נורטל

השנים הראשונות

אלכסנדר גרהם בל הגה את ההיבטים הטכניים של הטלפון ביולי 1874, בזמן שהתגורר עם הוריו בחווה שלהם בטוטלה הייטס, בפאתי העיירה ברנטפורד באונטריו. מאוחר יותר יצר את אב הטיפוס הראשון שלו בבוסטון. מפעל הטלפונים הראשון שהוקם בקנדה, הוקם בברנטפורד, בבניין לבנים בן שלוש קומות שהחל במהרה בייצור טלפונים עבור חברת הטלפון בל.

ב-1881, נסגר המפעל בברנטפורד, ומחלקת ייצור הוקמה בתוך חברת הטלפון בל של קנדה. בשנת 1882 הועבר ייצור ציוד הטלפון הקנדי למונטריאול, ארבע שנים לאחר מכן, החלה המחלקה לייצר מרכזיות. מחלקת הייצור הקטנה התרחבה מדי שנה, עם הצמיחה והפופולריות של הטלפון, עד ל-50 עובדים בשנת 1888, ומפעל חדש היה בשלבי בנייה.

בשנת 1895, חברת הטלפון בל של קנדה הרחיבה את חטיבת הייצור שלה במטרה לבנות טלפונים למכירה לחברות אחרות, כמו גם מוצרים אחרים, כגון תיבות אזעקה אש, תיבות טלפון משטרתיות וציוד תקשורת למכבי האש. חברה זו התאגדה כ־Northern Electric and Manufacturing Company Limited, ב-7 בדצמבר 1895. הון המניות הראשוני שלה עמד על 50,000 דולר, כאשר 93% הוחזקו על ידי חברת הטלפון בל של קנדה.

בנייתו של מפעל ייצור חדש החלה בשנת 1913 במונטריאול, ובינואר 1914, התאחדה עם חברה לייצור כבלים לחברה חדשה בשם Northern Electric.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נורת'ן אלקטריק ייצרה מרכזייה טלגרפית לשימוש צבאי. בינואר 1923, נורת'רן אלקטריק החלה להפעיל תחנת רדיו AM. מאוחר יותר בשנות ה-20 יצרה נורת'רן את מערכת הסאונד הראשונה לקולנוע באימפריה הבריטית, עבור בית קולנוע במונטריאול.

בשנת 1949, תביעת הגבלים עסקיים בארצות הברית אילצה את AT&T / Western Electric למכור את חלקה ב-Northern Electric לבל קנדה. אז החלה החברה לפתח מוצרים משלה. בשנת 1953, Northern Electric ייצרה את מכשירי הטלוויזיה הראשונים שלה, באמצעות שפופרות מתוצרת RCA. חברת בל קנדה רכשה 100 אחוז מחברת Northern Electric ב-1964; לאחר הנפקת מניות לציבור החל מ-1973, הבעלות של בל על Northern Electric תצומצם, אם כי היא המשיכה להחזיק בשליטה בחברה.

בשנת 1966, מעבדת המחקר, Northern Electric Laboratories, החלה לבחון את האפשרויות של ייצור סיבים אופטיים, ובשנת 1969 החלה לעבוד על דיגיטציה של תקשורת טלפונית. כמו כן בשנת 1969, נורת'רן החלה לחדור לשוק האמריקאי עם מערכות המיתוג שלה. בשנת 1972, היא פתחה את המפעל הראשון שלה בארצות הברית במישיגן. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, נורת'רן החלה לשווק את מערכות המיתוג הדיגיטלי הראשונות שלה, אחת המערכות המוקדמות מסוג זה שנמכרו אז.

במרץ 1976 שונה שם החברה ל-Northern Telecom Limited, וההנהלה הודיעה על כוונתה לרכז את מאמצי החברה בטכנולוגיה דיגיטלית. Northern Telecom הייתה החברה הראשונה בענף שהכריזה וספקה קו שלם של מוצרי טלקומוניקציה דיגיטליים באופן מלא. קו המוצרים זכה למותג "Digital World" וכלל את ה־DMS-100, מתג דיגיטלי מלא המשרת עד 100,000 קווים, שהיה תורם מרכזי להכנסות החברה במשך קרוב ל-15 שנים.

