טרנספגרשאן

**טראנספגרשאן**
**Transfăgărășan**
מידע כללי
כינוי	"הדרך לשמיים"
אורך	151 ק"מ
הקמה
תקופת הבנייה	1970–1980 (כ־10 שנים)
מיקום
ערים ראשיות	ולאכיה, טרנסילבניה
נקודת התחלה	פיטשט
נקודת סיום	ארפאשו דה ז'וס
מפגשים עיקריים	אגם בליה
קואורדינטות	45°35′25″N 24°37′42″E / 45.590317°N 24.628431°E

הטראנספגרשאן (ברומנית: Transfăgărășan, מורכב מ- trans + Făgăraș, על שם הרי פגרש(אנ')), או כביש DN7C, מכונה גם "הדרך לשמיים", הוא כביש החוצה את חלקו הדרומי של רכס הרי הקרפטים שברומניה ונחשב לאחד הכבישים היפים באירופה ובעולם.^[1]^[2] הוא הכביש השני הגבוה ביותר ברומניה, אחרי הטראנסאלפינה.

הכביש, שאורכו 151 ק"מ (94 מייל), מתחיל בסמוך לכפר באסקוב, ליד העיר פיטשט, ונמשך עד העיר סיביו, כביש DN1, פסגות מולדוביאנו ונגויו (הנקודות הגבוהות ביותר ברומניה). נבנה בשנות ה-70 של המאה ה-20 כציר צבאי אסטרטגי המחבר בין החבלים ההיסטוריים של טרנסילבניה ומונטניה.

היסטוריה

הכביש נבנה בין 1970 ל-1974 לפי החלטתו של ניקולאה צ'אושסקו, השליט השני והאחרון של רומניה הקומוניסטית, אחרי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה מ-21 באוגוסט 1968. זאת כדי לאפשר מעבר מהיר של כוחות צבא דרך ההרים; עד אז הכבישים שחצו את הרי הקרפטים היו DN1 ו-DN67C, שנבנו בתחילת תקופת הקומוניזם ברומניה. הכבישים נבנו על נחלים שקל היה לסובייטים לחסום ולתקוף. לפיכך הורה צ'אושסקו על בניית כביש שיחצה את הרי פגראש.

הכביש, שנסלל על ידי הצבא, דרש פועלים ומשאבים כספיים רבים. העבודות כללו שימוש ב-6 מיליון טון דינמיט, עבודה בגובה של מעל 2,000 מטר ובאקלים אלפיני קשה. לדברי ממשלת רומניה דאז, במהלך הסלילה נהרגו 40 איש, אך מדיווחים לא רשמיים המספר עומד על מאות פועלים.

הכביש נפתח ב-20 בספטמבר 1974 אך בפועל עבודות הבניה נמשכו עד 1980.^[3]

הדרך

הכביש הוא מסלול עקלתון מפותל, בעל סיבובים רבים וחדים. צורת כביש זו מושכת אליה מטיילים, רוכבי אופניים ואופנוענים. בשל הטופוגרפיה של הכביש המהירות המרבית מוגבלת ל-40 קמ"ש. בנוסף לכך, הכביש עובר בסמוך לאגם בליה (Bâlea Lake), מפל בליה ואגם וידרארו.

בין החודשים אוקטובר עד יוני הכביש נסגר תכופות עקב שלגים. כמו כן, מעת לעת, הכביש נסגר לתנועה, בזמן תחרויות, כמו: רכיבת אופניים.^[4]

בכביש גשרי קשת רבים וחמש מנהרות, הארוכה ביותר באורך 884 מטר, ליד אגם בליה.