יצחק מודעי

מודעי נולד וגדל בתל אביב, בבית דתי,^[1] כיצחק מדזוביטש.אביו היה מזכ"ל קואופרטיב אגד.^[2] הוא למד בבית ספר תיכון גאולה בעיר, שם היה פעיל בוועד התלמידים, ובגיל 14 התגייס להגנה. ב-1943 סיים את לימודיו ויצא לשנת שירות, שבמהלכה הוצב כנוטר בתחנת המשטרה של סידנא עלי. לאחר מספר חודשים גילו הבריטים את פעילותו בהעברת מידע פנימי הנוגע להעפלה ל"הגנה", והוא הועבר מתפקידו. הוא עבר לחיפה, החל ללמוד הנדסה כימית בטכניון, והמשיך את שנת השירות שלו כשוטר תנועה.^[1] ב-1944, במהלך שירותו במשטרה, הכה את הסמל הבריטי הממונה עליו לאחר שזה כינה אותו "יהודי ארור". מודעי נעצר, אך שוחרר וסולק מהמשטרה לאחר שאביו "הפעיל את קשריו".^[3] במהלך לימודיו בטכניון היה פעיל באגודת הסטודנטים ועמד בראש האגף הימני שלה, "גוש מגן". בסוף לימודיו הוסמך כמהנדס. באוקטובר 1947 נקרא לשירות פעיל ב"הגנה", ואז החל בקריירה צבאית.^[2]

במסגרת שירותו הצבאי שימש מפקד מחלקה בגדוד 32, שעליה פיקד בדצמבר 1947 בעת ההתקפה על כפר יעבץ.^[4] המחלקה פעלה בגזרה שבין כפר יונה לרמת הכובש.^[2] לאחר מכן היה מודעי מפקד פלוגה בגדוד 34 של חטיבת אלכסנדרוני במהלך מלחמת העצמאות.^[5] מודעי השתתף עם מחלקתו בלחימה בקאקון, ואדי עארה, כפר סבא הערבית וראש העין. כמפקד פלוגה, השתתף בסוף מאי 1948 במבצע בן נון ובקרבות סביב משטרת לטרון. ביוני 1948 פיקד על יחידתו באזור נתניה כחלק ממערך החסימה היבשתי שנועד לעצור את התגבורות של האצ"ל לאנייה אלטלנה. מאוחר יותר השתתף גם במבצע דני ובקרבות סביב כיס פלוג'ה.^[2]מודעי שירת כמפקד גדוד, כחבר ועדת שביתת הנשק בין ישראל לסוריה וישראל ולבנון, ושימש סגן נספח צבאי בלונדון בשנים 1951–1953. השתחרר מצה"ל ב-1953 בדרגת סגן-אלוף.

הוא למד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה וכן השתלם בלימודי כלכלה ומשפטים בבית הספר לכלכלה של לונדון. בסיום הלימודים הוא הוסמך כעורך דין.^[6]

לאחר מלחמת ששת הימים שירת כמושל הצבאי הראשון של העיר עזה.^[7][8]

בשנים 1961–1977 ניהל את מפעל הקוסמטיקה "רבלון". בין השאר ניסה בשנת 1964 להחדיר לשוק הישראלי שימוש במוצרי טיפוח העור.^[9] עיסוקו בקוסמטיקה הביא את עזר ויצמן להדביק לו את כינוי הגנאי "חבר הכנסת ליפסטיק".

בפוליטיקה

מודעי היה בתחילה חבר בשכבה הצעירה של מפא"י, אולם בשנת 1961 הוא הצטרף למפלגה הליברלית, והיה חבר במטה הבחירות שלה בחיפה.^[10] את המעבר הוא הסביר בטענה שמפא"י "הפכה לקונצרן אינטרסנטי גדול שרב בו המרחק בין אידאולוגיה ומעשים".^[11] בהמשך היה יושב ראש הדור הצעיר במפלגה.^[12] בשנת 1965 היה בין 17 המועמדים של המפלגה לכנסת, אולם הוא לא נבחר לכנסת.^[13] בשנים 1965–1968 כיהן כחבר הנהלת המפלגה. בשנת 1969 התמודד על ראשות עיריית הרצליה מטעם גח"ל.^[14] בשנים 1969–1973 כיהן כחבר מועצת העיר הרצליה. לאחר שהוחלט להעביר את קביעת המועמדים לכנסת במפלגה הליברלית מוועדה מסדרת למרכז המפלגה, פנה מודעי לגייס את תמיכת החברים וזכה ב-85 קולות מתוך 106, הישג גבוה משקיבלו משה נסים וגדעון פת, שהיו אז חברי כנסת מכהנים.^[15] מודעי נבחר למקום השמיני של הליברלים,^[16] ובעקבות זאת שולב במקום ריאלי ברשימת הליכוד, המקום ה-21, למרות עמדותיו העצמאיות וויכוחיו הקשים עם הנהגת המפלגה.^[17] בשנת 1974 נבחר לכנסת השמינית מטעם הליכוד, וכיהן בכנסת עד 1992.

