נאנט

נאנט יושבת על שתי גדותיו של נהר הלואר, בנקודה בה מתמזגים בו נהרות האֵרדר והסֵבר נאנטז, והיא מרוחקת כ-55 ק"מ מהאוקיינוס האטלנטי.

נאנט מחולקת ל-11 שכונות, 9 מהן על הגדה הימנית (הצפונית) של הלואר, אחת בגדה השמאלית, ואחת על האי נאנט (Ile de Nantes).

מרכז העיר ההיסטורי שוכן במקום שבו הנהר ארדר נפגש עם הלואר, שבחלקו יובש במאה ה-20. במזרחו של אזור זה נמצאים תחנת הרכבת של נאנט, הגן הבוטאני וטירת דוכסי ברטאן (Château des ducs de Bretagne) שנבנתה ב-1207, ובמערבו כיכר גראלן (Place Graslin) ובה משכן האופרה של נאנט (1788). מרכז-העצבים של העיר הוא כיכר המסחר (Place du Commerce) שהיא גם הצומת המרכזי של כל סוגי התחבורה הציבורית העירונית: האוטובוסים והרכבת הקלה.

במקור נוסדה העיר על ידי שבט קלטי בשם נמנטי (Namneti) בסביבות שנת 70 לפני הספירה. בהמשך נכבשה על ידי יוליוס קיסר בשנת 56 לפני הספירה, וניתן לה השם "פורטוס נמנטוס". העיר נכבשה עוד על ידי הסקסונים בסביבות 285 לספירה, הפרנקים בסביבות 500 לספירה, הברטונים במאה ה-6 וה-7, והנורמנים ב-846. בשנת 937 אלן בארב-טורט, נכדו של המלך האחרון של בריטָני - אשר גורש על ידי הנורמנים, סילק אותם מהשטח וייסד את דוכסות ברטאן, אשר ב-1532 סופחה על ידי ממלכת צרפת.

ב-14 באפריל 1434 החלה בניית הקתדרלה של העיר - קתדרלת סן פייר וסן פול - בסגנון גותי, שנמשכה לתוך המאה ה-17. ב-28 בינואר 1972 ניזוקה הקתדרלה קשות משרפה, דבר שהוביל לשחזור יסודי של המבנה.

בשנת 1598, בטירת דוכסי ברטאן, חתם המלך אנרי הרביעי על צו המעניק חופש פולחן דתי לפרוטסטנטים. הצו נודע בשם "האדיקט של נאנט".

במאה ה-20 וה-21 נמשכה המחלוקת הפוליטית באשר לשיוכה של העיר, ושל המחוז כולו, לברטאן. מאז המאה ה-20 אין העיר שייכת עוד מנהלית לחבל ברטאן, כי אם היא בירתו של חבל פיי דה לה לואר. עם זאת סמליה כולם מאזכרים את סמל ברטאן, ורבים מתושביה הם בעלי זהות ברטונית.

קהילה יהודית התקיימה בעיר במאה ה-13, עד שגורשה עם שאר יהודי ברטאן ב-1236. במאה ה-16 התחילו להתיישב בעיר משפחות מפורטוגל, מצאצאי אנוסים. בית הכנסת בעיר הוקם ב-1870. על פי מפקד שערך ממשל וישי ב-1942 בימי מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר 531 יהודים, וכעבור שנה מספרם ירד לעשרות בודדות. לאחר המלחמה הגיעו לעיר משפחות יהודיות מצפון אפריקה, וב-1969 התגוררו בעיר כ-500 יהודים.^[1]

נאנט היא נמל-נהר חשוב, המקבץ על הלואר את הסחר האטלנטי אל- ומפנים הארץ ויחד עם ממשיכו בעיירה סן-נזר, ממערב לנאנט, הוא מהווה את הנמל הרביעי בגודלו בצרפת, ועוברים בו מעל 34 מיליון טונות סחורות מדי שנה. נאנט היא המרכז המסחרי והתעשייתי של חבל ארצות הלואר. היא בולטת בהיותה עיר-הולדתם של מוצרי מזון מפורסמים כדוגמת הביסקוויטים פתי בר (1886), וה"עוגה הננטזית" המתקתקה. כמו כן, העיר היא מרכז חשוב של פירות ים.

הערים התאומות של נאנט הן:

• ארצות הברית סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית
• ארצות הברית ג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית
• בריטניה קארדיף, ויילס, בריטניה
• גרמניה זארבריקן, גרמניה
• גאורגיה טביליסי, גאורגיה
• הרפובליקה העממית של סין צ'ינגדאו, הרפובליקה העממית של סין
• יפן ניאיגטה, יפן

• 
  פסל של אן מברטאן בנאנט
• 
  קתדרלת סנט פייר ופול
• 
  קבר פרנסואה השני דוכס ברטאן ושתי נשותיו בקתדרלת נאנט
• 
  הכניסה לטירת הדוכסים בנאנט
• 
  חומת טירת הדוכסים בנאנט
• 
  עמוד לואי ה-16 בנאנט
• 
  בניין התיאטרון בנאנט
• 
  כיכר גראסלין בנאנט
• 
  כיכר רויאל בנאנט
• 
  מזרקת ארבעה נהרות הלואר בכיכר רויאל בנאנט
• 
  גאלרי לפאייט בנאנט
• 
  רחוב מסעדות בנאנט
• 
  בית הכנסת בנאנט

• פוטבול קלאב דה נאנט

• מיזמי קרן ויקימדיה
  מדריך למטייל בוויקימסע: נאנט
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נאנט

• אתר האינטרנט הרשמי של נאנט (בצרפתית)

• נאנט, ברשת החברתית פייסבוק
• נאנט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• נאנט, ברשת החברתית אינסטגרם
• נאנט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נאנט (צרפת), דף שער בספרייה הלאומית
• אתר התיירות של העיר
• "נאנט", באתר JewishGen (באנגלית)
• קהילת יהודי נאנט, באתר בית התפוצות
• נעמה ריבה, האי הוא אפשרי: אזור תעשייתי גווע הפך למרכז עירוני שוקק חיים, Xnet, 26.2.2013
• משה גלעד, האמנות הצילה את עירו של ז'ול ורן, באתר הארץ, 27 במרץ 2019