יומני כרמל

יומני כרמל (לאחר קום המדינה הפך היומן ל"יומן כרמל - הרצליה") היו יומני קולנוע באורך 7–12 דקות שצולמו בשחור לבן, מייסודו של נתן אקסלרוד בשנת 1935. הם הוקרנו באולמות הקולנוע בישראל בשנים 1935–1971, לפני סרטי הקולנוע העיקריים. החל מתחילת שנות ה-50 הוקרנו באולמות הקולנוע לסירוגין "יומן כרמל - הרצליה" ו"יומני גבע". בשנת 1971 הופסקו "יומני כרמל" בעקבות הקמת הטלוויזיה הישראלית והירידה בביקוש ליומני חדשות קולנועיים.

היסטוריה

"יומני כרמל" הופקו על ידי נתן אקסלרוד, מחלוצי הקולנוע העברי בארץ ישראל, שהחל את דרכו בתחום זה בשנת 1927 שהפיק וביים סרט בשם "חלוץ"^[1]. ב-1928 הקים את חברת "סרטי מולדת", שיצרה סרטים תיעודיים, סרטוני פרסומת וכן יומן חדשות שיצא לאור בקצב בלתי סדיר בשם "יומן מולדת", והיה היומן החדשותי הראשון בשפה העברית. אולם אקסלרוד הפסיק את הפקת היומן לאחר שקם לו מתחרה, "יומן אגא", שהפיק ברוך אגדתי החל מ-1931^[2], במימון ההסתדרות^[1].

בתחילת 1935 החליט שוב להפיק יומן, ייסד לשם כך חברה בשם "כרמל פילם" והקים מעבדת צילום בתל אביב^[3]. באמצעות החברה, ובסיוע אשתו, לאה אקסלרוד, עורכת הקולנוע הראשונה בישראל^[4], הפיק אקסלרוד את "יומני כרמל". תחילה היו היומנים סרטים אילמים כעבור שנה רכשה החברה ציוד הקלטה והחלה להפיק יומני קולנועיים מדברים^[5].

את הפקת היומן הראשון מימן "קולנוע מגדלור" שנחנך עם הקרנתו, בעל הקולנוע ביקש לתעד את בניית הקולנוע ולכן שילם עבורו^[6]. היומן כלל גם תיעוד של שיטפונות החורף הקשים באותה שנה, ההכנות למכביה והנחת אבן הפינה לבית המהנדס^[7]. אולם הפקת היומן סבלה מקשיים כלכליים^[8], אקסלרוד גבה תשלום מבתי הקולנוע וממוסדות וחברות שביקשו שיתעד אותם, אך הם בקושי כיסו את עלות ההפקה^[9]. בשנת 1938 המוסדות הלאומיים וההסתדרות מימנו מספר יומנים בהם תיעדו אירועים לאומיים, דוגמת העלייה לקרקע של קיבוץ חניתה^[10].

בתחילת 1939 נקלע הפקת "יומני כרמל" למשבר לאחר שכל בתי הקולנוע ביישוב העברי חדלו להקרין אותם, כולל "קולנוע מגדלור" שנותר היחיד שהמשיך להקרין אותם עד אותה עת^[10]. בעידוד האיגוד למען תוצרת הארץ, הוחלט "לחייב" את כל בתי הקולנוע בתל אביב להקרין את "יומני כרמל" לפני תחילת כל סרט, במטרה לעודד את תעשיית הסרטים בארץ ישראל^[11].

לאחר הקמת המדינה

במהלך מלחמת העצמאות הופסקה הפקת היומנים. הפקתם חודשה באוגוסט 1948 בסיוע מחלקת הסרטים של מנהל העיתונות במשרד הפנים^[12]. בתקופה זו הופקו היומנים מדי שבועיים^[13].

בשנת 1957, הקים אקסלרוד שותפות עם אולפני הרצליה להפקת היומנים, ששמם שונה ל"יומני כרמל-הרצליה". באותן השנים פעלה הפקת "יומני כרמל" בהפסד ניכר, כאשר עלות כל יומן הייתה כ-3,000 ל"י וההכנסות רק כ-1,000 ל"י ואקסלרוד החליט להכניס שותף להוזלת עלויות ההפקה^[14].

בשנת 1960 הוחל בהפקת גרסה בינלאומית של היומן בשש שפות, בשיתוף הסוכנות היהודית^[15].

בשנת 1962 יומני כרמל שימשו בסיס לסרט התיעודי הישראלי "עץ או פלסטיין", שהופק ובוים בידי אקסלרוד ואחרים^[16].

הפקת היומנים נפסקה כליל ב-1971 בשל התחרות הקשה מצד שידורי הטלוויזיה הישראלית^[17].

