עבד אל-מאלכ דהאמשה

עבד אל-מאלכ דהאמשה הוא בעל תואר במשפטים, עורך דין במקצועו^[1].בשנת 1972, הואשם בגיוס קבוצת ישראלים-ערבים לביצוע פיגועים מטעם הפת"ח ונדון לעשר שנות מאסר, מהן שלוש על תנאי. בעת מאסרו התקרב לדת וחזר בתשובה. כיהן כחבר הכנסת בכנסת ה-14 וה-15. בכנסת ה-16 כיהן כסגן יושב ראש הכנסת. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-115 והאחרון ברשימת רע"מ-תע"ל לכנסת.חבר בפלג הדרומי של התנועה האסלאמית.גר בכפר כנא, נשוי ואב לחמישה.

כעורך דין ייצג דהאמשה את השייח אחמד יאסין בבתי הדין בישראל. הוא אף תלה את תמונתו בביתו, שיבח את מעשיו וכינה אותו "אדם מצוין" ו"אדם גדול ושוחר שלום". על פעולות הטרור של החמאס אמר דהאמשה, כי הארגון אינו שולח מחבלים מתאבדים משום שהוא ביסודו ארגון פוליטי, ומי שעושה את "הדברים האלה" הם ארגונים צבאיים.

דהאמשה ניהל מאבקים משפטיים למען אסירים ביטחוניים ואנשי חמאס שעתרו לבג"ץ נגד גירושם.

דהאמשה התבטא מספר פעמים בשבח המאבק האלים נגד מדינת ישראל. בביקורו בסוריה ב-1997 "האומה הערבית תנצח בזכות החרב בדרכה לכבוד המיוחל ולניצחון ונחזור לארץ מולדתנו מורמי ראש. הניצחון יגיע בזכות הג'יהאד של האומה הערבית". בריאיון עיתונאי ב-1999 הסביר כי המתאבדים "נאלצים להתפוצץ" משום שהמתנחלים הורגים בהם.

ביולי 2000, בעת ביקורו במסגד אל-אקצא בהזמנת המופתי של ירושלים מטעם הרשות הפלסטינית, הצהיר דהמשה כי הוא מוכן להיות "בראש השהידים בהגנה על אל-אקצה". שבועיים לפני פרוץ האירועים האלימים באוקטובר 2000 השתתף בכינוס של ועדת המעקב בכפר מנדא ואמר בין היתר: "נשבור ידיים ורגליים לשוטר שיהרוס בית ערבי. הציבור הערבי עובר תקופה קשה. אנו עומדים בפתחה של אינתיפאדה חדשה, גדולה ועממית של ערביי ישראל". במהלך האינתיפאדה השנייה השמיע דברים דומים במספר הזדמנויות וחזר על נכונותו להיות שהיד. בעקבות התבטאויות אלה נמנה מחאמיד עם מוזהרי ועדת אור ונמצא אשם במרבית הסעיפים נגדו, אולם בשל היותו בעל תפקיד נבחר לא הוסקו נגדו מסקנות אישיות.

לאחר הפצצת תחנת מכ"ם סורית בה נהרגו שלושה חיילים סורים, שלח דהאמשה מכתב תנחומים לנשיא סוריה חאפז אל-אסד בו הביע את צערו על "נפילתם במות קדושים" של שלושה "מבני העם הסורי... במהלך התקפה נפשעת של הממשלה הפשיסטית בישראל... אשר פניה למלחמה והיא מסרבת ללכת בדרך השלום". הוא הוסיף כי "הדבר הזה מחייב התלכדות ערבית כדי לשים קץ למעשיה הקיצוניים של ישראל". המכתב נשלח על נייר מכתבים רשמי של הכנסת בשם "בני-עמנו 'ערביי הפנים' של 1948". את כתובתו תיאר דהאמשה כ"נצרת, פלסטין 1948". בהמשך פנה דהאמשה למלך ירדן וביקש ממנו לבטל את ביקורו המיועד של שר החוץ הירדני בישראל במחאה על התוקפנות הישראלית^[2].

• עבד אל-מאלכ דהאמשה, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)
• עבד אל-מאלכ דהאמשה, באתר כנסת פתוחה
• עלי ואקד, דהמשה: "אהיה השאהיד הראשון באל אקצה", באתר ynet, 11 ביולי 2000
• המערכת‏, עבד אל מאלכ דהאמשה - רע"מ, באתר וואלה!‏, 11 בדצמבר 2002