טריכוטילומניה
טריכוטילומניה היא הפרעה נפשית המאופיינת בדחף אובססיבי למרוט את השיער הצומח על הגוף (שכיח ביותר באזור הראש). בעקבות מריטה חוזרת ונשנית של השיער נוצרים איים הולכים וגדלים של אזורים חסרי שיער באזור בו נתלש. אזורים אחרים אופייניים הם גבות, ריסים, זקן ושפם. אזורים שכיחים פחות הם שיער החזה והערווה. מריטת השיער מלווה לעיתים בטקס של שזירת השיער או לעיסתו וקריעתו.
 | |
| תחום | פסיכיאטריה  |
|---|---|
| גורם | חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית, דכדוך, דחק |
| תסמינים | קרחת |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | 1071854 |
| MeSH | D014256 |
| סיווגים | |
| DSM-5 | 312.39 |
| ICD-10 | F 63.3 |
| ICD-11 | 6B25.0 |
  | |
ההפרעה מסווגת במדריך האבחנות הפסיכיאטרי ICD-10 בקבוצת ההפרעות הקשורות לשליטה בדחפים, יחד עם קלפטומניה, הימור פתולוגי ופירומניה. ב- DSM-5, היא מסווגת בקטגוריה חדשה בשם "אבחנות הקשורות בטורדנות כפייתית" (הכוללת גם הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעת גוף דיסמורפית, חיטוט אובססיבי בעור ואגרנות כפייתית).
אבחנת התסמונת[1]
לפי DSM 5, כדי שפסיכיאטר יאבחן אדם עם הפרעה זו, על האדם לעמוד בקריטריונים האבחנתיים הבאים:
- משיכה חוזרת ונשנית של שיער הבאה לידי ביטוי באובדן שיער.
- ניסיון מתמשך להמעיט או להפסיק את מריטת השיער
- מריטת השיער גורמת למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או שהיא גורמת לפגיעה בתפקוד המקצועי החברתי או תפקוד אחר החשוב לאדם.
- מריטת השיער אינה תוצאה של מצב רפואי (דלקות עור וכדומה).
- מריטת השיער אינה ניתנת להסבר טוב יותר על ידי הפרעה אחרת (למשל ניסיון להסיר שיער דוחה כחלק מהפרעת גוף דיסמורפית).
שכיחות ואפידמיולוגיה[1]
השכיחות באוכלוסייה הכללית למשך 12 חודשים בקרב מבוגרים ומתבגרים היא בין 1% ל 2%. נשים נוטות לפתח את ההפרעה יותר מאשר גברים, ביחס של 10:1 בערך. עם זאת יש לקחת בחשבון שנשים נוטות יותר לחפש עזרה לכן ייתכן שהיחס הזה לא לגמרי מבטא את ההבדל בין אנשים שפתחו את ההפרעה. גם הבדלים תרבותיים בין מגדריים ביחס לשיער יכולים להשפיע על היחס בין גברים לנשים בהפרעה זו.
גורמים
קיימת עדות לגורמים גנטיים המשפיעים על טריכוטילומניה. ההפרעה נפוצה יותר אצל אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית חרדה ודיכאון, וכן בקרב קרוביהם מדרגה ראשונה.
לטריכוטילומניה חפיפה גבוהה עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית, ומקרים מסוימים של טריכוטילומניה עלולים להיגרם כתוצאה ממתח. אסכולה אחרת מדגישה משיכת שיער כממכרת, שכן היא קשורה לעלייה במתח לפני כן והקלה לאחר מעשה.
מודל נוירו-קוגניטיבי - המציע שגרעיני הבסיס ממלאים תפקיד ביצירת הרגלים וכי האונות הקדמיות הן קריטיות לדיכוי או לעיכוב של הרגלים מסוג זה - רואה בטריכוטילומניה הפרעת הרגלים (habit disorder).[2]
מהלך ההפרעה[1]
מריטת שיער יכולה להופיע אצל תינוקות אך תופעה זו נורמלית וחולפת כעבור זמן קצר. מריטת השיער של טריכוטילומניה לעומת זאת מופיעה בדרך כלל סביב גיל ההתבגרות המינית. אזורי מריטת השיער יכולים להשתנות עם הזמן. המהלך של ההפרעה הוא בדרך כלל כרוני עם תנודות של החמרה והקלה בתסמינים אם ההפרעה אינה מטופלת. אצל נשים הסימפטומים יכולים להחמיר ככל הנראה כתוצאה משינויים הורמונליים בהורמוני המין הנשיים, בעיקר סביב גיל המעבר.
