ננסי רייגן

אן פרנסס רובינס (Anne Frances Robbins) נולדה בעיר ניו יורק שבמדינת ניו יורק לקנת' סימור רובינס (Kenneth Seymour Robbins) ולאשתו השחקנית אדית' לאקט (Edith Luckett). בהיותה בת שש, נישאה אמה למנתח המוח לויאל דייוויס (Loyal Davis) אשר אימץ את אן והם עברו להתגורר בשיקגו שבמדינת אילינוי. אן התחנכה בבית ספר פרטי קתולי ובמכללת סמית' במסצ'וסטס שם סיימה תואר במשחק.

לאחר סיום לימודיה הפכה לשחקנית מקצועית, הופיעה במחזמר "Lute Song" בברודוויי, ובהמשך בעקבות הופעות מוצלחות עברה להוליווד שם השתמשה בכינוי ננסי דייוויס Nancy Davis והופיעה ב-11 סרטים בין השנים 1949–1956, הראשון שבהם היה בצל שעל הקיר Shadow on the Wall בשנת 1950 ובהמשך בהקול הבא שתשמע...The Next Voice You Hear .. באותה שנה. בסרט חתולי הגיהנום של הצי Hellcats of the Navy משנת 1957 שיחקה לצד בעלה, רונלד רייגן. סרטה האחרון היה נחיתת אונס בשנת 1958. לאחר מכן השתתפה במספר דרמות טלוויזיוניות עד שנת 1962, עת פרשה מעולם המשחק.

ננסי דייוויס פגשה את רונלד רייגן בשנת 1951 עת כיהן כנשיא איגוד שחקני הקולנוע. ננסי, שתמיד שיחקה תפקידים של אישה נוצרית הגונה, ושמרה על שמה הטוב, גילתה כי שחקנית עם כינוי זהה (ננסי דייוויס) מופיעה ברשימה השחורה של הוליווד. מחשש שהדבר יפגע בה פנתה לרייגן בבקשה להסדיר את הבעיה.

ב-4 במרץ 1952 נישאו בני הזוג בעמק סן פרננדו בלוס אנג'לס שבקליפורניה, ונולדו להם בת - פטי דייוויס 21 באוקטובר 1952 ובן - רונלד "רון" רייגן הבן 20 במאי 1958. ננסי אף אימצה את שני ילדיו של רייגן מנישואיו הקודמים לשחקנית ג'יין ויימן.

בעת שתי הכהונות של בעלה כמושל קליפורניה, בשנים 1967–1975 הייתה רייגן הגברת הראשונה של קליפורניה. היא עוררה שערורייה ציבורית לאחר שסירבה לגור בבית המושל בסקרמנטו, בטענה שהבית מהווה מלכודת אש, ועברה לגור בפרוור עשיר של סקרמנטו. בהיותה הגברת הראשונה של המדינה עסקה בפעילות צדקה, ביקרה בבתי אבות והחלה את פעילותה בפרויקט סבא חורג, בו המשיכה גם בוושינגטון. ננסי רייגן הייתה ידועה בפעילותה כמגינה על תדמיתו של בעלה, לפעמים על חשבון תדמיתה שלה. לאורך הקריירה של הנשיא רייגן, שהחל כשחקן בהוליווד, טיפס למשרת מושל קליפורניה ולבסוף לתפקיד נשיא ארצות הברית, שימשה אשתו כיועצת קרובה. "ללא ננסי לא היה המושל רייגן או הנשיא רייגן", אמר מייקל דיבר, עוזר ותיק וחבר קרוב של משפחת רייגן, שמת בשנת 2007.