החל משנת 1977, נורטל צמחה במהירות לאחר השקת קו צומרי ה-DMS של מתגי טלפון דיגיטליים למשרדים מרכזיים, במיוחד לאחר פירוק תאגיד AT&T בשנת 1984. Northern Telecom הפכה גם לספקית משמעותית באירופה ובסין והייתה הספק הראשון שאינו יפני לחברת Nippon Telegraph and Telephone.

דה-רגולציה והתרחבות

ב-1983, בעקבות הדה-רגולציה בשוק התקשורת של צפון אמריקה, הוקמה Bell Canada Enterprises (לימים שמה קוצר ל-BCE), כחברת האם של בל קנדה ו-Northern Telecom. בשנת 2000, BCE ביצעה ספין-אוף וחילקה את החזקותיה בנורטל לבעלי המניות שלה כדיבידנד בעין^[4].

החברה קיבלה את השם נורטל, לרגל יום השנה ה-100 שלה ב-1995.

ב-1998, עם רכישת חברת "ביי נטוורקס" (Bay Networks), שונה שמה של החברה ל-Nortel Networks כדי להדגיש את יכולתה לספק פתרונות מלאים לרשתות תקשורת דרך האינטרנט. כתוצאה מעסקת המניות ששימשה לרכישת ביי נטוורקס, BCE חדלה להיות בעלת רוב המניות של נורטל^[5]. "ביי נטוורקס" הייתה הספקית השנייה בגודלה בעולם של נתבים לתקשורת בפרוטוקול IP אחרי חברת סיסקו מערכות.

בסוף שנות ה-90, ספקולנטים בבורסה, שקיוו שנורטל תקצור רווחים הולכים וגבוהים ממכירת ציוד תקשורת מבוססת סיב אופטי, החלו להעלות את מחיר מניית החברה לרמות שיא, למרות הכישלון החוזר של החברה להרוויח באופן עקבי. תחת הנהגתו של המנכ"ל ג'ון רות', מכירות הציוד האופטי עלו במהירות^[6], בנוסף הוא הרחיב את עסקי החברה עם שורה של רכישות^[7]. באוקטובר 1999 נכנסה נורטל לתחום התוכנה לעסקים, שרכשה תמורת 2.1 מיליארד דולר את חברת Clarify, שהייתה החברה מספר 2 בעולם בתחום של פתרונות תוכנה לניהול קשרי לקוחות^[8]. בנוסף באותה תקופה רכשה תוך זמן עוד שורה של חברות, בהן חברת "אלתאון" תמורת כ-7.8 מיליארד דולר^[9] ואת חברת "סונומה סיסטמס" תמורת חצי מיליארד דולר^[10].

ביולי 2000 ניהלה נורטל משא ומתן עם חברת "קורנינג" למכירת עסקי האופטיקה שלה תמורת 100 מיליארד דולר^[11]. "קורנינג" הייתה במקור יצרנית וותיקה של זכוכית, שנכנסה לתחום התקשורת האופטית^[12]. המשא ומתן נכשל והעסקה לא יצאה לפועל ובמקום זאת רכשה קורנינג את חטיבת האופטיקה של פירלי ב-3.6 מיליארד דולר^[13].

שוק התקשורת הפך רווי עד מהרה^[14]. כאשר בועת הדוט-קום הגיעה לסופה בסוף שנת 2000, חברת נורטל הייתה אחת הנפגעות הגדולות ביותר^[15]. הכנסותיה של נורטל נפגעו עקב ירידת הביקוש למוצריה ופשיטת הרגל של חברת WorldCom, שהייתה לקוח מרכזי^[16].

