יהדות בלארוס
יהדות בלארוס היא קהילה יהודית במזרח אירופה, המונה כיום 25,000 איש. כקהילה עצמאית היא קיימת מאז 1991, אולם לפי סברה, ראשיתה של הקהילה במאה ה-12, ביהודים שהיגרו ממזרח פולין ומצפון אוקראינה ליישובים הכלולים היום בשטחי מדינת בלארוס. מעל 60% מהקהילה נספו בשואה (למעט היהודים שהיגרו החוצה בתקופות הרבות שלפני המלחמה).
 | |
| בניין בית כנסת בסלונים | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|---|---|
| בלארוס, ישראל | |
| שפות | |
| עברית, רוסית, יידיש, בלארוסית | |
| דת | |
| יהדות |
היסטוריה של הקהילה
תחילת ההתיישבות, שלטון פולין ושלטון רוסיה
היהודים הראשונים התיישבו בערים הורדנה וברסט, בשטח שהיה באותה תקופה חלק מממלכת פולין. הם היגרו מן הקהילות היהודיות הישנות יותר של פולין והתיישבו במערב בלארוס. ב-1489 יש עדות על יהודים במינסק והחל משנת 1506 גם בפינסק שבדרום המדינה, וממנה היגרו לשאר חלקי בלארוס. יהודי בלארוס סבלו בתקופות אלה מרדיפות, פרעות ואפליה מצד תושבי ושלטונות המדינה, בין אם הם פולנים או ליטאים, וכן מנחת זרועם של הקוזקים. בסוף המאה ה-18 נכבש השטח על ידי האימפריה הרוסית ונותר בידיה כמעט ברציפות עד להתפרקות ברית המועצות (למעט שלוש תקופות - עצמאות בלארוסית קצרה בין 1917–1920, סיפוח מערב המדינה לפולין (1920-1939) וכיבושה על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה). בלארוס הייתה ערש התרבות היהודית הליטאית ובתחומה פעלו ישיבות מפורסמות כמו וולוז'ין (הוקמה ב-1806 ובה למד, בין היתר, חיים נחמן ביאליק) ומיר (נוסדה ב-1847).
ניתן לציין גם את יהודי וילנה כחלק מהמרקם התרבותי והדמוגרפי של יהדות ליטא-בלארוס. היהודים החרדים שמרו עד עצם היום את ההגדרה של יהודים ליטאים, שמבחינה היסטורית חלה על כל יהודי בלארוס.
דמוגרפיה
במפקד האוכלוסין שנערך ב-1766 חיו בתחומי בלארוס של היום 62,800 יהודים, כאשר שתי הקהילות הגדולות היו מינסק ופינסק עם כ-1400 יהודים בכל אחת.
מפקד האוכלוסין שערכה רוסיה הצארית ב-1897 גילה כי בתחומי בלארוס של היום חיו 910,000 יהודים (הקבוצה האתנית השנייה בגודלה - 13.6% מתושבי הארץ כולה, 21% מהיהודים בתחומי האימפריה הרוסית). הקהילה הגדולה ביותר הייתה במינסק (47,560 - 52% מתושבי העיר) ואחריה ויטבסק (34,420 - 52.4%), ברסט-ליטובסק (30,260 - 65%), מוהילב (21,539 - 50%), פינסק (21,065 - 74.2%), בוברויסק (20,759 - 60.5%) והומל (20,385 - 54.8%). בתקופה זו היו היהודים הקבוצה האתנית העירונית הגדולה ביותר בבלארוס (59.4%)[1].
בין שתי מלחמות העולם
ערך מורחב – יהדות פולין בין מלחמות העולם
בין שתי מלחמות העולם הייתה בלארוס מחולקת בין ברית המועצות לפולין. ב-1926 חיו בבלארוס (הסובייטית) 407,000 יהודים ומספר דומה של יהודים חי בחלקה הפולני של בלארוס, שהועבר לברית המועצות עם סיום מלחמת העולם השנייה.
