לואיג'י קאדורנה

לואיג'י קאדורנה נולד לגנרל רפאלֶה קאדורנה בפאלנצה שבורבניה, פיימונטה ב-1850.

קריירה צבאית

קאדורנה התמנה לרמטכ"ל ביולי 1914. עם כניסת איטליה למלחמה לצד מעצמות ההסכמה היו לצבא האיטלקי 36 דיוויזיות של חיל רגלים שמנו כ-875,000 חיילים דלים בחימוש ומצוידים רק ב-120 קני ארטילריה מודרניים^[1].

איטליה הכריזה מלחמה על הקיסרות האוסטרו-הונגרית ב-13 במאי 1915. החזית השתרעה מאזור טרנטינו ומשם מזרחה לעמק נהר האיזונצו עד לים האדריאטי. קאדורנה בחר בטקטיקה של הגנה בחזית טרנטינו והתקפה בחזית האיזונצו. בין 1915 עד 1917 ערך קאדורנה 11 התקפות בחזית האיזונצו ללא שינוי משמעותי בקו החזית פרט לכיבוש העיר גוריציה בקרב השישי על האיזונצו באוגוסט 1916. בקרבות אלה נהרגו כ-150,000 איטלקים. המורל בקרב החיילים היה נמוך והמשמעת הצבאית נשמרה על ידי הוצאות להורג והדחות מפקדים. קאדורנה הכניס לתוקף את המנהג הרומאי של דקימאטיו - הוצאה להורג של אחד מתוך עשרה חיילים ביחידות שהראו מורך לב בקרב.

קאדורנה הצטיין בהדיפת המתקפה האוסטרית הגדולה בחזית טרנטינו במאי 1916. המצב בחזית זו השתנה כאשר נכנסה גרמניה לחזית. צבאו של קאדורנה היה מותש ולא מוכן למתקפה של הגרמנים והאוסטרים בקפורטו.

בעקבות התבוסה הקשה בקרב קפורטו, הודח קאדורנה ובמקומו נתמנה סגנו, ארמנדו דיאז. לאחר המלחמה נשלח קאדורנה כנציג איטליה למועצת המלחמה העליונה בוורסאי. כאשר נתפרסמו מסקנות וועדת החקירה הממשלתית על התבוסה בקפורטו שתלו בו את האשמה, התפטר וחזר לאיטליה.

ב-1924 העניק לו בניטו מוסוליני דרגת פילדמרשל (Maresciallo d'italia).

מדיה וקבצים בנושא לואיג'י קאדורנה בוויקישיתוף

• יוסי מלמן, 100 שנה למלחמת העולם הראשונה: כך הפך הצבא האיטלקי לבדיחה, סופהשבוע, 22 בינואר 2014
• ביוגרפיה (באנגלית)
• לואיג'י קאדורנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)