בשיא הבועה, נורטל היוותה יותר משליש מהערכת השווי הכוללת של כל החברות הרשומות בבורסת טורונטו, המעסיקה 94,500 עובדים ברחבי העולם, מהם 25,900 בקנדה^[17]. שווי השוק של נורטל ירד מ-398 מיליארד דולר קנדי בספטמבר 2000 לפחות מ-5 מיליארד דולר קנדי באוגוסט 2002, כאשר מחיר המניה של נורטל צנח מ-124 דולר קנדי ל-0.47 דולר קנדי^[18]. כאשר מניית נורטל קרסה, היא גרמה הפסד גדול למשקיעים וקרנות פנסיה קנדיות והותירה 60,000 עובדי נורטל מובטלים. רוט ספג ביקורת לאחר שנחשף כי הוא מימש אופציות שקיבל, תמורת רווח אישי של 135 מיליון דולר קנדי בשנת 2000 בלבד^[19].

המנכ"ל ג'ון רוט פרש לגמלאות ב-2001^[20]. יורשו המיועד ומנהל התפעול הראשי (COO), קלרנס צ'נדרן, פרש עקב סיבוכים בעקבות דקירתו בסינגפור ב-1997, ומנהל הכספים הראשי (CFO) פרנק דאן נבחר בסופו של דבר כמחליף הקבוע של רוט^[21].

אחרי בועת האינטרנט

פרנק דאן הוביל ארגון מחדש דרמטי של נורטל, שכלל פיטורי שני שלישים מכוח האדם שלה (60,000 עובדים)^[22], הפחתות ערך של כמעט 16 מיליארד דולר ב-2001 לבדה, סגירה של פעילות^[23] ומכירה של מספר חברות בת, כולל חברת התוכנה Clarify לחברת אמדוקס הישראלית^[24], וחטיבת הגישה האלחוטית שלה לחברת איירספאן נטוורקס^[25]. הייתה לכך הצלחה ראשונית מסוימת בשיפור מצבה הכספי של החברה, עם חזרה בלתי צפויה לרווחיות שדווחה ברבעון הראשון של 2003^[26]. בעקבות הדיווח על רווח שולם סך של 70 מיליון דולר בבונוסים ל-43 המנהלים הבכירים בחברה, כאשר דאן לבדו קיבל 7.8 מיליון דולר, מיליון דולר שולמו למנהל הכספים הראשי דאגלס ביטי, ו-2 מיליון דולר לחשב החברה מייקל גולגלי^[27].

בעקבות ביקורת חשבונאית פנימית של פירמת רואי החשבון דלויט אנד טוש, הוחלט לבדוק מחדש את הדוחות הכספיים של החברה. בסוף אוקטובר 2003, הודיעה נורטל כי תערוך מחדש את דו"חותיה הכספיים החל מ-2000 ועד למחצית הראשונה של 2003^[17]. באפריל 2004 הזהירה שוב כי תתקן שוב את תוצאותיה ותדחה את פרסום הדו"ח השנתי שלה, ובמקביל פיטרה את מנכ"ל החברה פרנק דאן^[28]. החברה הצהירה כי ההשפעות העיקריות של ההצגה מחדש יהיו הפחתה בהפסדים נטו שדווחו בעבר עבור 2000, 2001 ו-2002 וגידול בהון העצמי ובנכסים נטו שדווחו בעבר במאזנה. תריסר מהמנהלים הבכירים ביותר בחברה החזירו 8.6 מיליון דולר של בונוסים ששולמו להם על סמך החשבונאות השגויה. החוקרים גילו בסופו של דבר שהכנסות של כ-3 מיליארד דולר נרשמו באופן לא תקין ב-1998, 1999 ו-2000. יותר מ-2 מיליארד דולר הועברו לשנים מאוחרות יותר, כ-750 מיליון דולר נדחקו קדימה מעבר ל-2003 וכ-250 מיליון דולר נמחקו לחלוטין^[29]. השערורייה החשבונאית פגעה הן במוניטין והן במאזן של נורטל, שכן נורטל הוציאה כ-400 מיליון דולר על רואי חשבון חיצוניים ויועצי ניהול כדי לערוך את הדוחות מחדש^[30].

כדי לשפר את הנזילות שלה, בשנת 2003 קיבלה נורטל סיוע פיננסי בסך 750 מיליון דולר מהסוכנות לפיתוח היצוא של ממשלת קנדה^[31].

