מיומנות
מיומנות היא יכולת נרכשת או כישרון לבצע פעולות מסוימות המיועדות להניב תוצר או תוצאה רצויה, באופן יעיל מבחינת משאבי זמן ואנרגיה.
רכישת מיומנות
רכישת מיומנות היא תהליך של למידה המשתמר בזיכרון הפרוצדורלי.המיומנויות השונות נרכשות לאורך התפתחותו של האדם באופן הדרגתי, מהמיומנויות הפשוטות ועד למורכבות יותר. בדומה לכל תהליך למידה אחר, רכישת מיומנות מושפעת מגורמים כמו יכולות האדם, ההתנסות הקודמת שלו, המוטיבציה ללמידה, תרגול ועוד. אדם אשר רכש מיומנות גבוהה במיוחד בתחום מסוים נקרא אומן בתחום זה.
בחברה המודרנית, מטרת החינוך היא לאפשר לאדם לרכוש את המיומנויות הנדרשות לתפקוד בחיי היום יום, להשתלבות בחברה ולרכישת מקצוע[1].
סוגי מיומנות
קיימים מספר סוגים של מיומנויות. ישנן מיומנויות שיכולות להשתייך ליותר מסוג אחד. דוגמאות לסוגי מיומנויות מרכזיים:
- מיומנויות מוטוריות - התפתחות המיומנויות המוטוריות מתחילה בינקות וכוללת את הפיתוח של המוטוריקה הגסה לצורך מיומנויות כגון ישיבה והליכה. רכישה של מיומנויות מוטוריות מתקדמות יותר מתאפשרת בהתאם לשלבי ההתפתחות הגופנית. כמו כן, לחזרתיות ואימון יש חשיבות רבה עבור תהליך הרכישה של המיומנויות המוטוריות[2]. במהלך הילדות מתפתחות מיומנויות מוטוריות עדינות יותר, אשר הולכות ומשתכללות עם ההתבגרות, למשל ציור, כתיבה, הקלדה עיוורת ועוד.
- מיומנויות קוגניטיביות - מתפתחות בהתאם להתפתחות הקוגניטיבית ומתייחסות לשימוש יעיל בתהליכים כמו תפיסה, קשב, זיכרון וכדומה.
- מיומנויות שפתיות - מתפתחות בהתאם לשלבי רכישת השפה ונשענות על ידע שפתי הכולל מודעות פונולוגית, אוצר מילים, תחביר ופרגמטיקה. ההתפתחות החברתית מאפשרת להשתמש במיומנויות השפה לצורכי תקשורת (כמו דיבור).
- יכולות אורייניות - המרה פונמית-גרפמית, קריאה, הבנת הנקרא, כתיבה, הבעה בכתב, אוריינות דיגיטלית ועוד.
- מיומנויות חשיבה - נרכשות במסגרת של ההתפתחות הקוגניטיבית. הן כוללות ייצוג ידע, לוגיקה, יצירתיות, הסקת מסקנות, יכולת הכללה, הפשטה, מטא-קוגניציה ועוד.
- תפקודים ניהוליים - אינהיביציה, ארגון, קבלת החלטות ועוד.
- כישורים חברתיים - מכלול של מיומנות ויכולות התורמים לקשרים בין-אישיים ותקשורת עם אנשים אחרים.
התאמה בין מיומנות לפעולה
האופן בו האדם תופס את רמת הקושי של פעולה מסוימת ביחס למיומנות שלו יכול להשפיע על רגשותיו.כאשר האתגר שהפעולה מציבה בפני האדם קשה מדי ביחס ליכולתו, נוצרת תחושת תסכול שהופכת לדאגה אשר יכולה להתעצם לתחושת חרדה. לחלופין, במצב שבו יכולת האדם עולה על דרישת הפעילות תתעורר תחושת שעמום מתגברת. עם זאת, כשהאדם מרגיש שמיומנויותיו באות לידי ביטוי מרבי בביצוע הפעילות, הוא נכנס למצב של זרימה[3].
האופן שבו האדם תופס את היחס בין רמת הקושי ליכולותיו מושפעת בין היתר מההערכה העצמית שלו.
