ספיה (צבע)
סֶפְּיָה (Sepia) הוא צבע חום-אדמדם הקרוי על שם הפיגמנט החום העשיר שמקורו בשק הדיו (אנ') של הדיונון.[1]
 | |
| שלשת הקסא | #704214 |
|---|---|
| ייצוג RGB | R=112, G=66, B=20 |
| ייצוג HSV | H=30°, S=82%, V=44% |
| ייצוג CMYK | C=0, M=42, Y=82, K=56 |
  | |
המילה sepia היא הצורה הלטינית של המילה היוונית לדיונון: σηπία, sēpía.[2]בעולם הצילום משמש תהליך כימי ליצירת הדפס בצבעי ספיה כאפקט המדמה צילומים ישנים בגוון חום, וכן ככינוי לגוון חום בהדפסת צילומים. תוכנות עריכת תמונות מודרניות במחשב ובטלפון סלולרי מייצרות את האפקט בצורה דיגיטלית באמצעות פילטר.
באמנות החזותית
דיו ספיה שימש בדרך כלל כדיו לכתיבה בתרבות הצ'כית-רומית. הדיו נשאר בשימוש נפוץ עד המאה ה-19.[1] גריזיי היא טכניקת ציור שפותחה במאה ה-14, שבה ציור מופיע אך ורק בגוונים של אפור, ספיה או ירוק כהה.[3] ברבע האחרון של המאה ה-18 פיתח פרופ' יעקב זיידלמן מדרזדן תהליך לחילוץ וייצור צורה מרוכזת יותר של צבעי ספיה לשימוש בצבעי מים ושמן.[4]
גוון ספיה (אנ') הוא תהליך כימי המשמש בצילום המשנה את מראה ההדפסים בשחור לבן לחום.[1][5] לעיתים קרובות משויך הצבע לצילומים עתיקים שצבעיהם המקוריים דהו עם הזמן. מרבית התוכנות הגרפיות לתצלומים ומצלמות דיגיטליות רבות כוללות פילטר גיוון ספיה כדי לחקות את המראה של הדפסים בעלי גוון ספיה.[6]
שימושים אחרים
בארצות הברית, בשנות הארבעים של המאה העשרים, מוזיקה המיועדת לקהלים אפרו-אמריקאים נקראה בדרך כלל מוזיקת ספיה או מוזיקה שחורה עד להתפתחות השם רית'ם אנד בלוז, המקובל כיום.[7][8][9]
בין השנים 1947 עד 1983 התפרסם מגזין המיועד לקהל האפרו-אמריקאי בשם Sepia (למרות שהשם Sepia הוחל רק לאחר שינוי בעלות בשנת 1953).[10]
הבמאי הרוסי עטור השבחים אנדריי טרקובסקי השתמש בטון ספיה בסרט המדע הבדיוני שלו "סטאלקר" משנת 1979, כדי להבחין חזותית בין סצינות שהוצבו באזור האסור לבין העולם האמיתי, המוצג בדרך כלל בשחור לבן.[11]
