לואי דה פינס
לואי דה פינס דה גלארזה (בצרפתית: Louis Germain David de Funès de Galarza; 31 ביולי 1914 – 27 בינואר 1983) היה שחקן קולנוע צרפתי. נחשב לאחד השחקנים הבולטים של הקומדיה הצרפתית של שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20.
 | |
| לואי דה פינס, שנת 1970 | |
| לידה | 31 ביולי 1914 קורבוואה, צרפת  |
|---|---|
| פטירה | 27 בינואר 1983 (בגיל 68) נאנט, צרפת |
| מקום קבורה | Le Cellier |
| שם לידה | Louis Germain David de Funès de Galarra |
| סוגה מועדפת | קומדיה |
| מדינה | צרפת |
| תקופת הפעילות | 1945–1982 (כ־37 שנים) |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג | Jeanne de Funès (1943–?) |
| צאצאים | אוליבייה דה פינס |
| פרסים והוקרה |
|
| האתר הרשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |  |
  | |
קורות חייו
דה פינס נולד בפרוור פריזאי לזוג שהיגר מספרד (היו לו גם שורשים פורטוגזיים מצד אמו). את דרכו החל כנגן פסנתר ג'אז בברים, ובקריירת משחק החל כשחקן תיאטרון, שם זכה להצלחה בינונית בלבד. לפרסום זכה משהפך לשחקן קומי בסרטי סלפסטיק צרפתיים. הצלחתו הגדולה באה בהיותו בן 49 עם הסרט "השוטר מסן טרופז" (1964), קומדיה בה גילם שוטר עצבני, אנוכי ומגוחך. הצלחת הסרט גררה מספר סרטי המשך.
בסרטיו שיחק דה פינס לצד גדולי שחקני צרפת, ובהם ז'אן גאבן ובורביל. למרות יכולתו לגלם תפקידים רציניים, הוא לוהק בעיקר לתפקידים קומיים. עיקר האפקט הקומי במשחקו נבע ממנעד רחב של הבעות פנים קיצוניות, ומיכולתו לעבור בקלות בין הבעות זעם, שביעות רצון או תדהמה. דמותו הטיפוסית הייתה של גבר גוץ בגיל העמידה, היפראקטיבי, תככן, ובעל התקפי זעם בלתי נשלטים ומעוררי גיחוך.
דה פינס הופיע בחייו בלמעלה מ-150 סרטים, וכיכב ברבים מהם. הוא ביים סרט אחד בחייו, יחד עם היוצר ז'אן ז'ירו (אנ') הבמאי של סדרת הסרטים "השוטר מסן טרופז". את הסרט "הקמצן" (L'Avare) ביימו השניים. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1980, ונחל כישלון קופתי.
למרות הצלחתו הרבה בצרפת ובשאר מדינות אירופה, כמו גם בישראל וברית המועצות, הוא נותר בלתי ידוע במדינות דוברות אנגלית. בארצות הברית התפרסם לראשונה רק בשנת 1973 עם יציאתו לאקרנים של הסרט "הרפתקאותיו של רבי יעקב", שצולם בחלקו בניו יורק.
דה פינס סבל מבעיות לב וסיכן את בריאותו עם כל הופעה, אך למרות זאת המשיך להופיע עד מותו בגיל 68 מהתקף לב. הוא היה חובב נלהב של ורדים, ובטירה של אשתו הוקמה לכבודו אנדרטה בדמות גינת ורדים, בה אחד הזנים קרוי על שמו – "לואי דה פינס רוז".
פילמוגרפיה עיקרית
- 1955: "נפוליאון"
- 1958: "מונית, קרוואן ויהלום"
- 1963: "פויק, פויק"
- 1964: "פנטומס"
- 1964: "השוטר מסן טרופז"
- 1965: "הקאדילק הלבן"
- 1965: "פנטומס 2"
- 1965: "השוטר מסן טרופז 2 – השוטר בניו יורק"
- 1966: "ההרפתקאה הגדולה" (האנגלים באים, האנגלים באים) בצרפתית: La Grande Vadrouille
- 1966: "המסעדה הגדולה"
- 1967: "אוסקר"
- 1967: "החופשה הגדולה"
- 1967: "פנטומס 3"
- 1968: "המתרחץ הקטן"
- 1968: "השוטר מסן טרופז 3 – השוטר מתחתן"
- 1968: "המקועקע"
- 1969: "ישנון"
- 1970: "אומנת ממין זכר"
- 1970: "השוטר מסן טרופז 4 – השוטר בחופשה" (השוטר ממריא)
- 1971: "ג'ו"
- 1971: "שגעון הגדלות"
- 1973: "הרפתקאותיו של רבי יעקב"
- 1976: "רבע עוף"
- 1978: "הוויכוח"
- 1979: "השוטר מסן טרופז 5 – השוטר והחוצנים"
- 1980: "הקמצן" ( סרט על-פי מחזה קומי מאת מולייר -הקמצן)
- 1981: "מרק כרוב"
- 1982: "השוטר מסן טרופז 6 - השוטר והשוטרות"
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של לואי דה פינס
לואי דה פינס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לואי דה פינס, באתר AllMovie (באנגלית)
לואי דה פינס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
לואי דה פינס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
לואי דה פינס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לואי דה פינס, באתר Discogs (באנגלית)- אלון גור אריה, לא סתם מטומטם, מטומטם מקצועי, באתר ynet, 20 באוגוסט 2010
אורי קליין, מצטער, טעיתי: לואי דה פינס הוא קומיקאי ענק, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2016- דודי פטימר, במלאת 40 שנה למותו: בחזרה לסיפורו של השחקן לואי דה פינס, באתר מעריב אונליין, 21 בינואר 2023
- לואי דה פינס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
