לואיס בוניואל

במאי ספרדי סוריאליסטי

לואיס בּוּנְיוּאֵלספרדית: Luis Buñuel, נולד ב-‏22 בפברואר 190029 ביולי 1983 בספרד) היה במאי קולנוע ספרדי. מאבות הקולנוע הסוריאליסטי. שבעה מסרטיו נכללים ברשימת 250 הסרטים הגדולים בכל הזמנים של כתב העת Sight and Sound.[1]

לואיס בוניואל
Luis Buñuel
לואיס בוניואל
לואיס בוניואל
לידה22 בפברואר 1900
קאלאנדה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה29 ביולי 1983 (בגיל 83)
מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורהTolocha עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידהLuis Buñuel Portolés עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינהספרד, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות1928–1983 (כ־55 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודיםאוניברסיטת מדריד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Jeanne Rucar (1934–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Concha Méndez עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאיםJuan Luis Buñuel עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס באפט"א לתסריט הטוב ביותר (1974)
  • פרס חבר השופטים של פסטיבל ונציה (1965)
  • פרס פסטיבל הקולנוע בקאן לבמאי הטוב ביותר (1951)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סרגוסה (1983)
  • הפרס הלאומי למדעים ואמנויות (1977)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (1981)
  • Golden Ariel
  • פרס דקל הזהב
  • פרס אריה הזהב
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Bust of Luis Buñuel in Centro Buñuel Calanda

קורות חייו

בוניואל נולד באראגון, ספרד ללאונרדו בוניואל ולמריה לבית פורטולס. בצעירותו זכה לחינוך ישועי קפדני ואחר כך למד באוניברסיטת מדריד. הוא הפך לחבר קרוב של סלבדור דאלי ופדריקו גארסיה לורקה, בזמן לימודיהם באוניברסיטה. שלושתם יצרו את גרעין התנועה הסוריאליסטית בספרד. בוניואל כתב על לורקה באוטוביוגרפיה שלו: "חיבבנו האחד את השני באופן מיידי. למרות שהיה לנו מעט במשותף - אני הייתי איש פשוט וגס מאראגון והוא אנדלוסי אלגנטי - בילינו את רוב זמננו ביחד. הוא היה נוהג לקרוא לי משיריו... ודרכו גיליתי עולם חדש". בשנות לימודיו הפך בוניואל למהפנט מוכשר. בוניואל נהג לומר שצפייה בסרטים היא סוג של היפנוזה. "צורה זו של היפנוזה קולנועית נובעת מהחשיכה של אולם הקולנוע, המראות המתחלפים במהירות, האורות ותנועות המצלמה, המחלישים את האינטליגנציה הביקורתית של הצופה, מרתקים אותו ומשתלטים עליו". התעניינותו של בוניואל בקולנוע גברה לאחר שצפה בסרטו של פריץ לאנג "המוות העייף" (Der müde Tod, 1921): "יצאתי מאולם הקולנוע שונה לחלוטין מכפי שנכנסתי. דימויים חזותיים יכלו להפוך, והפכו עבורי לצורה אמיתית של ביטוי. החלטתי להקדיש את חיי לקולנוע".

בגיל 25 עקר בוניואל לפריז והחל להשתתף באופן פעיל בתיאטרון ובקולנוע. סרטו הראשון, "כלב אנדלוסי" (1928) קנה לו מקום בהיסטוריה של הקולנוע בשל חדשנותו והקשר החזק שלו לתאוריות סוריאליסטיות ופרוידיאניות. את התסריט כתבו יחד בוניואל ודאלי, תחת השפעה חזקה של "מלאכת החלום" של פרויד. הסרט, שעלילתו בנויה על אסוציאציות, גדוש בדימויים ויזואליים סוריאליסטיים, חזקים ואף בוטים (בייחוד זכורים הסצנה המראה חיתוך אישון של אישה והסצנה המראה נמלים שיוצאות מתוך כף יד).

בוניואל המשיך ליצור מראות סוריאליסטיים ומצא כר עבודה פורה במקסיקו, שם הפך לאזרח בשנת 1948. בסרטיו שם יצר סצנות בהם תרנגולות מופיעות בסיוטי־לילה, נשים מטפחות זקנים וקדושים נחשקים על ידי נשים תאוותניות. בחלק מסרטיו מתח ביקורת חריפה על הבורגנות הקפואה, השבויה בכזביה שלה ומנוכרת לתחושותיה הבסיסיות.

בוניואל שיתף פעולה עם ז'אן-קלוד קרייר בכתיבת מרבית תסריטי סרטיו המאוחרים, ביניהם: "יפהפיית היום" (1967), "שביל החלב" (1969), "סוד הקסם הבורגני" (1972), "רוח החופש" (1974) ו"תשוקה אפלה" (1977).

נישא לז'אן רוקאר (Jeanne Rucar) בשנת 1925.

בניו הם הקולנוענים רפאל בוניואל (Rafael Buñuel) וחואן לואיס בוניואל (Juan Luis Buñuel).

בוניואל נפטר ב-29 ביולי 1983 במקסיקו סיטי משחמת הכבד.

פילמוגרפיה נבחרת

  • "כלב אנדלוסי" (1928) Un Chien Andalou
  • "תור הזהב" (1930) L'Age d'Or
  • "אדמה ללא לחם" (1933) Las Hurdes
  • "לוס אולבידאדוס" (1950) Los olvidados, זוכה פרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן
  • "סוזאנה" (1951) Susana
  • "אל" (1953) El
  • "רובינזון קרוזו" (1954) Robinson Crusoe
  • "נזארין" (1959) Nazarin
  • "וירידיאנה" (1961) Viridiana, זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן
  • "המלאך המשמיד" (1962) El Ángel Exterminador
  • "יומנה של חדרנית" (1964) Le journal d'une femme de chambre, בכיכובה של ז'אן מורו
  • "סימון מהמדבר" (1965) Simón del desierto, זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה
  • "יפהפיית היום" (1967) Belle de jour, זוכה פרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה, בכיכובה של קתרין דנב[2]
  • "שביל החלב" (1969) La Voie Lactée
  • "טריסטנה" (1970) Tristana, מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר
  • "סוד הקסם הבורגני" (1972) Le charme discret de la bourgeoisie, זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
  • "רוח החופש" / "פנטום החירות" (1975) Le fantôme de la liberté
  • "תשוקה אפלה" (1977) Cet obscur objet du désir, מועמד לפרס האוסקר ולפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

🔥 Top keywords: ערב אל-עראמשהעמוד ראשימיוחד:חיפושחטיפת חיילי צה"ל בהר דבליגת האלופותקטגוריה:זמרים ישראליםמלחמת חרבות ברזלמיוחד:שינויים אחרוניםקערת ליל הסדרקטגוריה:זמרים השרים בעבריתשקשוקה (סדרת טלוויזיה)התקיפה האיראנית על ישראל (2024)ריאל מדרידרותם אבוהבנמר אנטוליעדי אשכנזיאיראןיריחו (טיל)נעמי פולניג'קי אלקייםקרלו אנצ'לוטימרדכי שפרפייסבוקדרגות צה"לטיל בליסטיישראלמנצ'סטר סיטיחטיפת משפחת ביבסמיוחד:רשימת המעקבערוץ 77 באוקטובריוטיובעומר אדםיוסי כהןחטיבת עציוניפסחכלי טיס בלתי מאוישז'וזפ גוארדיולהעונת 2023/2024 בליגת האלופות