סוריאליזם

ערך מורחב – המניפסטים הסוריאליסטים

הסוריאליזם התפתח מתנועת הדאדא, שנוסדה ב-1916 בציריך הנייטרלית, במקביל לזוועות מלחמת העולם הראשונה. על פי הדאדא, ההיגיון והסיבתיות אכזבו ככלים לניהול תקין של העולם, ולכן יש לברוא את העולם מחדש, ללא סדר והיגיון – באקראי (ואולי כך נקבל עולם טוב יותר, ללא מלחמות). אך בשונה מהדאדא ששלל את הכול ויצר אבסורד, מטרת הסוריאליזם הייתה למצוא פתרון לשלילה, לבעיות הנפש. הם חשבו כי באמצעות האמנות ניתן יהיה לפתור את הבעיות של העולם.

הסוריאליזם מיזג את חוסר ההיגיון של הדאדא עם המושג של מחשבה טהורה, חופשית וחסרת מגבלות ההגיון, בדומה ל"מחשבות" שיש בחלימה, בטירוף או באסוציאציה חופשית. הם הזמינו אנשים שיספרו להם את חלומותיהם. לדעתם החלומות הם המחשבות הפנימיות של האדם ללא שליטת ההגיון – התת-מודע, והם התייחסו לחלומות כאל יצירה ספרותית. מטרת הציור הסוריאליסטי היא לגרום לצופה בתמונה זעזוע ולחצות גבולות מחשבתיים. ניתן לשער אם כך, שהסוריאליסטים קיוו להשפיע על דעתו של הצופה ולהקנות לו את רעיונות הקבוצה. המניפסטים הסוריאליסטים ראו במטורפים אמנים, ודרשו את ביטול בתי המשוגעים.

ההגיון מאחורי הסוריאליזם מבוטא באחד המניפסטים כהיפוך של שיר הייקו. השיר היפני הוא "יתוש\ הסר כנפיו\ פלפלת". הסוריאליזם בוטא אפוא דרך השיר "פלפלת\ הוסף כנפיים\ יתוש".

הזרם הסוריאליסטי פרח בפריז בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, ועם מייצגיו הבולטים נמנו: רנה מגריט, ז'ואן מירו, מקס ארנסט, סלבדור דאלי ועוד.

הציור הסוריאליסטי מתחלק לשתי קבוצות: סוריאליזם פיגורטיבי וסוריאליזם מופשט.

סוריאליזם פיגורטיבי – ווריסטי

משמעות המילה ווריסטי היא אמיתי. סגנון בו הפרטים נראים אמיתיים/נכונים. אפיוניו של הסוריאליזם הפיגורטיבי הם:

1. הפריטים בציור מצוירים בצורה מאוד ריאליסטית (ממשית).
2. מיקום האובייקטים והיחס כלפי הרקע ושאר הפריטים בתמונה, הוא לא מציאותי.

בסוריאליזם הפיגורטיבי ה"על מציאות" מתבטאת ביחסים שבין האובייקטים ולא באובייקטים עצמם.בסוג זה של סוריאליזם נמצא את מקס ארנסט, רנה מגריט, סלבדור דאלי, רפאל אולבינסקי, מרט אופנהיים, ג'יימס אנסור, ז'אן ארפ, מאוריץ קורנליס אשר, אנדרה ברטון, אלברטו ג'קומטי, ג'ורג'ו דה קיריקו, מרסל דושאן, אנה כרומי, ז'ואן מירו, אנדרה מסון, פרנסיס פיקבייה, פרידה קאלו, פאול קלה ועוד.

סוריאליזם ביומורפי – מופשט

אפיוניו של הסוריאליזם המופשט הם:

1. צורות גאומטריות פשוטות, כגון: משולש, מרובע, קיוו קו, עיגול, קו סגור פשוט וכדומה.
2. הצורות נמצאות במצב שהצופה יכול "להחליט" מה לראות בתמונה.

בסוריאליזם המופשט הצורות עצמן ולא היחס שביניהן הן הגורם להרגשה העל מציאותית.בסוג זה של סוריאליזם נמצא את אנדרה מסון וז'ואן מירו.

במהלך ההיסטוריה הקולנועית קמו כמה במאים ויוצרי סרטים סוריאליסטיים, הבולט ביניהם היה הבמאי הספרדי לואיס בוניואל. מסרטיו המוצלחים היו הסרט האילם הקצר "כלב אנדלוסי" והסרט הקומי "רוח החופש". עוד במאי בולט הוא דייוויד לינץ' שבחלק מיצירותיו כגון "ראש מחק" ו"מלהולנד דרייב" קיימים אלמנטים סוריאליסטיים.

אחד הסרטים הסוריאליסטים שיצאו לילדים היה "ירח שחור" שבויים על ידי הבמאי הצרפתי לואי מאל, הסרט זכה לביקורות מעורבות. רבים טענו שהוא לוקה בבעיות מבניות, ואף מהווה תוכן שטותי וחסר צורה. מנגד, הסרט קיבל אהדה של מספר פסיכולוגים לילדים שהאמינו שהוא יכול להוות טיפול פסיכולוגי לבעיות מסוימות.

האובייקט המצולם מאבד את משמעותו המקורית והופך להיות חידה אסתטית.

מאן ריי היה מחלוצי הצילום הסוריאליסטי.^[1][2][3]

• המניפסטים הסוריאליסטים
• תיאטרון האבסורד

• אמוץ גלעדי, מודרניזם בשלוש שפות: על הקוביזם, הפוטוריזם האיטלקי והסוריאליזם, תל אביב: סל תרבות ארצי, 2010
• רות ברנדון, חיים סוריאליסטיים, 1917–1945, תרגמה מאנגלית: כרמית גיא, עם עובד, 2010.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: סוריאליזם
ציטוטים בוויקיציטוט: סוריאליזם
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סוריאליזם

• אבנר שפירא, גלריה, עכבר העיר אונליין, ההיסטוריה של הסוריאליזם, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2010
• דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "סוריאליזם", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
• סוריאליזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סוריאליזם, דף שער בספרייה הלאומית