מדי
מָדַי הייתה ממלכה שהתקיימה במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה ברמה המרכזית של איראן המודרנית. מדי הייתה יריבה מרה של אשור ובמאה ה-7 לפנה"ס, כרתה ברית עם בבל ויחדיו עלה בידם להביס את אשור. היא שמרה על עצמאותה כ-100 שנה עד אשר נכבשה על ידי כורש הפרסי בשנת 550 לפנה"ס. היא לא נהפכה לפרובינציה אלא הייתה במעמד שווה לפרס באימפריה. לאחר כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול איבדה סופית את עצמאותה והתבוללה באימפריה.
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מלוכני |
| שפה נפוצה | ארמית, פרסית עתיקה |
| עיר בירה | אַחְמְתָא |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | איחוד מדינות ושבטים בידי מלך אחד |
| תאריכי הקמה | 678 לפנה״ס?  |
| פירוק | כיבוש בידי הממלכה האחמנית (קודם לכן וסלית של מדי) |
| כיבוש בידי פרס וקבלת אוטונומיה | 550 לפנה"ס |
| ישות קודמת | אשור, מספר שבטים איראנים וערי מדינה, אוררטו |
| ישות יורשת | הממלכה האחמנית |
  | |
היסטוריה
בשל חוסר שימוש בכתב מגיע רוב המידע מדי מהעמים השכנים לה, דוגמת הבבלים, האשורים ובעיקר מההיסטוריון הרודוטוס.
מדי מוזכרת לראשונה במאה התשיעית לפני הספירה, בכתבי שלמנאסר השלישי שפלש אליה בשנת 835 לפני הספירה, ושל סרגון יורשו.[1] הם ניצלו את הפיצול בין היישובים המדיים שבכל אחד הייתה הנהגה עצמאית, דבר שהקל על שליטת האשורים במקום.[2] תחילת ממלכת מדי העצמאית היא בהכתרתו של מנהיג בשם דהיכו מאחד הכפרים של השבטים המדיים למלך. דהיכו שאף להשתחרר מעול הצבא האשורי, דבר שהצליח במלואו רק בשנת 620 לפני הספירה.[1] דהיכו החל באיחוד שבטים וערי מדי, בבניה של צבא וייסוד בירה מבוצרת - היא אַחְמְתָא. לאחר 53 שנות שילטון (על פי הרודוטוס) מת דהיכו ובנו פרוורתי מלך אחריו. פרוורתי המשיך להוביל את איחוד השבטים המדיים. הוא הכפיף את הפרסים והפרתים, והכניע מדינות אחרות באירן העתיקה, בעודו וסאל למלכי אשור. לאחר שלטון של עשרים ושתיים שנים (בערך 675-653 לפנה"ס), הוא נפל בקרב נגד האשורים אשר חזרו לבסס מחדש את שלטונם על המדיים. בעוד בעלי בריתו נוטשים את הקרב והוא נשאר להלחם עם צבאו נגד אשור. לאחר מותו של פרוורתי פלשו הסקיתים למדי ושלטו בה במשך תקופה של עשרים ושמונה שנים. בנו ויורשו של פראוורתי הווחשתרא, הרג את מנהיגי הסקיתים והכריז על עצמו כמלך מדי. בימיו הגיעה האימפריה לשיאה, לאחר שכרת ברית עם בבל שהובילה לניצחון על אשור וכיבוש נינווה בירתה. בנו אסטיאגס היה אחרון מלכי מדי העצמאיים. ממלכתו נכבשה בידי כורש הגדול. לאחר כיבוש זה מעמדה של מדי היה כמעט שווה לזה של פרס ולא הייתה פרובינציה עד נפילת הממלכה האחמנית.[3]
שמות המלכים בממלכת מדי:
| שם | משמעות | תאריך (לפנה"ס) | הערות |
|---|---|---|---|
| מולדת | 726-675 | למלך זה מיוחס המעמד של המלך הראשון שייסד את הממלוכה והשושלת של מדי, בעוד דעות אחרות גרסות כי קדמו לו מלכים אחרי ובינם גם מי שלרוב מזוהה דווקא כיורשו ובנות, לצד זאת יש גם שרואים בו לא יותר מדמות מיתולוגית או דמות אמית אבל שולית מתוך ההיסטוריה של מדי | |
| פרוורתי | המגן השומר | 675-652 | יש מספר דעות באשר לקופת מלכותו שניים מן הדעות הן שקדם לו אחיו המזוהה עם השם שאתרי בעוד יש הרואים בשם זה שם נוסף לאותו האדם. עד סוף ימיו ממלכת מדי הייתה שרויה במלחמה על עצמאותה בעודה ווסלית של אשורטה |
| הווחשתרא | יורה (חץ) ליעד | 625-585 | קודם לעליות לשלטון של מלך זה במדי שרר במקום שלטון סקיתי ישיר; שהופל על ידו. ובימיו הגיעה האימפריה של מדי לשיא גדולתה |
| אסטיאגס או אשתוויגא | מי שמשליך רומח | 585-550 | היה המלך האחרון הידוע של האימפריה של מדי; ועם נפילתו שטחה, עבר לידי האימפריה הפרסית האחמנית, וזאת הבתה את עיקר השטח והאוכלוסיה האימפריה של האימפריה החדש מה השכנה להם בין היתר אוטונומיה מסויימת לצד הפרסים |
בלוח העמים במקרא, מתואר מדי, אבי האומה המקראי, כבנו של יפת בן נח.
