ז'ואאו גולאר

גולאר היה בן למשפחת חוואים ברזילאית אמידה ממדינת ריו גראנדה דו סול. לאחר לימודי משפטים בפורטו אלגרה, נבחר בשנת 1946 לפרלמנט של מדינת ריו גראנדה דו סול במסגרת מפלגת העבודה הברזילאית. לאחר מכן היה שר המשפטים והפנים. למרות היותו מהמעמד העשיר, שנחשב לאחד העשירים המופלגים ביותר בברזיל^[1], היה פופולרי בעיני ההמונים והתחבר עם האיגודים המקצועיים. ב-1953, בעת שהשמאל פרש מהממשלה, נתמנה על ידי הנשיא ז'טוליו ורגאס לתפקיד שר העבודה, התעשייה והמסחר, אשר חיפש מועמד מתאים למצוא חן בעיני המעמדות הנמוכים. גולאר ניצל את ההזדמנות והעלה את שכר המינימום במאה אחוזים^[2]. נאומיו של גולאר העלו עליו את זעם הצבא שהכריח את ורגאס לפטר אותו בפברואר 1954. לאחר פיטוריו יצא למסע ברחבי ברזיל בו נאם בפני ההמונים "נאומים חוצבי להבות אש" למען האדם הפשוט^[3].

לקראת הבחירות לנשיאות ברזיל ב-3 באוקטובר 1955, שהתקיימו שנה לאחר התאבדותו המאולצת של ז'טוליו ורגאס, הגיע גולאר להסכם על ריצה משותפת לנשיאות עם ז'וסלינו קוביצ'ק, ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. על פי ההסכם, קוביצ'יק היה מועמד לנשיאות וגולאר לסגנו^[4]. ניצחונו של קוביצ'יק בבחירות נתקבלה במורת רוח בצבא, בין השאר מפני שגולאר היה סגנו^[5], אולם למרות זאת קוביצ'יק וגולאר נכנסו לתפקידים ב-31 בינואר 1956^[6].

בבחירות לנשיאות ברזיל בשנת 1960, שעל פי חוקת ברזיל נאסר על הנשיא המכהן להתמודד בהם, גבר מועמד האופוזיציה, ז'אניו קואדרוס, על מועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שהחליף את קוביצ'יק. לעומת זאת, גולאר נבחר שוב לתפקיד סגן הנשיא^[7]. ב-25 באוגוסט 1961, בעת שגולאר היה בביקור במזרח הרחוק, קואדרוס התפטר מתפקידו ועל פי החוקה היה על גולאר להתמנות לנשיא^[8]. אנשי הימין בקשו למנוע את מינויו של גולאר השמאלי לנשיא והציעו לשנות את החוקה, כדי לאפשר לפרלמנט למנות מועמד אחר^[9]. בקרב ראשי הצבא נשמעו קולות שהודיעו שלא יאפשרו את העברת השלטון לידי גולאר^[10]. כפשרה בין תומכי גולאר למתנגדיו, שונתה החוקה כך שבמקום משטר נשיאותי, שבראשו נשיא בעל סמכויות, ימונה ראש ממשלה שיחזיק בסמכויות השלטון^[11]. ב-7 בסטמבר 1961 הושבע גולאר לנשיא. הוא מיד הצהיר כי יעביר להכרעה במשאל עם את שאלת סמכויות הנשיא^[12].

