יצחק קעטבי

קעטבי נולד בתימן. בהיותו כבן 13 הגיע עם משפחתו למחנה "גאולה" בעדן כדי לעלות לישראל במבצע על כנפי נשרים. לאחר עלותו לישראל התגורר בכפר עקיר. הוא שירת בצה"ל שש שנים כמכונאי רכב והיה פעיל ציבור בכפר עקיר. הוא הצטרף למפא"י והיה מזכיר הפועל המקומי, מזכיר ערב בהסתדרות ומזכיר סניף מפא"י המקומי. עם הקמת המפלגה הליברלית, עזב את מפא"י שלטענתו כל דיבוריה על קיבוץ גלויות היו דיבורים ריקים, והצטרף למפלגה הליברלית, בה ראה את הכח היחיד שיכול להחליף את מפא"י^[1]. במערכת הבחירות לכנסת החמישית הרבה לתקוף את מפא"י על מה שכינה "שיטות המכבש" שלה^[2].

בבחירות לוועד המקומי של עקרון שהתקיימו ב-31 בינואר 1961, לקראת הפיכת קריית עקרון למועצה מקומית, התמודד בראש רשימה מקומית ונהיה סגן יו"ר הוועד המקומי^[3]. לאחר הבחירות לכנסת החמישית, מינה שר הפנים, משה חיים שפירא מהמפד"ל, מועצה מקומית ממונה על פי תוצאות הבחירות לכנסת, ועל כן לא כלל את קעטבי המועצה הממונה. קעטבי פנה לבג"ץ בדרישה למנות את המועצה על פי תוצאות הבחירות המקומיות, בטענה ששיקולי השר שפירא היו פוליטיים^[4][5]. בעקבות העתירה לבג"ץ, התקיימו בעקרון בחירות וקעטבי, שהתמודד הפעם בראשות רשימה של המפלגה הליברלית, זכה בשני מנדטים מתוך תשעה^[6] והתמנה לסגן יושב ראש המועצה. באותה תקופה הביע דעה בעד הפרדת הבחירות לרשויות המקומיות בישראל מהבחירות לכנסת ובעד בחירה ישירה של ראשי הרשויות^[7].

ב-25 בפברואר 1964 התמנה קעטבי לראש המועצה^[8]. כראש מועצה הוא מחה על שאין מספיק בנייה עבור תושבי קריית עקרון^[9] וניהל מאבק להעברת אזור תעשייה הצמוד לקריית עקרון לידי המועצה^[10]. בבחירות למועצה בסוף שנת 1965, זכתה רשימת גח"ל בראשותו בארבעה מתוך תשעה מושבים^[11], אך נותרה באופוזיציה לאחר שהמערך והמפד"ל יצרה קואליציה.

במקביל לפעילותו בפוליטיקה המקומית בקריית עקרון, היה פעיל בפוליטיקה הארצית במסגרת המפלגה הליברלית. הוא היה מהתומכים של הריצה המשותפת עם תנועת החרות ברשימת גח"ל^[12], היה פעיל במטה הבחירות ליוצאי תימן של הרשימה^[13] ולקראת הבחירות לכנסת השישית הוא הוצב במקום ה-42 ברשימת גח"ל לכנסת^[14]. בעת המשבר בתנועת החרות בשנים 1966–1967 הוא הביע תמיכה במנחם בגין^[15] ויצא נגד הצעתו של שמחה ארליך להתנתק מחרות^[16].

בשנת 1965 הוא גם התמודד בראש רשימה של המפלגה הליברלית בבחירות למועצת פועלי רחובות^[17][18]. בהמשך הוא היה חבר הוועד הפועל של הסתדרות ובשנת 1970 פרש, יחד עם חברים נוספים מהמפלגה הליברלית, מארגון העובדים של המפלגה הליברלית והקים ארגון חדש של עובדים ליד המפלגה הליברלית^[19].

בשנים 1966–1968 קעטבי היה מזכיר מרכז מכבי^[20] ויו"ר מכבי שעריים^[21]. הוא התפטר מתפקיד מזכיר מרכז מכבי בנובמבר 1968 בנימוק שלחצים גורמים להחלטות מוטעות בהעברת כספים לקבוצות באופן מפלה ובמינויים לא ראויים^[22].

בשנת 1983 שב לכהן כראש מועצת קריית עקרון לאחר שזכה ב-49.3% מקולות הבוחרים^[23]. בבחירות בתחילת 1989 זכה קעטבי ב-28.6% מהקולות ועלה לסיבוב שני מול מועמד המערך, בה הפסיד^[24].

במקביל, בתחילת 1981 נבחר ליו"ר המועצה הארצית של המפלגה הליברלית, כנציג מחנה אברהם שריר, אל מול יחזקאל פלומין נציג מחנה מודעי^[25]. הוא המשיך לכהן כיו"ר המועצה עד התמזגות המפלגה לתוך הליכוד בשנת 1988^[26]. בשנת 1985, השתייך לקבוצת ה-9 שהתנגדה למודעי ונענה לדרישת מודעי לכנס את המועצה הארצית רק על פי הוראת בית הדין של התנועה^[27]. בהמשך עבר למחנה של יצחק מודעי ולקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה נכלל בדיל בין מחנות מודעי ואברהם שריר שהיה אמור להכניס אותו לכנסת^[28]. אולם הדיל כשל, וקעטבי הוצב במקום ה-58 של רשימת הליכוד לכנסת.

נפטר ב-20 בפברואר 2019.