פשיטת הרגל

לאחר פקיעתה של בועת הדוט-קום נורטל הפסידה מיליארדי דולרים, היא לא הצליחה להתאושש ופיטרה עשרות אלפי עובדים. עד 2002 פיטרה כבר 47 אלף עובדים^[32], וב-2006 ירד מספר העובדים שלה לכ-30,000^[33]. היא התקשה להתמודד מול תחרות עזה של מתחרות כגון אלקטל-לוסנט, כמו גם מול מתחרות מאסיה כגון וואווי. גורם נוסף שפגע בהכנסות החברה היה הקיצוצים של חברות טלקום רבות, שהפחיתו את ההוצאות על ציוד.בעיותיה החריפו בעקבות המשבר הכלכלי העולמי במהלך 2008 שסבלה מירידה חדה במכירות^[34]. בסוף השנה החלו שמועות שהיא עומדת על סף פשיטת רגל^[35]. בינואר 2009 הגישה בקשה להגנה מפני נושיה, לאחר שרשמה הפסד של 5.8 מיליארד דולר ב-2008 וחובותיה הגיעו ל-6.3 מיליארד דולר^[36].

לפי ההצהרה שהגישה החברה, היו לה יותר מ-25 אלף נושים, בהם יותר מ-100 נושים להם הייתה חייבת 100–500 מיליון דולר. הנושה הגדול ביותר של החברה היה בנק אוף ניו יורק מלון, שברשותו היו איגרות חוב בסך 3.8 מיליארד דולר^[3]. החברה החלה במגעים למכירת נכסיה. ביוני 2009 מכרה את חטיבת התקשורת האלחוטית לנוקיה סימנס תמורת 650 מיליון דולר^[37]. ביולי 2009 יצרנית ציוד התקשורת השוודית אריקסון זכתה במכרז לרכישת נכסי חטיבת התקשורת הסלולרית של החברה בטכנולוגיות CDMA ו-LTE, תמורת כ-1.13 מיליארד דולר^[38]. באותה חודש גם מכרה לחברת אוויה^[39] במרץ 2009 מכרה את נכסי חברת אלטאון לחברת רדוור תמורת 17.7 מיליון דולר, מחיר שהיה נמוך פי 190 משווי העסקה בה רכשה נורטל את החברה תשע שנים קודם^[40].

משפט ההונאה של 3 מבכירי החברה. תובעים טוענים כי נורטל סבלה מהפסדים פיננסיים בעת התפוצצות בועת הדוט. קום בתחילת המילניום, אך כי לאחר מכן, הונתה את המשקיעים בדו"חותיה ומאזניה.

בינואר 2012 נפתח משפטם של שלושה בכירי החברה לשעבר, פרנק דאן, מנכ"ל נורטל לשעבר, דאגלס ביטי, סמנכ"ל התפעול לשעבר, ומייקל גולוגלי, המבקר הפנימי לשעבר. שהודחו מהחברה ב-2004, לאחר אי-סדרים חשבונאיים^[41].

שת"פ עם חברת טלרד והקמת הסניף בישראל

בשנת 1977 חתמה חברת טלרד הישראלית על הסכם שיתוף ידע עם חברת "נורתן טלקום"^[42]. אולם תחילה ההסכם לא היה פומבי, מאימת החרם הערבי^[43]. באמצעות ידע זה החלה טלרד לפתח גרסאות משלה למוצרים של חברת נורתן טלקום, והחל מראשית שנות השמונים רוב מוצרי טלרד היו מבוססים על ידע של נורתן טלקום^[44]. ממכשיר טלפון ועד מרכזיות ציבוריות גדולות. המרכזייה הארגונית TX1 של טלרד, שהייתה מבוססת על מערכת דומה של נורטל (SL1 (אנ')) זכתה להצלחה מסחרית גדולה. כמו כן פותחו המרכזיות הציבוריות הדיגיטליות TMX-10 על בסיס DMS-10 (אנ') של נורתן טלקום ו-TMX-100 על בסיס DMS-100 (אנ') של נורתן טלקום. מרכזייה ציבורית דיגיטלית ראשונה מדגם זה הותקנה בקריית אונו בשנת-1982^[45]. נורטל אפשרה לטלרד למכור מרכזיות ציבוריות המבוססות על הטכנולוגיה שלה, לא רק בישראל אל גם במספר מדינות נוספות כגון צ'ילה^[46], גאורגיה, בורמה ואחרות.