שר האנרגיה והתקשורת

בשנים 1977 ועד 1984 כיהן כשר האנרגיה והתשתית (למעט תקופה של יותר משנה מאוגוסט 1981 ועד אוקטובר 1982). בשנת 1978 כיהן כיו"ר הוועדה לארגון אירועי ה-30 למדינה.^[18] אחרי מותו של שמחה ארליך הפך מודעי לראש המפלגה הליברלית, שהייתה המרכיב השני בכוחו בליכוד.

בשנים 1979–1980 כיהן גם כשר התקשורת. מודעי ביקש ב-1979 להעביר את הטיפול בטלפוניה לידי חברה, אולם נתקל בהתנגדות, בין השאר של נציב שירות המדינה, אברהם פרידמן.^[19]

במאי 1980, לאחר שעזר ויצמן התפטר מהממשלה, עלה הרעיון להעביר את יצחק שמיר למשרד הביטחון ולמנות את מודעי לשר החוץ, כפיצוי לליברלים על שמשרד האוצר נלקח מהם.^[20] ואולם חברי הכנסת של התנועה הדמוקרטית לשינוי התנגדו למינוי נחרצות, בגלל היותו של מודעי נץ מדיני ובטענה שהוא נעדר כישורים לתפקיד.^[21]מודעי הגיב באומרו שיש לו "90% כישורים לתפקיד".^[22]

שר האוצר

בשנת 1984, שבה מונה למקום השלישי ברשימת הליכוד כמנהיג המפלגה הליברלית, קיבל את תפקיד שר האוצר, התפקיד הבכיר ביותר שבו כיהן. עם היכנסו לתפקיד היה המשק הישראלי בתהליך אינפלציה של 400% לשנה. במשך השנתיים שבהן כיהן בתפקיד, השתתף מודעי בתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, שבמסגרתה יזם ראש הממשלה שמעון פרס "עסקאות חבילה" עם ההסתדרות והתאחדות התעשיינים.^[23][24][25] הגורם המרכזי בעסקאות החבילה היה הקפאת מחירים ושכר במשק. נוסף על כך הושתו על הציבור מיסים שונים ובוצע קיצוץ בתקציב הממשלה ובקצבאות. כך הצליחה הממשלה לעצור את האינפלציה ולייצב את המשק. מודעי גם העביר את ההילך החוקי של מדינת ישראל משקל לשקל חדש, שהיה שווה 1,000 שקלים ישנים.את חוויותיו מאותה תקופה שילב בספרו "מחיקת אפסים" (עידנים, תשמ"ח 1988), הקרוי על שם המעבר משקל לשקל חדש, שכלל הורדת שלושה אפסים מערכו של השקל.

כשר האוצר ספג מודעי ביקורת רבה מצד שרים בממשלה וגורמים אחרים על סירובו לתת תקציבים לצרכים שונים. מודעי לא נשאר חייב והשתמש בביטויים שזכו לכותרות בהתייחסו למבקרים אותו. בדצמבר 1985 הוא אמר למשה קצב, שאמר שיש למתן את הקיצוצים ולא נורא אם האינפלציה תהיה גבוהה קצת יותר: "החוצפה שלך עומדת ביחס הפוך לגילך".^[26] בתחילת אפריל 1986 צוטט מודעי כאומר שראש הממשלה שמעון פרס אינו כלכלן, וכינה אותו "ראש ממשלה מעופף" בגלל נסיעותיו התכופות לחו"ל. לאחר בקשת הבהרות דרש פרס את העברתו של מודעי מכהונתו כשר האוצר.^[27] יצחק שמיר, מנהיג הליכוד וממלא מקום ראש הממשלה, עמד לצידו של מודעי,^[28] והמערכת הפוליטית נערכה לפירוק ממשלת האחדות והליכה לבחירות. אולם במגעים בין המפלגות הוחלט להעביר את מודעי לתפקיד אחר והוצעו אפשרויות שונות. אופציה אחת הייתה שמודעי יתחלף עם שר החוץ יצחק שמיר עד לקיום הרוטציה, אולם פרס דחה אותה ודרש שמודעי לא יחזור למשרד האוצר גם לאחר הרוטציה.^[29] לאחר מכן עלתה ההצעה שמודעי יתחלף עם אריאל שרון, אבל גם הצעה זאת נדחתה. לבסוף הוחלט על הצלבה בין מודעי למשה נסים: נסים מונה לשר האוצר ומודעי עבר למשרד המשפטים. מודעי כעס על ששמיר לא גיבה אותו יותר.^[30]

