סטראמנופילס

מכיוון שמדובר בקבוצה ששורשיה האבולוציונים הם קדומים ביותר, יש מעט מאפיינים פיזיולוגים ברורים שניתן לשייך לכל המינים בתוכה, מכיוון שרבים מהמאפיינים האלה הופיעו או נעלמו במהלך הברירה הטבעית. למרות זאת, ישנן תכונות הקיימות בלפחות חלק מהמינים בכל אחת מהקבוצות ולכן הן נחשבות לתכונות מאחדות של כלל המינים.

תאים בעלי כושר תנועה

רבים מהסטרמנופילים הם חד-תאיים בעלי שוטונים. חלק מהמינים חסרי שוטונים ברוב שלבי החיים שלהם אך יפתחו שוטונים בשלב חיים מסוים, בדרך כלל בשלב הגמטות. לרוב, יהיו לתאים אלה שני שוטונים, אשר יהיו נבדלים באורכם בצורה ברורה, ממאפיין פיזיולוגי ברור זה נגזר גם השם הנרדף Heterokont. השוטון הארוך של תאים אלה מכוסה בשורה או שתיים של שערות הנקראות מסטיגונמות (באנגלית: mastigonemes) המחולקות בצורה ברורה לשלושה חלקים,^[5] ולעיתים נדירות לשני חלקים. השוטון הקצר של תאים אלה הוא בדרך כלל חלק ולעיתים כמעט ולא בולט מתוך הגוף המרכזי. לעיתים יהיה מבנה של מיקרו-צינוריות התומך בשוטונים בבסיסם.

המסטיגונמות מיוצרות משרשראות של גליקופרוטאין בתוך הרשתית התוך-פלזמית^[6] לפני שהן מוסעות בתוך גוף התא אל מקומם על החלק החיצוני של השוטון. כאשר השוטון זז, השערות יוצרות זרם הופכי לכיוון התנועה ומושכות את התא בתוך המים^[6] ובמקרים מסוימים גם עוזרות לו לאסוף אוכל.^[7] העובדה שהשערה מחולקת באופן ברור לשלושה חלקים אופיינית לסטרמנופילים ונמצאת במספר מועט של קבוצות מחוץ לקבוצה זאת (בצורה בולטת בעיקר ב-Cryptista^[8] שמעמדה הסיסטמטי לא ברור) אם כי חשוב לציין שכמה מהשושלות בתוך הקבוצה, כמו הצורניות, איבדו את התכונה המאפיינת הזאת.

כלורופלסטים

להרבה מהסטרמנופילים יש כלורופלסטים המוקפים בארבע שכבות של ממברנות, דבר המיחד אותם מהכלורופלסטים של שאר הקבוצות האיקריוטיות השונות. הממברנה הפנימית ביותר היא למעשה המשך של הרשתית התוך-פלזמית, הממברנה השנייה מבדילה בין הרשתית לבין הנהור. לאחר מכן יבואו שתי ממברנות צמודות שביניהן ימצא הקרום של התילקואיד. הסידור הזה של ארבע ממברנות מייצג לדעת חוקרים רבים את העובדה שמקור הכלורופלסטים אצל הסטרמנופילים הוא באנדוסימביוזה של אדומית בתוך אחד מהאבות הקדומים של כל הסטרמנופילים שמבצעים פוטוסינתזה.^[9][10]

לכלורופלסטים של הסטרמנופילים יש בדרך כלל גם כלורופיל a וגם כלורופיל b ובדרך כלל הם מכילים בעיקר את הפיגמנט פוקוקסנטין^[11] המעניק לקבוצות שונות את צבען החום-ירקרק.

למרות המאפיינים הפיזיולוגים המשותפים של רבים מהסטרמנופילים, אפיון מלא של הקבוצה כקבוצה מונופילטית התרחש רק לאחר מחקרים פילוגנטיים.^[12] כיום נהוג למקם את הסטרמנופילים בתוך על-קבוצת SAR, שהיא בעיקרה קבוצה שקשה להצביע על מאפיינים פיזיולוגים דומים של כל הנמצאים תחתה.

מיון פנימי

נהוג לחלק את הסטרמנופילים מורפולוגית לשלוש קבוצות עיקריות:^[13]

• Ochrophyta (דמויי האצות) - מערכה זאת מכילה את כל המחלקות שמבצעות פוטוסינתזה ומכילות כלורופיל. מקובל כיום לראות במערכה זאת קבוצה מונופילטית.^[14] מכילה לדוגמה את הצהוביות, החומיות והצורניות.
• Pseudofungi (דמויי פטריות, באנגלית נקראים גם לפעמים: Heterokontimycotina) - מכילה קבוצות המזכירות בצורת החיים שלהם פטריות, אך רחוקות אבולוציוניות מהן. מקובל לראות היום בקבוצה זאת קבוצה פוליפילטית. המינים בקבוצה זאת הם כולם הטרוטרופים.
• Bigyra - קבוצה המכילה את כל שאר המחלקות שאינן נמצאות בקבוצות האחרות. קבוצה זאת היא פרפילטית.

נעשו בשנים האחרונות מספר חלוקות^[15][16] המנסות למדל בצורה יותר טובה את החלוקה הפילוגנטית בתוך הסטרמנופילים אך חלוקות אלה עדיין שנויות במחלוקת ומשתנות באופן תדיר.

בגלל עושר המינים הרב בתוך הקבוצה, קיים בתוכה מגוון רב של צורות חיים וצורות פיזיולוגיות.

• 
  תפוחי אדמה נגועים ב-Phytophthora.
• 
  Synura, אצת מים מתוקים בעלת מבנה מיוחד.
• 
  קלפ - אצה רב תאית ענקית מהחומיות שאורכה יכול להגיע לעשרות מטרים.
• 
  צורנית - אצה פלנקטונית המבצעת פוטוסינתזה.
• 
  Peronospora - שייכת לדמויי-הפטריה, ניתן לראות את המבנה המזכיר את התפטיר.
• 
  אצה מהזהוביות.

מדיה וקבצים בנושא סטראמנופילס בוויקישיתוף

• סטראמנופילס, באתר NCBI (באנגלית)
• סטראמנופילס, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)