חיה מושקא שניאורסון
הרבנית חיה מושקא שניאורסון (כונתה מוסיא; כ"ה באדר ה'תרס"א, 16 במרץ 1901 - כ"ב בשבט ה'תשמ"ח, 10 בפברואר 1988) הייתה בתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הששי של חסידות חב"ד, ואשתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, שירש את אביה באדמו"רות.
לידה | 16 במרץ 1901 כ"ה באדר ה'תרס"א בבינוביצ'י, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה | 10 בפברואר 1988 (בגיל 86) כ"ב בשבט ה'תשמ"ח ניו-יורק, ארצות הברית |
כינוי | הרבנית חיה מושקא |
מקום קבורה | בית הקברות מונטיפיורי |
מדינה | האימפריה הרוסית, ברית המועצות, ארצות הברית |
תקופת הפעילות | ? – 10 בפברואר 1988 |
בן זוג | רבי מנחם מנדל שניאורסון |
שם השושלת | שניאורסון |
אב | יוסף יצחק שניאורסון |
אם | נחמה דינה שניאורסון (צר') |
קורות חייה
חיה מושקא שניאורסון נולדה בעיירה בבינוביצ'י שליד ליאובוויטש, לרבנית נחמה דינה שניאורסון (צר') ולרבי יוסף יצחק שניאורסון. היא נקראה על שם סבתא של סבתא שלה, חיה מושקא שניאורסון (אנ'), אשתו של הצמח צדק, בהוראת סבה, רבי שלום דובער שניאורסון[1].
בשנת ה'תרע"ו (1915) עברה משפחתה לגור ברוסטוב על הדון בעקבות מלחמת העולם הראשונה. בשנת ה'תרפ"ה קיבלה מאביה ייפוי כוח לקבל בשמו כסף או מסמכים וסמכות להעביר ייפוי כוח זה גם לאחרים[2]. לאחר שאביה נאסר בשנת ה'תרפ"ז (1927) בעוון הפצת יהדות, נטלה שניאורסון חלק במאמצים לשחרורו, והצטרפה אליו לגלות בקוסטרומה.
ב-1923 הזמין אביה את מנחם מנדל שניאורסון לביתם ברוסטוב ואף לעיר נופש שבה שהו במטרה לשדכם. לאחר שעמדו בקשר והתראו למעלה מחמש שנים[3]. הם נישאו בי"ד בכסלו ה'תרפ"ט (1928) בוורשה ועקרו יחד לברלין, ונרשמה ללימודים במכון האוניברסיטאי לזרים, ולמדה שם את השפה הגרמנית ותרבות גרמנית[4]. לאחר עליית הנאצים לשלטון הם ברחו לפריז, ובשנת ה'תש"א (1941), לאחר כיבוש צרפת על ידי הנאצים, נמלטו לארצות הברית והצטרפו לאביה בשכונת קראון הייטס בברוקלין שבניו יורק. שנה לאחר פטירת אביה מונה בעלה לאדמו"ר חסידות חב"ד.
חסידים מספרים כי לחיה מושקא היה תפקיד בתהליך הכתרתו של בעלה כאדמו"ר חסידות חב"ד[דרוש מקור], וכי לאחר שאביה נפטר פנו זקני החסידים לבעלה שייקח על עצמו את עול הנשיאות. הוא סירב במשך שנה, עד ל-י' בשבט ה'תשי"א 1951 ועל פי גרסה מסוימת הוא נעתר בסופו של דבר לאחר שאמרה לו "לא ייתכן ששלושים שנות ההקרבה והמסירות של אבי ירדו לטמיון"[דרוש מקור][5].
כאשר התקשרה למשרד המזכירות לבקש את הרבי נהגה להציג את עצמה כ"גברת שניאורסון מפרזידנט סטריט". כשהוקם ארגון נשי ובנות חב"ד הוזמנה שניאורסון לעמוד בראשו, אך סירבה לתפקיד.
היה לה חלק בניצחון במשפט הספרים, כשהעידה בביתה לטובת אגודת חסידי חב"ד העולמית אמרה: "אבי (הרבי) והספרים שייכים לחסידים". בפסק הדין הורה בית המשפט לבערי גוראריה להחזיר את הספרים לספריית חב"ד.
שניאורסון נפטרה במרכז הרפואי 'קורונל' במנהטן בכ"ב בשבט ה'תשמ"ח, 1988[6] בגיל 86 לאחר מחלה קצרה. נקברה בחלקת חב"ד בבית הקברות מונטיפיורי שבקווינס, בסמוך לקברי סבתה ואמה, מול אוהל חב"ד לובביץ', שבו קבורים בעלה ואביה.
הנצחה
בתוך ימי השבעה החלו לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתה, במעמד רבנים ונציגות ארגון נשי ובנות חב"ד.
בעלה ייסד קרן צדקה על שמה, בשם "קרן חמ"ש" (חיה מושקא שניאורסון). באדר ה'תשמ"ח הונחה אבן הפינה לקמפוס חמ"ש של "בית רבקה" בניו יורק. זהו בית-הספר הגדול בעולם של בנות חב"ד. עשרות בתי ספר ומוסדות חינוכיים נוספים קרואים על שמה, ובקרב חסידי חב"ד מקובל מאוד לקרוא לבנות בשמה[7].
בכ"ה באדר תשמ"ח (יום הולדתה) הכריז הרבי על "מבצע יום הולדת" לעילוי נשמתה, ובמסגרתו עודד אנשים, נשים וילדים לציין את יום הולדתם בקבלת החלטות טובות, עריכת התוועדות עם רעים, הוספה בתפילה, בלימוד תורה ובמעשים טובים ועוד[8].
בכל שנה בסמיכות ליום השנה שלה מתקיים בשכונת קראון הייטס כינוס השלוחות העולמי.
על שמה רחוב בירושלים.[9]
אילן יוחסין
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- הרבנית: קוים לדמותה של אישה מיוחדת באתר Chabad.org
- הרבנית חיה מושקא אשת הרבי מנחם מנדל באתר "MyTzadik"
- חייה של הרבנית חיה מושקא ע"ה סרטון על תולדות חייה של הרבנית (בעברית)
- קובץ הרבנית בהוצאת ועד תלמידי התמימים העולמי (אנ') 2013.
- הרבנית חיה מושקא - כ"ב שבט, רשימת השמעה, באתר יוטיוב
- הרבנית חיה מושקא, באתר אור חיה
- שיחות של בעלה לרגל יום ההילולא שלה
- שירים אארוג, לזיכרון הרבנית חיה מושקא, באתר אוצר החכמה
- ביוגרפיה סיפורים ועוד
- הלוויית הרבנית חיה מושקא שניאורסאהן כפי ששודרה בטלוויזיה האמריקאית אתר יוטיוב
- מנדי גרוזמן, הרב יוסף יצחק גרינברג בכאן מורשת על הרבנית, באתר col שבט תש"פ
- צבי סופר, איך הגיב הרבי כשראה בחורים מביטים לתוך הרכב?, אתר col כ"ג שבט תשפ"א
- חיה מושקא שניאורסון (1901-1988), דף שער בספרייה הלאומית