לאחר שמודעי המשיך בהתבטאויותיו כנגד פרס, הוא נאלץ להתפטר מן הממשלה ביולי 1986. לקראת ביצוע הרוטציה באוקטובר 1986 התחדש המאבק בין המערך, שדרש כי מודעי לא יחזור לממשלה, ובין הליכוד, שדרש את שובו של מודעי לממשלה. לבסוף הוסכם שמודעי ישוב כשר בלי תיק, אך שכל שינוי בתפקיד שר בממשלה יהיה מותנה בהסכמה של שמיר ופרס, ומודעי הצטרף לממשלת יצחק שמיר.^[31] מודעי דרש משמיר להשיבו לתפקיד ביצועי, אולם מבוקשו לא ניתן לו.^[32] במשך כמה חודשים עיכב שמיר את מינוי שגריר ישראל בארצות הברית בדרישה שבתמורה יינתן למודעי תפקיד ביצועי,^[33] אך ללא הועיל.

לאחר הבחירות לכנסת ה-12, במסגרת ממשלת אחדות לאומית מאולצת בגלל חוסר רצונו של שמיר להקים ממשלת ימין צרה, התמנה מודעי לשר הכלכלה והתכנון. בתחילת 1990 היה אחד משלושת ה"חישוקאים" שהצרו את פעולותיו המדיניות של יצחק שמיר.

ב-19 בפברואר 1990 פרש מודעי מהליכוד עם ארבעה חברים מהמפלגה הליברלית, והקים איתם את המפלגה לקידום הרעיון הציוני.^[34] בזמן התרגיל המסריח סירבו מודעי וחבריו, למעט אברהם שריר, להצטרף לממשלתו של שמעון פרס. לאחר שתפקיד הקמת הממשלה הוחזר לידי יצחק שמיר, הצטרף מודעי לקואליציה שלו תמורת תפקיד שר האוצר. בעת המשא ומתן על השתתפותו זו בקואליציה עם שמיר הדהים מודעי שוב, כאשר דרש ערבות כספית להבטחת מימושו של ההסכם הקואליציוני עימו, מה שהתפרש כחוסר אמון בהבטחה של ראש הממשלה שמיר.

כישלונו של מודעי ברשימת "המפלגה הליברלית החדשה" בבחירות לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992 סימן את סוף הקריירה הפוליטית שלו, והוא פרש לעולם העסקים. עם זאת מודעי המשיך בפעילות ציבורית, ובין השאר היה יו"ר מועדון המאה של בוגרי הטכניון.^[35]

משפחתו

אשתו, מיכל מודעי, הייתה מלכת היופי השנייה של מדינת ישראל ולאחר מכן נשיאת ויצו העולמית. למודעי נולדו שלושה ילדים. הבכורה, הראלה, נהרגה בתאונת דרכים כשהייתה בת 22; מדי שנה מוענק פרס מפקד גלי צה"ל על שמה. בנו, בועז מודעי, היה שגריר ישראל באירלנד. נכדו, יואב מודעי, הוא כתב NBA המשמש כשליח ערוץ הספורט בארצות הברית.

פטירתו

יצחק מודעי נפטר זמן קצר לאחר שמונה אחראי לחגיגות יובל שנים למדינה ב-1998.הוא נטמן בבית הקברות נחלת יצחק.

על שמו של יצחק מודעי נקרא פארק ברחוב טבנקין בחיפה, פארק בעיר נשר, פארק בשכונת צהלה בתל אביב, גשר מעל נתיבי איילון, ככר בעיר אשדוד וכן רחובות בכמה ערים בישראל, בהן ירושלים (בשכונת מלחה), באר שבע, נתניה וגבעת שמואל. כמו כן הוא מוזכר בשירה של להקת הבילויים, "שירו של האנץ".

• יצחק מודעי, מחיקת אפסים, הוצאת ידיעות אחרונות, 1988
• יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב'(9), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 388–413

מדיה וקבצים בנושא יצחק מודעי בוויקישיתוף

• יצחק מודעי, באתר הכנסת
• יצחק מודעי, באתר כנסת פתוחה
• יצחק מודעי אצל הרבי מלובביץ(הקישור אינו פעיל, 10.6.2021)
• יצחק מודעי (1926-1998), דף שער בספרייה הלאומית