מורסקה סובוטה
מוּרְסְקָה סוֹבּוֹטָה (בסלובנית: ⓘ?; בהונגרית: Muraszombat, מוּרַסוֹמְבַּט) היא עיר בצפון-מזרח סלובניה, בירת האזור הסטטיסטי פומורסקה, השוכנת סמוך לנהר מורה.
| |||
 | |||
| מראה העיר מורסקה סובוטה | |||
| מדינה |  סלובניה | ||
|---|---|---|---|
| אזור סטטיסטי | פּוֹמוּרְסְקָה | ||
| חבל ארץ | פְּרֶקְמוּרְיֶה | ||
| ראש העיר | אלכסנדר יֶבְשֶק | ||
| תאריך ייסוד | 1348 | ||
| שטח | 14.5 קמ"ר | ||
| גובה | 190 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 11,107[1] (1 בינואר 2020) | ||
| ‑ צפיפות | 780 נפש לקמ"ר (2016) | ||
| קואורדינטות | 46°39′37″N 16°9′47″E / 46.66028°N 16.16306°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| אתר האינטרנט של מורסקה סובוטה | |||
היסטוריה
אזכור ראשון בכתובים למצודה שהוקמה במקום מצוי במסמך מ-1255. אזכור ראשון ליישוב קיים מ-1348 עת נשלט האזור על ידי ממלכת הונגריה.[2]החל מהמאה ה-16 ובמהלך המאה ה-17 הפך השטח לאזור קרבות כאשר כוחות האימפריה העות'מאנית פלשו לשטחי ממלכת הונגריה, כבשו את חבל פרקמוריה, ובהמשך הטילו מצור על וינה.
לאחר מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) עבר השטח לחזקת ממלכת הבסבורג ובהמשך לחזקת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בהדרגה הפכה מורסקה סובוטה לעיר שוק אזורית. ב-1907 חובר היישוב לרשת מסילות הברזל, עניין שהוביל להאצת הפיתוח הכלכלי במקום.לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר היישוב לחזקת ממלכת יוגוסלביה.
באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. אזור פרקמוריה, ובכללו העיר מורסקה סובוטה, סופחו להונגריה. באפריל 1945 שוחררה העיר על ידי כוחות הצבא האדום והפרטיזנים של טיטו.[3]לאחר המלחמה עברה מורסקה סובוטה לחזקת הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, ולאחר פירוק יוגוסלביה נכללה העיר בשטחי סלובניה.
הקהילה היהודית
נוכחות יהודים ביישוב מתועדת החל מראשית המאה ה-18. על פי המקורות, מדובר בסוחרים שחלפו במקום ולא בתושבי קבע. קהילה יהודית אשכנזית נוסדה בעיר בראשית המאה ה-19. ב-1822 התגוררו במקום 13 יהודים. לפי הרישום בפנקסי הקהילות, ככל הנראה הגיעו ראשוני הקהילה מהעיירה שטאדטשליינינג(אנ') אשר בבורגנלנד. בהמשך, הוקם בית עלמין לקהילה.[4][5][6]
בני הקהילה השתייכו לזרם הנאולוגי. ב-1908 הוקם בית הכנסת הקהילתי אותו תכנן האדריכל ליפוט באומהורן. בנוסף הוקמו משרדי הקהילה, מקווה ובית מטבחיים. בני הקהילה היו ברובם סוחרים ואומנים ומקצתם בעלי מקצועות חופשיים. ב-1921 מנתה הקהילה 175 נפשות. באזור העיר התגוררו 84 יהודים[7] ב-35 כפרים והם נסמכו הלכתית על קהילת מורסקה סובוטה.[8]
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 169 נפשות. כאמור, לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית, סופח אזור פרקמוריה להונגריה. במרץ 1944, לאחר כיבוש הונגריה על ידי גרמניה הנאצית, גויסו צעירי הקהילה לפלוגות העבודה. ב-26 באפריל 1944 רוכזו 169 מבני קהילת מורסקה סובוטה והכפרים הסמוכים בבית הכנסת שבעיר. לפי גרסה אחת, למחרת גורשו לעיירה צָ'אקוֹבֶץ שבאזור קרואטיה המודרנית ומשם לגטו בעיר נג'קניז'ה. לפי גרסה שנייה הוחזקו בבית הכנסת במורסקה סובוטה ומשם גורשו לנג'קניז'ה. בתאריכים 17–20 במאי 1944 גורשו בני הקהילה מנג'קניז'ה למחנה ההשמדה אושוויץ.[6] מקצת מבני הקהילה הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו. 41 מיהודי מורסקה סובוטה ניצלו מהשואה. בהמשך, עלו 29 מהם למדינת ישראל.[8]
לאחר המלחמה נמכר מבנה בית הכנסת לשלטונות, וב-1954 נהרס. בשלהי שנות ה-80 נהרס בית העלמין של הקהילה. מספר מצבות מבית העלמין שימשו להקמת גלעד זיכרון בשטח בית העלמין לבני הקהילה היהודית. ב-2010 נחנך בתחנת הרכבת שבעיר גלעד הנצחה לזכר הקהילה.[6] ב-1983 התגוררו בעיר 13 יהודים שהשתייכו לקהילת ליובליאנה.[8]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מורסקה סובוטה- האנציקלופדיה הגאוגרפית של שואת יהודי הונגריה - רנדולף ל. ברהם (בהונגרית)
- רשימת נרצחים בשואה ממורסקה סובוטה, באתר של JewishGen (באנגלית)
- יהדות סלובניה, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
מורסקה סובוטה (סלובניה), דף שער בספרייה הלאומית
