זרם דתי
זרם דתי הוא תת-קבוצה בתוך דת הפועלת תחת שם משותף ומסורת בין שאר הפעילויות. המונח מתייחס לזרמים השונים בנצרות (אורתודוקסי, קתולי והזרמים הרבים בנצרות הפרוטסטנטית). הוא משמש גם לתיאור חמשת הזרמים העיקריים של היהדות (יהדות קראית, אורתודוקסית, קונסרבטיבית, רפורמית ורקונסטרוקציוניסטית). בתוך האסלאם, המונח מתייחס לזרמים והאסכולות של הדת (הסוני והשיעי),[1][2] וכן לחלוקות המשנה שלהם,[3] כגון מד'הב[4][5] ותנועות דתיות אחרות.[6][7]
הזרם הדתי הגדול בעולם הוא האסלאם הסוני.[8][9][10][11]
נצרות
זרם נוצרי הוא כינוי כללי לגוף דתי מובהק המזוהה על ידי תכונות כמו שם משותף, מבנה, מנהיגות ודוקטרינה. עם זאת, גופים בודדים עשויים להשתמש במונחים חלופיים כדי לתאר את עצמם, כגון כנסייה או אחווה. חלוקות בין קבוצה אחת לאחרת מוגדרות על ידי דוקטרינה וסמכות כנסייתית, כמו גם נושאים כמו פרשנות המקרא, סמכות הירושה של השליחים, אסכטולוגיה וקדימות אפיפיור המפרידים לעיתים קרובות בין זרם אחד לאחר. קבוצות של זרמים החולקות ברוב הנושאים אמונות דומות, מנהגים וקשרים היסטוריים ידועות כענפים של הנצרות.
הינדואיזם
בהינדואיזם, האלוהות העיקרית או האמונה הפילוסופית מזהה זרם, לו יש בדרך כלל גם מנהגים תרבותיים ודתיים מובחנים. הזרמים העיקריים בהינדואיזם כוללים שיוויזם, שאקטיזם, וישנויזם וסמארטיזם.
אסלאם
ערך מורחב – זרמים ואסכולות באסלאם
מבחינה היסטורית, האסלאם היה מחולק לשלושה זרמים עיקריים, שנודעו כסונה, ח'וארג' ושיעה. כיום, הסונים מהווים כ-90% מכלל האוכלוסייה המוסלמית והשיעים הם בסביבות 10%,[12] בעוד האיבאדים, הקבוצה העיקרית מבין הח'וארג'ים (הפורשים), פחתו למתחת ל-0.15% מכלל המוסלמים בעולם.
עד ימינו נכחדו רבות מהכתות השיעיות. הכתות הגדולות של האימאמה ששרדו הן אוסוליזם (קצת יותר מ-8.5%), איסמעיליזם ניזארי (קצת יותר מ-1%) ואלוויזם (מעט יותר מ-0.5%[13] אך פחות מ-1%[14]). הקבוצות הקיימות האחרות כוללות את הזיידים מתימן, המהווים כמעט יותר מ-0.5% מאוכלוסיית העולם המוסלמית ומוסטאלי איסמעילי (עם כמעט 0.1%[15]).
מצד שני, כתות מוסלמיות חדשות כמו מוסלמים אפרו-אמריקאים (דוגמת "אומת האסלאם" ו"אומת חמשת האחוזים"), מוסלמים אחמדים[16] (כמעט 1%[17]), מוסלמים קוראניסטים ומסלמים והאבים (עם כמעט 0.5%[18] מהאוכלוסייה המוסלמית בעולם) פותחו מאוחר יותר באופן עצמאי.
סקר של מרכז המחקר פיו מצא כי עד 25% מהמוסלמים בעולם הזדהו בעצמם כמוסלמים שאינם שייכים לזרם כלשהו.[19]
יהדות
תנועות דתיות יהודיות כוללות קבוצות שונות שהתפתחו בקרב יהודים מימי קדם. כיום, החלוקה העיקרית היא בין שלושה זרמים: האורתודוקסי, הרפורמי והקונסרבטיבי, ולצידם מספר תנועות קטנות יותר. המבנה הדתי המשולש הזה קיים בעיקר ביהדות ארצות הברית, בעוד שבישראל קווי השבר הם בין הדתיים האורתודוקסים לחילוניים.
התנועות שונות בדעותיהן בנושאים שונים. נושאים אלה כוללים את רמת המצוות, המתודולוגיה לפירוש והבנת ההלכה היהודית, ביקורת היסטורית וביקורת נוסח המקרא וטיבו או תפקידו של המשיח או ימות המשיח. בין התנועות הללו יש הבדלים ניכרים בתפילות, במיוחד בשפה שבה מתקיימים אירועי הדת, כאשר התנועות המסורתיות יותר שמות דגש על העברית. החלוקה התאולוגית החדה ביותר מתרחשת בין יהודים אורתודוקסים ללא-אורתודוקסים, כך שהתנועות הלא-אורתודוקסיות מכונות לעיתים ביחד "זרמים ליברליים" או "זרמים פרוגרסיביים".
רב-זרמיות
המונח "רב-זרמי" עשוי לתאר (לדוגמה) אירוע דתי הכולל מספר עדות דתיות מקבוצות דתיות שאינן קשורות לעיתים. אירועים אזרחיים רבים כוללים חלקים דתיים בראשות נציגים מכמה עדות דתיות כדי להיות מכילים או ייצוגיים ככל האפשר של האוכלוסייה או הקהל הצפויים. לדוגמה: מיסת חג ההודיה של יום ראשון בקמפמנטו אספרנסה (מחנה התקווה) בצ'ילה, שם שירות הכנסייה הובל הן על ידי כומר קתולי והן על ידי מטיף אוונגליסטי במהלך תאונת המכרה בצ'ילה ב-2010.[20][21]
אנשי דת - לעיתים קרובות מוסמכי כמורה מכל דת - מוצבים לעיתים קרובות בארגונים חילוניים כדי לספק תמיכה רוחנית לחבריה העשויים להשתייך לכל אחת מהדתות או הזרמים השונים. רבים מאנשי הדת הללו, במיוחד אלה המשרתים בצבא או בארגונים חילוניים גדולים אחרים, הוכשרו במיוחד לשרת בני דתות רבות ושונות, אפילו דתות עם אידאולוגיה דתית מנוגדת לזו של איש הדת עצמו.[22]