בשנת 1995 חתמו טלרד ונורטל על הסכם להידוק שיתוף הפעולה בן החברות. במסגרת ההסכם התאפשר לטלרד להגדיל את מכירותיה לחברת נורטל באמצעות פיתוח ויצור מוצרים עבור נורטל. כמו כן הורחב שיתוף הידע בן החברות^[47]. בנוסף קיבלה נורטל אופציה לרכישת 20 אחוז ממניות טלרד תמורת 45 מיליון דולר. בשנת 1997 מימשה נורטל את האופציה ורכשה 20 אחוז מניות החברה^[47].

בסוף 1998, הצטרפה לפעילות של נורטל בישראל מרכז הפיתוח של חברת "ביי נטוורקס". ביי-נטוורקס ישראל הוקמה לאחר שביי-נטוורקס רכשה ב-1996 את חברת ההזנק הישראלית "ארמון נטוורקינג" מקבוצת רד-בינת, תמורת כ-33 מיליון דולר^[48]. בעת הרכישה עבדו בארמון נטוורקינג כ-50 עובדים, מספרם גדל בהמשך לכ-120 עובדים^[49].

בשנת 1999, הכנסות טלרד הגיעו לשיא של 462 מיליון דולר, הרווח הנקי הגיע ל-24 מיליון דולר והמכירות לעובד הגיעו ל-202 אלף דולר^[50]. הדבר הושג, בעיקר באמצעות הגדלת היצוא על ידי הגדלת המכירות לנורטל. באותה שנה, 60% מהכנסות טלרד הגיעו מחברת נורטל, שכאמור הייתה גם בעלת מניות בחברה. נורטל מכרה את המוצרים של טלרד כ-OEM (מוצרים שהם תחת שם המותג של נורטל)^[51].

בשנת 2000 רכשה נורטל את פעילות המיתוג הציבורי מטלרד ב-95 מיליון דולר^[52]. פעילות זו, שהית מקור ל-40 אחוז מהכנסות טלרד, הפכה לחברה "נורטל נטוורקס ישראל"^[53]. כמו כן מכרה נורטל את החזקותיה בטלרד בחזרה לקונצרן כור^[54], כך שהופרדה פעילות שתי החברות^[55]. "נורטל ישראל" העסיקה בשלב זה כ-400 עובדים^[56].

עם התפוצצות בועת הדוט-קום והמשבר העולמי בשוק הטלקום, מכירותיה של חברת נורטל נפגעו קשות וכך גם הכנסות החברה בישראל. הדבר הוביל להפסדים ובעקבות כך למספר גלים של פיטורי עובדים^[57]. בנוסף סגרה החברה את מרכז הפיתוח בישראל של "ביי נטוורקס" (שהוקם על בסיס רכישת חברת "ארמון נטוורקינג")^[58].

השקעות נוספות בישראל

בשנת 1997 השקיעה נורטל 5 מיליון דולר, תמורת הקצאה של 20% ממניות חברת "אראל נט" הישראלית, בשותפות עם אלרון. במסגרת ההשקעה גם סוכם כי נורטל תהיה המפיץ הבלעדי של מוצר ה-I-FAX שפיתחה אראל נט שאפשר משלוח של פקס על רשת האינטרנט, באזור צפון אמריקה וכן לחברות טלפון גדולות מחוץ לצפון אמריקה. "אראל נט" פיתחה גם טכנולוגיה להעברת קול (VoIP) על רשת האינטרנט^[59]. "אראל נט" הונפקה בבורסת תל אביב ב-2000^[60], וביולי ב-2001 מכרה נורטל את החזקותיה בחברה^[61].

מדיה וקבצים בנושא נורטל בוויקישיתוף

• אמיתי זיו, נפילת נורטל: ההשלכות בעולם ובארץ, באתר TheMarker‏, 14 בינואר 2009