הצבא
אומנם אין מידע רב על המדיים עד האלף הראשון לפני הספירה, אך קיימת סברה כי בתקופה זו צבאות השבטים המדיים היו מורכבים מיחידות אזרחיות נפרדות להגנת ישובי האזור בפיקודו של ראש שבט שיכול להזעיקם להילחם בעתות מלחמה, ועל כך מעידים כתובות מאזור שומר ואשור. הערכה היא כי חיילי הצבאות הללו היו חמושים בנשק לא אחיד והוא היה כולל: חניתות, מקבות, חרבות קצרות, קשתות, פגיונות, גרזנים ומגנים עשויים עור או נצרים. בדומה לשכניהם הפרסים, המדיים היו ידועים כפרשים מעולים שהציעו את שירותיהם כשכירי חרב. במאה ה-8 לפנה"ס אוחדו שבטי המדיים תחת מלכם הראשון דהיכו שארגן את הצבא, דבר זה הביא לראשית של של תהליך לקבלת עצמאות הדרגתי מידי האשורים. בתקופת מלכותו של נכדו הווחשתרא, התפתח הצבא המדי מצבא "אד הוק" לצבא קבע - שהוכשר בהנחיית המלך והובל על ידו. דבר זה גרם לאימפריית מדי להגיעה לשיאה עם כיבוש האימפריה הנאו-אשורית יחד עם בבל. הצבא החדש היה מצויד בחניתות, קשתות, חרבות קצרות ופגיונות. הצבא הורכב מיחידות רגלים, קשתים וחיל פרשים, בעוד מרכבות שימשו רק לתחבורה. [4]
המלחמות הידועות בהם לכך חלק כוח צבא מדיי הם:
- פשיטות האימפריה האשורית באיראן
- כיבושי מדי באיראן העתיקה
- מרד מדי ובעלות בריתה באשור בימי פרוורתי
- מרד הווחשתרא בסקיתים
- מלחמת מדי בפרתיה
- הכיבוש מדיי-בבלי של אשור:
- קרב אראפה
- המצור על העיר אשור
- קרב נינווה
- קרב חרן (610 לפני הספירה)
- קרב טרביסו
- המצור על חרן (609 לפני הספירה)
- כיבוש אורארטו
- מלחמה נגד הלידים:
- קרב הליקוי
- הכיבוש הפרסי:
- ההתקוממות הפרסית
- קרב הירבה
- קרב הגבול הפרסי
- קרב פסרגאד
הכורדים ומדי
הכורדים של היום רואים עצמם כממשיכי וכצאצאי אנשי מדי, שכן הם שוכנים באזור הגאוגרפי בו הייתה קיימת אימפריית מדי.[5][6][7][8]
לוח השנה הכורדי מונה את השנים מתחילת הממלכה המדית בשנת 678 לפנה"ס. באזור העיר סאקז נמצאו בשנת 1947 תכשיטים מתקופת מדי שהועברו למוזיאון בטהראן.
ראו גם
- מדי (דמות מקראית)
- כספיאנא
- מלכי מדי
- צבא מדי (ראו)
קישורים חיצוניים
- מדי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
גשר מפעלים חינוכיים, מדי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- מדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