ליומנים נודעה חשיבות רבה, בשל היותם מקור היסטורי מהמעלה הראשונה לתולדות היישוב, והם היוו עדות ויזואלית כמעט יחידה למתרחש ביישוב לקראת הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות. לכן היה למדינה אינטרס חשוב לשמר אותם ולהציג אותם לציבור.

למרות חשיבותם, הסרטים הישנים של אקסלרוד הוחזקו במרתף החברה בתנאים ירודים והיו נתונים לסכנה כליה. כדי להציל את הארכיון ולאפשר את הקרנת הסרטים, נערך משא ומתן מורכב בין אקסלרוד לממשלה. לבסוף נחתם ביניהם בשנת 1960 הסכם, שלפיו הוענקה לממשלה הרשאה בלתי חוזרת להעתיק את הארכיון בעצמה, בשלמותו או חלקים ממנו, והרשות להציג את הסרטים בהצגות פומביות אך לא מסחריות, מטעם המדינה או מטעם הסוכנות היהודית. בשנות ה–70 היה יעקב גרוס מעורב במשך כשנתיים בקיטלוג הסרטים והעתקת כשליש מהם עבור ארכיון המדינה. פרויקט העתקת הסרטים נמשך זמן רב, והסתיים רק בסוף שנות ה–80, לאחר שהתקבל מימון נוסף להעתקת שאר הארכיון. אז התברר שגנזך המדינה אינו ערוך מבחינה מקצועית ותקציבית לנהל בצורה מתקבלת על הדעת את האוסף, והוחלט להעביר את האוסף להפקדה ארוכת טווח בארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים^[18], המחזיק בסרטים ומציג אותם מאז^[19].

קטעים מיומני כרמל משודרים בסדרה פלאשבק, שמשודרת בערוץ הטלוויזיה החינוכית הישראלית^[20].

בשנת 2014 נחנך ערוץ יוטיוב חדש שמכיל אוסף מיומני כרמל^[21].

מבנה היומן

היומנים היו סרטים קצרים, נמשכו 7–12 דקות ולוו במוזיקת רקע, שהולחנה על ידי משה וילנסקי ומלחינים אחרים. יומנים אלה צולמו בין היתר בידי משה אלפרט ותיעדו את המתרחש ביישוב היהודי בתחומי הביטחון, התיישבות, תרבות, בידור, כלכלה, טכנולוגיה ועוד. עם הקמת המדינה נהגו לסקר ביומנים את התפתחות צה"ל, ותיעדו את ההופעות של ראשי המדינה ומערכת הביטחון^[22].היומנים מומנו גם באמצעות כספים שהוזרמו לחברה מהמחלקה לעיתונות ולקולנוע במשרד הפנים. בתמורה שודרו בהם מסרים ותעמולה, שהיו מקובלים על ראשי המחלקה. ביומנים הוצגו המדינה ומוסדותיה באור חיובי^[23]. היומנים גם סיפקו הצצה לתהליך צילום סרטים שהופקו באותן שנים^[24]. שודרו בהם גם אירועים חשובים מרחבי העולם, כמו קבלת הפנים לאסטרונאוטים של אפולו 11 עם שובם מהירח^[25].

בלעדיות

במשך 17 השנים הראשונות היו יומני כרמל היחידים בישראל שהציגו בפני הציבור באופן ויזואלי אירועים אקטואליים מהשבוע החולף, מן היישוב היהודי לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות.

בתחילת שנות החמישים התכנים של היומנים לא היו תמיד לרוחו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, מאחר שהושפעו מעמדת משרד הפנים, שהיה אז בשליטה חלקית של הפועל המזרחי. מסיבה זו תמך דוד בן-גוריון בהפקת יומנים מתחרים^[26]. כך נוצרו "יומני גבע" בשנת 1952, שהתחרו עם יומני כרמל, ושודרו לסירוגין בבתי הקולנוע.

צנזורה

בתקופת המנדט הבריטי היו היומנים כפופים לצנזורה מחמירה של רשויות המנדט. לאחר הקמת המדינה היו היומנים כפופים לביקורת וצנזורה של המועצה לביקורת סרטים ומחזות ולעיתים נוצרו מחלוקות. בשנת 1962 ביקשו מפיקי היומנים לכלול בהם צילומים של פינוי אלים על פי צו ההוצאה לפועל, שהתרחש בשכונת סומייל בתל אביב. הקטע נפסל לשידור על ידי המועצה בנימוק שהוא "פוגע בטעם הטוב וכן משום שאינו משקף את הבעיה בכללותה ועל כן עלול הוא להטעות את דעת הציבור ולפגוע בו". עתירה שהוגשה לבג"ץ בבקשה לבטל את החלטת הפסילה התקבלה, ובג"ץ קבע בפסק דין נודע ועקרוני כללים חשובים לחופש הביטוי בישראל^[27].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

Search