מאפיינים קליניים[3]
תלישת השיער נעשית מתוך דחף בלתי נשלט למרוט שערות. התלישה גורמת לאיבוד שיער בדרך כלל בצד הנגדי ליד הדומיננטית. השיער יכול להיות בכל מקום בגוף, אך בעיקר באזור הקרקפת (מריטת שיער מאזורים אחרים בגוף שכיחה פחות). טרם המריטה המתח גובר והוא ממשיך להתגבר בעת המריטה עצמה לאחר המריטה יש תחושת סיפוק ורגיעה, הרפיה והנאה רבה. המריטה מלווה בטקס של שזירת השיער או לעיסתו ולעיתים אף בליעתו[4] (מה שהעניק להפרעה את שמה).[5] על פני העור המרוט לא ניתן להבחין בצלקות או דלקות כלשהן.
תחלואה נלווית[1]
הטריכוטילומניה מופיעה לרוב עם הפרעה נפשית נוספת, במקרים רבים דיכאון מז'ורי וכן עם הפרעת חיטוט בעור ותופעות שונות אחרות הקשורות לעיסוק בגוף כמו כסיסת ציפורניים. חלק ממצבים אלה מחייבים מתן אבחנה נוספת.
אבחנה מבדלת[1]
טיפול רגיל בשיער: האבחנה לא תינתן למי שהסירו שיער באופן מכוון מסיבות קוסמטיות ובמטרה לשנות את המראה שלהם.
הפרעה אחרת מהספקטרום הטורדני כפייתי: אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית עשויים למשוך את שיערם כחלק מהטקסים שלהם. אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית עשויים למשוך שיער שהם חושבים שהוא דוחה. בשני המקרים האבחנה לא תהיה טריכוטילומניה.
הפרעות נוירו-התפתחותיות: בקבוצה זו של הפרעות תלישת השיער עשויה לקבל צורה של תנועה סטריאוטיפית, שאין לה מטרה ברורה של תלישת השיער.
הפרעות פסיכוטיות : אנשים במצב פסיכוטי עשויים להסיר את שיערם או חלק ממנו כתוצאה מאמונות שווא שונות. במקרים כאלה לא תאובחן טריכוטילומניה.
מצבים רפואיים אחרים : ישנם מצבים אחרים בהם תיתכן הסרה של שיער כמו דלקות עור שונות וכדומה. מקרים כאלה לא יאובחנו כטריכוטילומניה.
הפרעות הקשורות לחומרים פסיכואקטיביים: מריטת שיער יכולה להיות תוצאה של שימוש בחומרים ממריצים שונים (מתאמפיטמין וכדומה).
טיפול
בשנים האחרונות בחנו חוקרים רבים את יעילותם של טיפולים התנהגותיים שונים כמו ניטור עצמי, דה-סנסיטיזציה ושינוי הרגלים.[6]ניסיון לטפל בנוגדי דיכאון העלה שאין להם השפעה מיטיבה על מצב האנשים עם ההפרעה. לעומת זאת טיפול באולנזופין (זיפרקסה) הראה תוצאות מבטיחות.[6] כמו כן ישנן שיטות טיפול מקוון[7][8] ושיטות שונות של עזרה עצמית.
לקריאה נוספת
- יוליאן יאנקו, גדעון רצוני, אברהם ויצמן, אלן אפטר, "הרפואה", 124 (6) 353-350
- ננסי ג' קיוטן, דן ג' שטיין, גרי א' כריסטנסון, דרכי סיוע לתולשי השיער: להבין ולהתמודד עם טריכוטילומניה. הוצאת אח, 2010
- דורון בראונשטיין, טריכוטילומניה: אפשר לנצח את זה!. הוצאת לב ספרים, 2020
קישורים חיצוניים
"אני ממש מרגישה פיזית שעכשיו אני צריכה לתלוש. זו מלחמה" : ליובל יש טריכוטלומניה | כאן מקשיבים, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 10:06)
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.