בחלק הסובייטי היוו היהודים את הקבוצה האתנית השנייה בגודלה (8%) ואחת השפות הרשמיות של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית הייתה היידיש. בתחילת שנות ה-20 התקיימו חיי קהילה ענפים, אך הללו גוועו עם הקולקטיביזציה והרדיפות של תקופת סטלין. ב-1939 סיפחה ברית המועצות את מערב בלארוס אחרי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. הקהילות בשני חצאי בלארוס היו שונות בתכלית האחת מהשנייה. יהודי מזרח בלארוס היו מעיקרם עירוניים, חילונים ודוברי רוסית - בעוד אלו מהמערב שימרו את תרבות השטעטל, היה בהם אחוז גבוה של דתיים והשפה העיקרית הייתה היידיש. כמו כן, אחרי 22 שנות שלטון קומוניסטי, לא היו במזרח תנועות פוליטיות יהודיות - בעוד במערב פעלו מספר תנועות יהודיות ציוניות ולא-ציוניות[2].
השואה ושלטון ברית המועצות
ערב השואה, בה נספתה רוב הקהילה (למעט יהודים שהיגרו החוצה בתקופות הרבות שלפני), הייתה יהדות בלארוס קהילה משגשגת שמנתה כ-750,000 יהודים, מרביתם בחלקה המערבי, שהיה עד 1939 בשלטון פולין והועבר לברית המועצות עם סיום המלחמה (עם זאת, בשטח בלארוס המודרני חיו כ-375,000 יהודים ערב המלחמה, שמעל 60% מהם נספו בשואה). עם כיבושה של בלארוס על ידי גרמניה הנאצית ב־1941 במסגרת מבצע ברברוסה הצליחו חלק מן היהודים להימלט מזרחה (בעיקר מהחלק המזרחי שהותקף מאוחר יותר), בעוד אלו שנשארו נכחדו ברובם (ראו למשל מעשי הטבח במלריטה ובז'טל). לפי נתונים היסטוריים שונים, בשואה נספו 86% מיהודי מערב בלארוס ו-36% מיהודי מזרח בלארוס[3]. לאחר המלחמה חזרו חלק מן הניצולים לבלארוס, אך השתנה ללא היכר פיזור היהודים על פני המדינה. שיעור יהודי המערב היה כעת כ-12.4% מ-250,000 יהודי בלארוס[1]. החיים היהודיים קמו לתחיה די מהר והתקיימו תקופה מסוימת ברמה די גבוהה ביחס לברית המועצות. במינסק התנהל תיאטרון יהודי בהנהלת שלמה מיכאלס, בקהילות רבות המשיכו להתקיים רבנים ובתי כנסת, אולם לאחר רצח מיכאלס ומשפט הרופאים ב־1953, רוב הפעילות חוסלה.
בשנת 1959 העניקו שלטונות פולין אזרחות פולנית ליהודים רבים מחלקה הפולני לשעבר של בלארוס, וכ-100,000 מהם עזבו את המדינה ועלו לישראל בעליית גומולקה. נוסף על כך, השלטונות הסובייטים עודדו יהודים רבים לעזוב את בלארוס ואוקראינה ולהתיישב בעומק רוסיה ומרכז אסיה כדי לפתח את האזורים הללו מבחינה כלכלית. מספר היהודים ירד בקצב קבוע מכ-150,000 ב-1959 לכ-110,000 ב-1990. בעיר מינסק ירד אחוז היהודים מ-10% ב-1945, ל-7.6% ב-1959, 5.1% ב-1970 ו-2.3% ב-1989[1].