ננסי רצתה מאוד חיים שגרתיים כפי שצוטטה^[1] ״תמיד רציתי שמישהו יטפל בי, מישהו שאוכל לטפל בו״, היא אמרה. השאיפה הזו שלה התמלאה כשפגשה את רוני בשנת 1949. "הייתה לי קריירה כשהתחתנתי, וויתרתי עליה בשמחה רבה״, הסבירה לאחר מכן, בספרה על התקופה הקצרה שבה ניסתה להיות שחקנית. ״אני חושבת שהאושר והסיפוק האמיתיים של אישה נמצאים בבית פנימה״.

רייגן סייעה לבחור ולפטר יועצים פוליטיים שעבדו בקמפיין הבחירות של בעלה שנכשל ב–1976, וכן בקמפיין שהסתיים בניצחון ב–1980. כשהגיעה לבית הלבן נחשבה רייגן לאשה המתעניינת אך ורק באופנה, עיצוב ובידור - כזו המצעידה את התנועה הפמיניסטית לאחור. אך שמונה שנים לאחר מכן, כשעזבה את משכן הנשיא, היא התמודדה עם האשמות כי היא אשת דרקון הפועלת מאחורי הקלעים, ואוחזת בכוח לא מבוקר על הממשל.

גם בהיותה הגברת הראשונה עוררה מספר שערוריות ציבוריות - הראשונה שבהן, כאשר הודיעה כי היא רוכשת כלי חרסינה בשווי 200,000 דולר עבור הבית הלבן (אף שהמימון סופק על ידי קרן פרטית) - בעת שהאומה האמריקאית הייתה בתקופת מיתון. מאחורי הקלעים הייתה לננסי השפעה רבה על התנהלות הבית הלבן ועל דמותו של בעלה, ואף על מדיניות ארצות הברית בתקופת כהונתו השנייה של בעלה.

רייגן פעלה בקמפיין אמרו לא Just Say No - קמפיין למלחמה בשימוש בסמים בקרב בני הנוער, וכן הייתה ידועה הטענה באמונתה באסטרולוגיה, שהועלתה על ידי ראש סגל הבית הלבן לשעבר בממשל בעלה, דונלד ריגן, ובעקבות אמונה זו אף קבעה את סדר יומו של בעלה (והביאה להתפטרות ראש הצוות של הנשיא ב-1987 בשל התעקשותה לקבוע את סדר היום).

בשנת 1983 השתתפה רייגן, יחד עם מזכיר המדינה לשעבר הנרי קיסינג'ר, בסדרת הטלוויזיה שושלת בתפקיד עצמה, וכן בסדרה על טעם ועל ריח במסגרת הקמפיין שלה למלחמה בסמים.

כשהגיעה לבית הלבן נחשבה רייגן לאשה המתעניינת אך ורק באופנה, עיצוב ובידור - כזו המצעידה את התנועה הפמיניסטית לאחור. אך שמונה שנים לאחר מכן, כשעזבה את משכן הנשיא, היא התמודדה עם האשמות הפוכות כי היא אשת דרקון הפועלת מאחורי הקלעים, ואוחזת בכוח לא מבוקר על הממשל.

לאופייה הלוחמני של ננסי היו גם יתרונות, וטומלטי מדגישה אותם. במהלך הכהונה השנייה של ריגן, היא ראתה את הסכנות שבשערוריית איראן והקונטראס, והציקה לרוני העקשן עד שבנאומו המכריע בפני הציבור האמריקני, הוא הודה בעסקה שבה נמכר נשק תמורת בני ערובה, וכן הודה שטעה בעצמו. כמו ליידי בירד, ננסי שימשה כמווסתת מצבי הרוח של הנשיא: היא ידעה שהוא מתפקד טוב יותר כשהוא בטוח ורגוע, ונוכחותה שיפרה את יכולותיו אלה. טומלטי אומרת שננסי ידעה אילו יכולות שכנוע יש לבעלה, ודחפה אותו לשאת ולתת עם מיכאיל גורבצ'וב כדי לסיים את המלחמה הקרה. לו קאנון, שהיה כתב הוושינגטון פוסט בבית הלבן בעת כהונתו של רייגן, מציין בביוגרפיה של הנשיא, כי על אף המהומות שחוללה ננסי, היא ״הפכה לכוח שקידם שלום בבית הלבן״. היא נחשבה ליועצת הקרובה ביותר של בעלה והייתה בולטת מאוד בתפקידה בבית הלבן, בין היתר בפעילותה להעלאת המודעות לסרטן השד ובמלחמתה בשימוש בני נוער בסמים^[2].

