יחסי איטליה–וייטנאם

במהלך מלחמת וייטנאם, איטליה הכירה בדרום וייטנאם רק מכיוון שהיא חברה למערב. אף על פי כן, ב-1966, שגריר איטליה בסייגון, ג'ובאני ד'אורלנדי, שיתף פעולה עם הדיפלומט הפולני יאנוש לבנדובסקי מפולין הקומוניסטית ששמרה על קשר ידידותי עם צפון וייטנאם כדי לשכנע את המדינות להגיע לשלום מוחלט ולסיים את מלחמת וייטנאם.^[1] מבצע ציפורני חתול נחשב לאחת ההזדמנויות הטובות ביותר לסיים את המלחמה, אולם בשל המתיחות הגוברת בין ארצות הברית לצפון וייטנאם, שהובילה להחלטה שלאחר מכן להפציץ את צפון וייטנאם על ידי הנשיא לינדון ג'ונסון, הוא לא הצליח להתממש.^[2][3]

איטליה ווייטנאם כוננו לבסוף יחסים ב-1973.

מאז תום המלחמה הקרה, יחסי איטליה–וייטנאם עדים לתחייה מחודשת. במהלך תקופה זו, שתי המדינות פיתחו קשרים הדוקים ושיתוף פעולה. איטליה תמכה באופן פעיל בשיתוף פעולה רב יותר בין וייטנאם לאיחוד האירופי ובנורמליזציה של היחסים בין וייטנאם למוסדות פיננסיים, מסחריים ומוניטאריים בינלאומיים.^[4] הסחר הדו-כיווני בין וייטנאם לאיטליה הגיע ל-4.3 מיליארד דולר ב-2015. שתי המדינות שואפות ל-5 מיליארד דולר בשנה.^[5]

בשנת 2005, וייטנאם רצתה לפתח יחסים רב-צדדיים עם איטליה בהתאם למצב הנוכחי בעולם ובאזור, הנשיא טראן דוק לואונג הבטיח לבקר את נשיא הבית העליון האיטלקי פרדיננדו קאסיני במהלך ביקורו בהאנוי.^[6]

סנדרה סקליוטי, מנהלת המרכז ללימודי וייטנאם בטורינו שבאיטליה, אמרה כי "וייטנאם ואיטליה נהנות מהתקופה התוססת ביותר ביחסים ביניהן, על פני פוליטיקה, כלכלה, חילופי תרבות ושיתוף פעולה ביטחוני".^[7]

• איטליה מחזיקה בווייטנאם שגרירות בהאנוי.
• וייטנאם מחזיקה באיטליה שגרירות ברומא.