רשימת גטאות
להלן רשימת הגטאות בתקופת השואה, מועד החיסול הסופי של אוכלוסיית היהודים בו, ומספר הקרבנות שנרצחו.
| עיר | מועד חיסול | מספר קורבנות |
| מחוז ברסט - 37 גטאות | ||
|---|---|---|
| אנטופול | נובמבר 1942 | 2,500 |
| ברנוביץ' | דצמבר 1941 - דצמבר 1942 | 12,000 |
| ברזה קרטוסקה | אוקטובר 1942 | 8,000 |
| ברסט ליטובסק | נובמבר 1941 - אוקטובר 1942 | 17,000-18,000 |
| ויסוקי | - | 3,600 |
| דומצ'ב | 1942 | 20,000 |
| קמניץ | סתיו 1942 | 5,000 |
| לונינץ | ספטמבר 1942 | 3,000 |
| ליאחוביצ'י | יולי 1941 - 1942 | 4,725 |
| מייצ'ט | יולי 1942 | 3,665 |
| פינסק | אוגוסט 1941 - אוקטובר 1942 | 17,000 |
| פרוז'ני | - | 10,000 |
| רוז'ינוי | נובמבר 1942 | 4,000 |
| מחוז ויטבסק - 62 גטאות | ||
| ביישינקוביץ | 1941 | 2,900 |
| ברסלב | 3 ביוני 1942 | 2,000 |
| ויטבסק | אוקטובר-דצמבר 1941 | 20,000 |
| הליבוקיה | אוגוסט 1943 | 8,000 |
| ליאדי | 8 באוקטובר 1943 | 2,000 |
| מיאורי | 2 ביוני 1942 | 4,725 |
| אורשה | נובמבר 1941 | 5,000-6,000 |
| פולוצק | 1942 | 7,000 |
| פסטאווי | נובמבר 1942 | 4,000 |
| מחוז הומל - 40 גטאות | ||
| הומל | אוגוסט-נובמבר 1941 | מעל 10,000 |
| מאזיר | ינואר 1942 | 4,000 |
| רצ'יצה | נובמבר 1941 | 3,500 |
| רהצ'וב | מרץ 1942 | 3,500 |
| מחוז הורדנה - 36 גטאות | ||
| וולקוביסק | 1942 | מעל 10,000 |
| הורדנה | מרץ 1943 | מעל 20,000 |
| דיאטלובו | יולי 1942 | 3,500 |
| לידא | נובמבר 1943 | 8,000 |
| נובוגרודוק | סתיו 1943 | 10,000 |
| אשמיאני | אוקטובר 1942 | 2,900 |
| סלונים | יולי 1942 | 10,000-25,000 |
| מחוז מינסק - 64 גטאות | ||
| בוריסוב | אוקטובר 1941 | 9,000 |
| וילייקה | אוקטובר 1941 | 6,900 |
| וולוז'ין | יולי 1942 | 2,000 |
| דולהינוב | יולי 1942 | 3,000 |
| קלצק | יולי 1942 | 7,000 |
| קופיל | - | 3,500 |
| מינסק | 1944 | מעל 80,000 |
| מולודצ'נו | אביב 1942 | 3,000 |
| ניאסוויז' | 1942 | 5,200 |
| סלוצק | 8 בפברואר 1943 | 18,000 |
| סטוובצי | ינואר 1943 | 3,500 |
| מחוז מוהילב - 32 גטאות | ||
| בוברויסק | דצמבר 1941 | 25,000 |
| הלוסק | - | 3,000 |
| מוהילב | 1942-1941 | 10,000 |
מהתפרקות ברית המועצות עד היום
בזמן התפרקות ברית המועצות חיו בבלארוס כ-112,000 יהודים, ובין השנים 1990–2004 עלו לארץ כ-70,000 מהם. כיום חיים בבלארוס כ-25,000 יהודים בלבד. ביולי 2000 נחנך בשטח גטו מינסק לשעבר אתר הנצחה לזכר יהדות בלארוס שנספתה בשואה, אתר הנצחה שנבנה במימון ארגונים יהודיים מבלארוס ומהעולם. כחלק ממדיניות האכלוס ופינוי בתי הקברות במדינה נהרסו בעבר בתי קברות יהודיים עתיקים. בשנת 2017 פנתה חברת הבנייה אשר רכשה שטח בעיר הומיל לקהילה היהודית, מאחר שבתקופת ברית המועצות נהרס בית עלמין יהודי באזור השטח המדובר, ובקשו לבדוק האם נותרו שאריות גופות כל שהן, ובאם כן להעבירם לקבורה מכובדת. לאחר הבדיקה שנערכה על ידי הקהילה היהודית בעיר ורב העיר הרב דוד קנטורוביץ', וכן השתתף בה שגריר ישראל דאז - אלון שוהם, התברר כי אין עצמות כל שהן באזור אתר הבנייה[4][5].
