יהושע סובול

סובול גדל בתל מונד. למד בתיכון חדש בתל אביב. באמצע שנות ה-60 כתב סיפורים שהתפרסמו בכתב העת "קשת". שלח מחזות לתיאטרוני ישראל, אך לא זכה לכל תגובה מצדם. למד ספרות והיסטוריה בסמינר אורנים ופילוסופיה בסורבון בפריז. כשלמד בפריז שמע על עלילת דם שהתפתחה נגד סוחרים יהודים בעיר. הוא כתב על הנושא וכתוצאה מכך החל להיות כתב "על המשמר" בפריז. כשחזר לארץ כעבור שנה החל לעשות כתבות שטח לאותו עיתון. כתבותיו על שכונות מצוקה בשנות ה-70, שימשו מאוחר יותר כחומר רקע לכתיבת המחזה קריזה^[1].

מחזהו הראשון היה "הימים הבאים" (1971) בתיאטרון חיפה. לאחר מכן עבד שם כמחזאי וכעוזר למנהל האמנותי של התיאטרון. בשנת 1984 נבחר למנהל האמנותי של תיאטרון חיפה ובעקבות זאת פרש מכתיבה עיתונאית והחל בפרסום מאמרים פובליציסטיים. מחזהו "גטו" מ-1983 זכה להצלחה בינלאומית. המחזה תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות, כולל הפקות של התיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון^[2], בברודוויי בניו יורק^[3], בבריסל ובפריז^[4][5], וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים^[6].

ב-1988 לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים", התפטר מתפקידו כמנהל אמנותי של תיאטרון חיפה והחל להתמקד יותר בכתיבת מחזות ובבימוי^[7].

בשנים 1995–2000 עבד באירופה, בין השאר על המחזות "אלמה" ו"פלקו" שזכו להצלחה.

כתב מספר פזמונים להצגותיו, בהם "ילדים זה שמחה" ו"אצלנו בכפר טודרא" בביצוע להקת הברירה הטבעית (למחזה "קריזה"), ו"השיר על הארץ" אותו ביצעה נורית גלרון, המוחה על אובדן ערכי החברה ("איפה הארץ ההיא שקראו לה קטנטונת? ..איפה אותם החיים עם שמחת הפשטות?"). בנוסף, שירו "והחיים" הולחן על ידי ערן צור והוקלט לאלבומו "חותך בחתך הזהב" בשנת 2006.

בשנת 2006, בגיל 67, עלה סובול לראשונה על הבמה כשחקן במחזהו של אנטון צ'כוב^[8].

בשנת 2007 כתב את התסריט לסרט "אסקימוסים בגליל"^[9]. באותה שנה גם כתב עבור אלכס אנסקי את הצגת היחיד שלו "אני לא דרייפוס"^[10], שהועלתה גם בבבולגריה^[11].

הוא נשוי למעצבת הבמה עדנה סובול. בנו הוא הזמר יהלי סובול, ובתו נטע סובול הייתה שחקנית וכיום מרצה לפילוסופיה. מתגורר בתל אביב.

פעילות פוליטית ודעותיו

סובול כתב מאמרים פובליציסטים רבים בעיתונות, בעיקר בנושאים חברתיים וכנגד השליטה הישראלית בשטחים.

בשנת 2005 יצא לאור ספרו "ויסקי זה בסדר" וב-2006 יצא ספרו "כאן ועכשיו - עמיר פרץ והמצב הישראלי", בו ניתח סובול את המצב החברתי הקשה בישראל דרך סיפורם של אנשי מעמד הפועלים בימינו ודרך סיפורו של עמיר פרץ, בו הביע תמיכה. הספר יצא לאחר מסע במפעלים ובערי הפריפריה ובו מותווה עמיר פרץ כתקווה הגדולה של השמאל הישראלי. בשנת 2008 הצטרף להנהגה הרעיונית של מפלגת אור^[12]. בעשור הראשון של המאה ה-21 נמנה עם העותרים לשינוי הלאום שלהם מ"יהודי" ל"ישראלי", עתירה שנדחתה בבית המשפט העליון בפסק דין עוזי אורנן נגד משרד הפנים. בשנת 2010 נמנה עם החותמים על עצומת השחקנים ויוצרי התיאטרון שטענו כי יסרבו להופיע בעיר אריאל "כמו גם בכל התנחלות אחרת". ביוני 2018 אמר שאם היה ילד פלסטיני ברצועת עזה גם הוא היה משלח עפיפוני תבערה על ישראל.^[13]

סובול הוצב במקומות סמליים ברשימת מפלגת מרצ לכנסת, בבחירות לכנסת ה-19 במקום 107, ובבחירות לכנסת ה-20 במקום ה-111. הוא חבר במועצה הציבורית של יש דין.

סובול זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים בטקס שהתקיים במאי 2010^[14].

במרץ 2022 זכה באות יקיר העיר תל אביב-יפו.

ב-13 ביוני 2023 קיבל סובול תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים^[15].