באוקטובר 1987 חלתה רייגן בסרטן השד ועברה כריתת שד.

לאחר תום תפקידו עברו ננסי ורונלד לבל אייר בלוס אנג'לס שבקליפורניה, שם טיפלה בבעלה עד מותו ב-5 ביוני 2004 ממחלת אלצהיימר. ננסי אף לחצה על הנשיא ג'ורג' ווקר בוש לתמוך במחקר בתאי גזע עובריים בתקווה שהמחקר יביא למציאת תרופה למחלה זו. ב-2002 הוענקו לה מדליית החירות הנשיאותית ומדליית הזהב של הקונגרס (יחד עם בעלה).

ב-6 במרץ 2016 נפטרה בגיל 94 בביתה בבל אייר שבלוס אנג'לס כתוצאה מאי-ספיקת לב.^[3]

בית המכירות הפומביות כריסטיס הופקד על מכירת האוסף הפרטי של רונלד רייגן (Ronald Reagan), הנשיא ה-40 של ארה״ב ורעייתו ננסי רייגן (Nancy Reagan). ההכנסות ממכירת האוסף, הכולל תכשיטים, יצירות אמנות, ספרים, מזכרות ועוד, מיועדות לקרן המכון הנשיאותי ע״ש רונלד רייגן^[4]. מחירי הפריטים אשר יימכרו ברצף מכירות פומביות חיות ומקוונות, נע בין 1,000 ל-50,000 דולר. על פי ההודעה לעיתונות של כריסטיס עולה עוד, כי המכירה כולה צפויה להסתכם בלמעלה מ-2 מיליון דולר.

האלבום "The Obliterati" של הלהקה "Mission of Burma" - כולל שיר ששמו "ראשה של ננסי רייגן" הכולל את השורה: "I'm haunted by the freakish size of Nancy Reagan's head / no way that thing came with that body".

ללהקה: "סאן סיטי גירלז" באלבומם משנת 1987 - "Horse Cock Phepner" יש שיר בשם "ננסי רייגן".

• Chris Wallace, First Lady: a Portrait of Nancy Reagan, St. Martin's Press, 1986 (הספר בקטלוג ULI)

• ננסי רייגן, תורי, תרגום: נעמי גל, הוצאת עידנים, 1991. (הספר בקטלוג ULI)
• Bernard F. Dick, The President's Ladies: Jane Wyman and Nancy Davis, University Press of Mississippi, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
• Karen Tumulty, The Triumph of Nancy Reagan, Simon & Schuster, 2021 (הספר בקטלוג ULI)
• ניר בכר, כשלסטייל היה סטייל: כשנשות הנשיאים נפגשו, 2016
• פגי נונאן: "האיש שהפיל את מסך הברזל" – סיפורו של רונלד רייגן, 2021. הוצאת סלע מאיר וקרן תקווה.
• ננסי ריגן וויליאם נובק, תורי - זכרונותיה של ננסי ריגן, 1991

מדיה וקבצים בנושא ננסי רייגן בוויקישיתוף

• ננסי רייגן, ברשת החברתית Goodreads
• ננסי רייגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ננסי דייוויס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ביוגרפיה, הבית הלבן
• ביוגרפיה באתר NNDB
• נישואיהם של ננסי ורונלד רייגן
• ביוגרפיה באתר הספרייה של הגברות הראשונות
• פרידה מננסי רייגן: "את עם אהובך עכשיו", באתר ynet, 6 במרץ 2016
• ננסי רייגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)