תחילה מינה גולאר את טנקרדו נווס, איש המרכז המתון, לראש ממשלה^[13]. אולם לאחר שביוני 1962 התפטר נווס, הציג גולאר את סאנטיאגו דאנטאס, איש מפלגת העבודה השמאלית, כמועמדו לראשות הממשלה^[14]. לאחר שהפרלמנט סירב לאשר את המינוי הציג גולאר את מורה אנדראדה, איש המרכז ממפלגת הסוציאל-דמוקרטים, כמועמד לראשות הממשלה^[15]. אולם לאחר שהרכיב ממשלה ימנית מדי לטעמו של גולאר, סירב גולאר לאשר את ממשלתו ואנדראדה התפטר^[16]. האיגודים המקצועיים ארגנו שביתה בתמיכה בגולאר, שהתדרדרה למהומות^[17]. ב-10 ביולי 1962 אישר הפרלמנט את מועמדותו של פרנציסקו ברוקאדה דה רושה לראשות הממשלה^[18][19] וב-14 ביולי 1962 אושרה ממשלתו^[20]. הממשלה שרדה פחות מחודשיים והתפטרה^[21], לאחר שהממשלה סירבה להביא את הדרישה למשאל עם לפרלמנט^[22]. בלחץ שביתה של תומכי גולאר העביר הפרלמנט תיקון לחוקה שאישר לנשיא להקים ממשלה זמנית ללא אישור הפרלמנט וכן קבע מועד למשאל עם על המשטר הפרלמנטרי בינואר 1963. גולאר מינה אז את דה לימה, איש שמאל שזכה לאמונו המלא, לראש ממשלה^[23]. בספטמבר 1962 חוקק חוק, בתמיכתו של גולאר, המגביל את הרווחים של משקיעי חוץ. החוק הביא להתפטרותו של שר האוצר שחשש מהשלכותיו על השקעות נוספות של משקיעי חוץ^[24].

ב-6 בינואר 1963 התקיים משאל עם שאישר את ביטול השינוי בחוקה שהעביר את סמכויות הנשיא לראש הממשלה^[25], וב-24 בינואר הקים גולאר ממשלה חדשה בהתאם למשטר הנשיאותי^[26].

בפברואר 1964 חתם גולאר על צו המכפיל את שכר המינימום בברזיל^[27]. במרץ 1964 הוציא גולאר צו המורה על הלאמת בתי הזיקוק הפרטיים^[28] והפקעת קרקעות לא מעובדות וחלוקתם למחוסרי קרקע^[29]. גולאר דרש מהפרלמנט לשונות את החוקה כדי להרחיב את מעגל בעלי זכות הבחירה, ולאפשר לנשיא להתמודד על כהונה נוספת^[30].

ב-31 במרץ 1964 הודח גולאר בהפיכה צבאית^[31], בלתי אלימה^[32], בטענה שהוא מנסה להשליט דיקטטורה קומוניסטית על ברזיל^[33]. נטען כנגדו שהוא משמש כבובה של גיסו אשר נמנה עם השמאל הרדיקלי, לאונל בריזולה (Leonel Brizola).

בנוסף, נטען כנגדו שהוא אחראי לאינפלציה הגבוהה ממנה סבלה ברזיל. להפיכה חברו אנשי צבא, בעלי ההון ואנשי קונגרס אשר גולאר קיצץ בסמכויותיהם. בתחילה, נמלט גולאר לריו גראנדה דו סול וניסה משם לארגן התנגדות להפיכה. אולם משהתברר שהחלק של הצבא שתמך בו בתחילה נטש אותו, הוא ברח לאורוגוואי^[34]. שלטונות ברזיל האשימו את גולאר כמי שצבר שטח קרקעות עצום בעוד הוא מפקיע אדמות לאחרים במסגרת הרפורמות שלו^[35]. בתגובה טען גולאר שבתקופת כהונתו כנשיא לא צבר כל רכוש וכי הוא מוכן למכור בדולר אחד את כל הרכוש שצבר בתקופת כהונתו^[36].

במונטווידאו, הוא עסק בניהול עסקים חקלאיים וייעץ בנושאי מדיניות חוץ לשליטי ארגנטינה. הוא נפטר בשנת 1976 במרסדס בארגנטינה.

מדיה וקבצים בנושא ז'ואאו גולאר בוויקישיתוף

• ז'ואאו גולאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ז'ואאו גולאר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)