אפיון המחזות

מחזותיו של סובול עוסקים בשלושה נושאים עיקריים:

• ביקורת חברתית: המחזה "קריזה" (1976) עוסק בקיפוח המזרחי, בעוני ובאנשי ישראל השנייה; "סינדרום ירושלים" (1987) עוסק בפונדמנטליזם הדתי דרך אנלוגיה בין ההווה הישראלי לסוף ימי בית שני; "גיבור מעמד הפועלים" (2006) מבוסס על מקרה אמיתי בו שבתו נהגי אוטובוס בבאר-שבע לאחר שהחברה שהעסיקה אותם הופרטה.
• אירועים שהתרחשו בהיסטוריה של העם: שלושה מחזות בטרילוגית השואה: המחזה "גטו" (1983) מבוסס על קבוצת התיאטרון שפעלה בגטו וילנה ובדילמות של אנשי היודנראט שם, שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם "אדם" ו"במרתף"; "ליל העשרים" ו"כפר" עוסקים בראשית ההתיישבות בארץ.
• נגיעות אקטואליות: "עד ראייה" (2003) עוסק בנושא הסרבנות בצבא, דרך סיפור חייו של פרנץ יגרשטטר, אוסטרי שסירב לשרת בצבא הוורמכט; "זמן אמת" (2005), עוסק בפקודה בלתי חוקית בעליל. "החיים הקסומים" (2007, עלה בווינה), עוסק בקבוצת מדענים שהתכנסו על מנת לנסות על עצמם תכשיר שיעילותו מוטלת בספק ונועד להאריך חיים בהנדסה גנטית.

רשימת המחזות שכתב

מחזותיו בספרים

• "ליל העשרים", הוצאת במעגל, תל אביב 1978, הוצאת אור-עם 1990
• "נפש יהודי - הלילה האחרון של אוטו ויינינגר", הוצאת אור-עם, תל אביב 1982
• "גטו", הוצאת אור-עם תל אביב 1984
• "הפלשתינאית",הוצאת אור-עם תל אביב 1985
• "עד ראייה" (בהשראת פרשת פרנץ יגרשטטר) הוצאת אור-עם תל אביב 2004
• "גיבור מעמד הפועלים", הוצאת אור-עם תל אביב 2006
• "אני לא דרייפוס", (מונודרמה), הוצאת אור-עם תל אביב 2008
• "שעתו האחרונה של קול" (מונודרמה), הוצאת אור-עם תל אביב 2008
• "דבש : הלילה השלישי", הוצאת אור-עם תל אביב 2008
• "קולות בלילה" (Libera Me), הוצאת אור-עם תל אביב 2009
• "הביתה הביתה", הוצאת אור-עם תל אביב 2010
• "בעל למופת", הוצאת אור-עם תל אביב 2011 (בהשראת An Ideal Husband מאת אוסקר ויילד)^[42]
• ״איש המאה״, הוצאת אור-עם תל אביב 2018

ספרות, רומנים, סיפורים, פוליטיקה

• "שתיקה", (רומן) הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 2000
• "ויסקי זה בסדר" (סיפור), הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 2005 בעריכת מנחם פרי
• "כאן ועכשיו : עמיר פרץ והמצב הישראלי" (מונוגרפיה), הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, ספרי חמד, 2006
• "חופשת שחרור", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017

• נורית נתנאל, "מראות נשברות - ייצוג הישראליות ועיצובה במחזותיהם של יהושע סובול והלל מיטלפונקט", הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת, 2012. (הספר בקטלוג ULI)
• יהושע סובול, גיבור מעמד הפועלים, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 249–255, הוצאת כרמל, 2017.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יהושע סובול
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהושע סובול

• יהושע סובול, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יהושע סובול, באתר AllMovie (באנגלית)
• יהושע סובול, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• יהושע סובול, באתר שירונט
• יהושע סובול, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• יהושע סובול, דף שער בספרייה הלאומית
• יהושע סובול, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• יהושע סובול, בארכיון הבימה
• יהושע סובול, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• יהושע סובול, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• יהושע סובול, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• מילים לשירים של יהושע סובול, באתר "שירונט"
• מירון רפופורט, המעריץ מספר 1 של עמיר פרץ, באתר הארץ, 14 בפברואר 2006
• ירעם נתניהו, שליפות עם יהושע סובול, באתר nrg‏, 10 ביולי 2007
• מרב יודילוביץ', התיאטרוק של קפלן וסובול, באתר ynet, 29 בדצמבר 2008
• יונתן אסתרקין, משחק טעון, באתר nrg‏, 24 בספטמבר 2009
• יונתן אסתרקין, חבר בחברת עצמו: יהושע סובול חוגג 70. ראיון, באתר nrg‏, 10 באוקטובר 2009
• יהלי סובול, עכבר העיר אונליין, יצירה, כיבוש, שואה, מרד ואבהות, באתר הארץ, 27 במרץ 2010
• יהושע סובול, ‏המותג הקטלני: יהושע סובול על ההבדל בין הצגה חיה להצגה מתה, באתר גלובס, 19 ביולי 2010
• "תפקידה של הספרות הוא להעיד על פשע", באתר ynet, 5 בדצמבר 2010
• מרט פרחומובסקי, ‏מה המחזאי מבין? – ריאיון עם יהושע סובול, באתר "במחשבה שנייה", 10 באוגוסט 2011, פורסם שבוע קודם לכן בטיים אאוט תל אביב
• קובי בן-שמחון, הסיבות שבגינן צריך להיפטר מאלוהים, באתר הארץ, 27 ביולי 2012
• איילת שני, אני בשיחה - למה יהושע סובול לא יורד מהארץ, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2012
• בן עופר, "המתנחלים שולטים במדינה, הפכנו לבני ערובה", באתר Xnet‏, 5 בדצמבר 2013
• תום שגב מראיין את יהושע סובול בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, ‏29 ביוני 2014
• אהרון ברנע מראיין את יהושע סובול בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 22 בנובמבר 2015
• יואב גינאי משוחח עם יהושע סובול בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
• ליאת רון, ‏"השלטון משסה מגזרים זה בזה, וכשהשלטון משסה, האזרחים משתסים", באתר גלובס, 23 בפברואר 2017
• יהל פרג', ‏"אם אלפי אנשים יגיעו לפת לחם, יפרוץ פה מרי אזרחי גדול", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 במאי 2020