האיברים המלאכותיים ולאחד מהרופאים הידועים ביותר במאה ה-20. הוענקו לו 12 תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות בכל רחבי העולם והוא זכה ב-120 פרסים, לרבות פרס הארווי, פרס יפן ואות אלברט לסקר למחקר קליני רפואי. ב-1990 נכלל ברשימת 100 האנשים החשובים ביותר במאה ה-20 של המגזין לייף. בשנת 2003 היה מועמד לקבלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.

מדיה וקבצים בנושא וילם יוהאן קולף בוויקישיתוף

• Willem Kolff (Obituary), The Telegraph, 12 February 2009
• הספק על קולף, באתר הניו יורק טיימס
• וילם יוהאן קולף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)