כרישה
כְּרֵישָׁה, או בשמה העממי לוּף או פּראסה, היא ירק מאכל, שתורבת מהשום הגבוה (שם מדעי: Allium ampeloprasum) שבמשפחת הנרקיסיים. בעבר שימשה הכרישה ברפואה העממית למניעת כאבי בטן ומיחושים. ביהדות היא משמשת כאחד מסימני סדר ליל ראש השנה.
מאכלים | |
---|---|
סוג | ירק |
היסטוריה ותפוצה
בחפירות במצרים נמצאו שאריות כרישה עתיקים וכן ציורי קיר של הצמח, שהובילו את פרופסור דניאל זוהרי להסיק עם עמיתיו למחקר, כי הכרישה תורבתה כבר באלף השני לפני הספירה. הכרישה הייתה הירק האהוב ביותר על נירון קיסר[1].
הכרישה היא אחד הסמלים הלאומיים של ויילס, ובייחוד ביחידות ולשיות בצבא בריטניה.כרישת הבר ידועה בשמה האנגלי Ramps.
הכרישה ביהדות
הכרישה אינה מוזכרת בתנ"ך, אולם תרגום אונקלוס (וכן התרגום ירושלמי) מזהה אותה עם "הֶחָצִיר" (במדבר פרק י"א פסוק ה'), הנזכר יחד עם הבצל והשום כמין הגדל במצרים, וכן נזכר פעמים רבות בספר ישעיהו[2][3]. הכרישה מוזכרת פעמים רבות במשנה ובתלמוד. במשנה מוזכרת בתור "כרישין"[4], ובתלמוד מוזכרת בשמה הארמי "כרתי" (בחילוף אותיות ת' וש', שמתחלפות תדיר בין השפות).
הכרישה (בצורות הגשה שונות, כולל קציצות כרישה בעדות מסוימות) משמשת כאחד ה'סימנים' בשולחן המסורתי של סדר ליל ראש השנה[5].
בימינו ישנם מומחי כשרות, כגון הרב יוסף זריצקי, הממליצים לא לאכול כלל את הכרישה מטעמי כשרות, מכיוון שאין אפשרות לנקותם כליל מחרקים[6].
כרישה בתרבות
קישורים חיצוניים
- כרישה, באתר GBIF (באנגלית)
- כרישה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הנסיכה של ויילס: מרק כרישה ותפוחי אדמה באתר nrg
- אילון גלעד, למה לוף ולמה פרסה? על מוצאה של הכרשה, באתר הארץ, 15 ביוני 2016