יחסי ארצות הברית – וייטנאם

בשנת 1950 כוננה ארצות הברית יחסים דיפלומטיים עם וייטנאם, לאחר שקיבלה עצמאות מוגבלת במסגרת האיחוד הצרפתי (צרפת המשיכה להוביל את מדיניות ההגנה ומדיניות החוץ של וייטנאם). בשנת 1954, הווייטנאמים קיבלו עצמאות מצרפת בעקבות מלחמת הודו-סין הראשונה, אולם המדינה חולקה לשני חלקים. ארצות הברית לא הכירה בממשלת צפון וייטנאם ופתחה שגרירות בדרום וייטנאם. מחשש לנפילת הדרום לידי הקומוניסטים, סייעה ארצות הברית לכוחות הדרום במלחמתם כנגד כוחות הצפון והווייט מין, ומאוחר יותר נכנסה למלחמה בצד הדרום. בשנת 1975 סגרה ארצות הברית את שגרירותה בסייגון ואנשיה פונו, ובעקבות כך נכנעה דרום וייטנאם נוכח הכוחות המתקדמים של צפון וייטנאם.

וייטנאם אוחדה תחת שלטונם של הקומוניסטים. בשנת 1978 החלה מלחמת וייטנאם–קמבודיה. פוליטיקאים אמריקאים הצהירו כי נורמליזציה של היחסים עם וייטנאם אפשרית בתנאי לנסיגת הצבא הווייטנאמי מקמבודיה כחלק מהסדר מדיני מקיף של הסכסוך. בשנת 1995, ארצות הברית הודיעה רשמית על נורמליזציה של היחסים הדיפלומטיים עם וייטנאם. בשנת 2015 חגגו ארצות הברית ווייטנאם 20 שנה ליחסים דיפלומטיים. נכון להיום היחסים בין המדינות נחשבים לטובים מאוד והמדינות חולקות אינטרסים משותפים רבים, הן בכלכלה והן בזירה העולמית, בעיקר נגד התפשטות ההשפעה הסינית שווייטנאם רואה בה סכנה לריבונותה.^[2]

בשנת 2001 נכנס לתוקף הסכם הסחר הדו-צדדי של ארצות הברית–וייטנאם, ואחריו צמח המסחר בין שתי המדינות בחדות. היצוא מארצות הברית לווייטנאם כולל: מוצרים חקלאיים, ציוד, טקסטיל ובדים, וכלי רכב. יבוא ארצות הברית מווייטנאם כולל: ביגוד, נעליים, ריהוט ומצעים, מוצרים חקלאיים, פירות ים, מכוניות חשמליות. הסחר הבילטרלי גדל מ-451 מיליון דולר בשנת 1995 לכמעט 35 מיליארד דולר בשנת 2014. היצוא האמריקני לווייטנאם בשנת 2014 הסתכם ב-5.5 מיליארד דולר ואילו היבוא בשנת 2013 הסתכם ב-29.7 מיליארד דולר.

• ארצות הברית מחזיקה בווייטנאם שגרירות בהאנוי וקונסוליה כללית בהו צ'י מין סיטי.
• וייטנאם מחזיקה בארצות הברית שגרירות בוושינגטון הבירה ו-3 קונסוליות ביוסטון, ניו יורק וסן פרנסיסקו^[3].