טרטיף

המחזה עורר את חמתם של הכמורה והחוגים הדתיים בצרפת שראו במולייר כופר ואסרו על הצגתו של "טרטיף" בציבור. תקופה מסוימת היה המחזה מועלה בהופעות פרטיות בגרסאות מקוצרות עד שלבסוף הועלה באופן מלא ובפני קהל צופים גדול ב־5 באוגוסט 1667, דבר שרק הגביר את חמת הכנסייה. אחרי שנתיים של התפלמסות חריפה שהתנהלה בין מולייר ואנשי הדת, התערב בעניין המלך לואי ה-14 והמחזה הועלה שנית ב־5 בפברואר 1669, לאחר שהסוף הרע הוחלף בסוף טוב, המציג את המלך כמי שמציל את המצב ומעניש את האשמים. מאז ועד היום המחזה מוצג ואהוב והוא ידוע מאוד.

המחזה תורגם לעברית לראשונה על ידי נחמן רוזנקרנץ ב-1901, ומאוחר יותר בידי נתן אלתרמן והועלה פעמים רבות בתיאטראות בישראל.

בשנת 1950 בתיאטרון הקאמרי בתרגום של חיים חפר ויוסף מילוא בבימוי מילוא^[1].

בשנת 1970 בתיאטרון חיפה, בבימוי ג'ילברטו טופאנו, בתפקיד טרטיף עודד קוטלר^[2].

בשנת 1974 בבימויה ובתרגומה של עדנה שביט, בתיאטרון באר שבע בתפקיד טרטיף דב רייזר^[3].

תרגום נוסף הוא של יהושע סובול, בגרסה שהובלעו בה רמיזות טקסטואליות וחזותיות ליחסי דת-מדינה בישראל, עלה לראשונה בתיאטרון חיפה בשנת 1985^[4]. והועלה פעמיים בתיאטרון גשר בבימוי יבגני אריה, פעם ראשונה ב-1995, עם ישראל דמידוב בתפקיד טרטיף ופעם שנייה ב-2009^[5], עם אלכסנדר סנדרוביץ' כטרטיף, בהשתתפותה של חנה לסלאו^[6].

בשנת 1989 עלתה הפקה ב"הבימה" בתרגום אהוד מנור, בבימוי במאי אורח מגרוגיה, רוברט סטורואה^[7].

בשנת 2001 עלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "הרב קמע", עיבוד של שמואל הספרי על פי השלד הסיפורי של "טרטיף" שהועבר למציאות ישראלית. איש הדת הנלעג והצבוע טרטיף נהפך בגרסה זו ל"רב קמע"^[8].

בשנת 2014 המחזה עלה בתיאטרון בית ליסין בתרגום מחורז וממושקל של אלי ביז'אווי, תרגום שזכה בפרס קרן רבינוביץ' לתרגום מחזות על שם עדה בן נחום לשנת 2014 ולימים ראה אור בהוצאות "לוקוס"^[9]. בבימויו של אודי בן-משה ובכיכובם של ששון גבאי כאורגון ומיה דגן כדורין^[10].

בפסטיבל ישראל, אביב 2014, עלתה הפקה של הבמאי לבאן צולדזה, המנהל האמנותי של התיאטרון הלאומי בטביליסי^[11].

בשנת 2024 בתיאטרון הקאמרי, דרור קרן כאורגון ונדב נייטס כטרטיף.

• אורְגון - אבי המשפחה
• אלמיר - אשתו השנייה
• מאדאם פֶּרְנל - אמו של אורגון
• דאמיס - בנו של אורגון
• מריאן - ביתו של אורגון, מאורסת לולר
• וַאלֶר - מאורס למריאן
• קליאנט - אחיה של אלמיר
• טרטיף - נוכל במסווה של איש דת
• פיליפוט - משרתת של מדם פרנל
• דוֹרין - משרתת
• מסיה לויאל - קצין הוצאה לפועל
• קצין משטרה

טרטיף, איש דת נוכל וצבוע מצליח להשיג דריסת רגל בביתה של משפחה נכבדת. אורגון אבי המשפחה (אותו גילם מולייר) ואימו הזקנה מאדאם פרנל מאמינים להעמדות הפנים שלו, מעריצים אותו ובטוחים שהוא אכן איש אדוק שכולו טוב לב וחסד. האמון של אורגון בטרטיף כה חזק, עד שמריאן, בתו, נדרשת על ידו להתחתן עם טרטיף במקום עם אהובה, ואלר. אלמיר, אשתו של אורגון, דאמיס בנו, דורין המשרתת ושאר בני המשפחה מבינים שמדובר בנוכל ומנסים להאיר את עיניהם, אולם מאמציהם אינם מועילים להם.

לבסוף מוצאת אלמיר כיצד לחשוף בפני אורגון בעלה את פרצופו האמיתי של טרטיף: היא מחביאה את בעלה מתחת לשולחן מכוסה במפה, מורה לו לשמור על שקט ומזמנת את טרטיף למקום. אורגון הנדהם רואה כיצד טרטיף מחזר בלהט אחרי אשתו ומבין שמדובר בנוכל, אך מאוחר מדי: אורגון העריץ את טרטיף וראה בו את ידידו הטוב ביותר ולכן העניק לו מסמכים חשובים בהם הוא משתמש כעת כדי לקבל בעלות מלאה על הבית ולפנות משם אותו ואת משפחתו. המשפחה כולה מצויה בחרדה עד שמתברר כי המלך שומר אמונים לאורגון ששירת אותו בעבר, וכך מופיעים לבסוף חיילי המלך ועוצרים את טרטיף הרשע כראוי לו. המחזה מסתיים במשתה מפואר, בו נערכת גם החתונה של מריאן וואלר.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: טרטיף
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טרטיף

• טרטיף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)