מרקרמיר

מַרְקֶרְמֶר (בהולנדית: Markermeer) הוא אגם במרכז הולנד, הגובל במחוזות צפון הולנד ופלבולנד, ובאגם האייסלמיר הגדול ממנו. שטחו של המרקרמר 700 קמ"ר ועומקו נע בין 3 ל-5 מטרים. הוא קרוי על שם אי קטן לשעבר השוכן לחופיו, כיום חצי אי, מרקן (Marken), שבו שוכן כפר באותו שם. חלקו הדרום-מערבי של האגם, שמשתרע מהאזור שבו נשפכו בעבר מימי נהר אָי (IJ) אל הזאודרזיי (הים הדרומי שקדם לאייסלמר ולמרקמר), ידוע כיום בשם איימר (Ijmeer).

מרקרמר
Markermeer

סוללת העפר האוטריבדייק, המפרידה בין האייסלמיר לבין המרקרמיר
מידע כללי
על שם	Marken
מיקום	הולנד הולנד
סוג	מאגר מים
ים של	אייסלמיר
מידות
שטח	700 קמ"ר
עומק מרבי	5 מטר
מידע נוסף
נהר מזין	Hoge Vaart
מקור לנהר	תעלת הים הצפוני
מדינות באגן הניקוז	הולנד
קואורדינטות	52°34′00″N 5°13′00″E / 52.566666666667°N 5.2166666666667°E / 52.566666666667; 5.2166666666667

מלכתחילה לא הייתה כוונה שהמרקמר יישאר אגם. הוא היה חלק מהזאודרזי, שהיה מפרץ פנימי של הים הצפוני ושב-1932 נסגר על ידי סוללת העפר של האפסלאודייק וכך הפך האייסלמר להיות אגם מים מתוקים. השנים הבאות עמדו בסימן של כיבוש הים וייבוש שטחי אדמה נרחבים, הפולדרים, במסגרת מיזם רחב-ממדים שנקרא "עבודות הזאודרזיי" (Zuiderzeewerken). אחד מהפולדרים הללו, שהיה אמור להיקרא "מרקרוורד" (Markerwaard), היה אמור להיווצר בשטחו של המרקרמר באמצעות בניית סוללת העפר האוטריבדייק (Houtribdijk). הסוללה הושלמה ב-1976, ומבחינה הידרולוגית פיצלה את האייסלמר לשני חלקים, כשהחלק הדרומי הוא המרקרמר.

בשל שינוי סדרי עדיפויות ובשל ספקות שעלו בנוגע לעלויות הכלכליות הכרוכות בייבושו של המקרוורד, נדחתה תוכנית הייבוש לשנות השמונים ולמעשה לא בוצעה מעולם. מאז הפך המרקרמר לנכס סביבתי ותיירותי בפני עצמו.

המרקרמר משמש מאגר מים מתוקים וחיץ נגד שיטפונות ובצורות. ב-2003 הוכתה הולנד בבצורת וכמה סוללת עפר קטנות עמדו בפני סכנה. מים שהועברו מהמרקרמר שימשו כדי לשמור על האזורים סביב לאמסטרדם מפני יובש וכדי לשמור על שלמותן של סוללות העפר.

מטרתו של מיזם חדש, הקרוי "מרקר ואדן" (Marker Wadden, ע"ש ים ואדן), היא ליצור כמה איים בצפון המרקרמר.^[1]