ישיבות
בלארוס הייתה ערשן של ישיבות רבות שנודעו לתהילה במזרח אירופה, מערבה, ואף בארץ ישראל וארה״ב. ויחד עם ליטא היא היוותה מקום משכן למה שנודע אחר כך כישיבות ליטאיות.
בכלל ישיבות אלו, יש למנות את ישיבת וולוז׳ין, ישיבת מיר, ישיבת ראדין, ישיבת סלוצק, ישיבת בריסק ועוד. מלבד ישיבות אלו, שהיו ׳״שיבות על קהילתיות״, היו גם בכל קהילה וקהילה בבלארוס ישיבות מקומיות לנערי המקום, ששכנו בבתי המדרש המקומיים.
כיום מוסדות חינוך תורניים קיימים בערים מספר, כך לקהילת סטולין קרלין בעיר פינסק ישנם ישיבה וכולל, בעיר הומיל קיימת ישיבה ליטאית, ובמינסק מכון הסמכה לרבנות השכן בבית מדרש קהילת לך לך.
הקהילות היהודיות במדינה
יהודי בלארוס מהווים כיום כאחוז אחד מתושבי המדינה, והם חיים במספר קהילות. העיקריות שבהן נמצאות בערים: מינסק, ברסט, הורדנה, פינסק, ויטבסק, בוברויסק, הומל וסלוצק.
רב מרדכי רייכינשטיין פעל מספר שנים כיושב ראש איגוד הקהילות הלטאיות.
דמוגרפיה יהודית בבלארוס - ייחודיות
השינויים הדמוגרפיים שעברו על יהודי בלארוס מתחילת המאה ה-20 עד היום, מהווים מקרה ייחודי של מחיקה כמעט טוטאלית של קהילה שהיוותה כשישית מאוכלוסיית המדינה. דמוגרפים שונים מצביעים על מספר נקודות מפתח בהתפחות זו:
- במאה ה-20 מספר יהודי בלארוס קטן מ-910,000 ל-28,000 או פי 32.5. התהליך התרחש במספר שלבים: ראשיתו בהגירה ההמונית לארצות הברית ומדינות אחרות בתחילת המאה ה-20. ביטול תחום המושב הביא להגירה יהודית מאסיבית לתוך ברית המועצות בשנות ה-20. בשואה נספו רוב היהודים שנותרו בשטח שנכבש על ידי הגרמנים. שיקום הקהילה התרחש בעיקר הודות לשיבת הפליטים, אך גם 15 שנים לאחר השואה גודל הקהילה היהודית היה כחמישית מגודלה לפניה. עד שנות ה-90 הייתה ירידה קבועה ויציבה בגודל הקהילה עקב הגירה וגידול טבעי שלילי ועם פתיחת שערי ברית המועצות קטנה הקהילה בבת אחת פי ארבעה.
- השינויים בשיעור היהודים מכלל האוכלוסייה גם הם חסרי תקדים. בתוך 100 שנים ירד שיעור זה מ-14.2% ל-0.3%. המצב בולט ויחודי עוד יותר בשיעור היהודים מכלל תושבי הערים - ירידה מ-55% ב-1897, ל-5.8% ב-1959 וכיום אין במדינה ולו מקום יישוב אחד בו היהודים מהווים יותר מ-1%[1].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר התאחדות הקהילות היהודיות בבלארוס (ברוסית ואנגלית)
- שואה בבלארוס 1941–1944 (באנגלית), מאת לאוניד סמילוויץ, jewishgen, 2000
- אתר של יעקב באסין (רוסית)
- מידע על יהדות בלארוס בקטלוג הספרייה הלאומית