עמוס מנור

מנור נולד בשם ארתור מנדלוביץ' למשפחה אמידה בעיירה סיגט שבטרנסילבניה, שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום חלק מרומניה). בצעירותו היה חבר בתנועת הנוער הציונית "אביבה - באריסיה" וממיסדיה. הוא למד הנדסה במילוז, צרפת. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הועברה טרנסילבניה להונגריה והוא גויס לצבא הונגריה. כשאר היהודים שגויסו, הוא שירת ללא מדים ועסק בעבודות כפייה. בשנת 1944 נשלח עם הוריו, שני אחיו ואחותו בטרנספורט הראשון שנשלח מבודפשט למחנה ההשמדה אושוויץ. הוא הצליח לשרוד שם ונשלח בהמשך למחנה מאוטהאוזן שבאוסטריה. חלק ממשפחתו נספה באושוויץ.

עם תום המלחמה פנה למוסד לעליה ב' כדי לעלות לארץ ישראל, ושם הוחלט לגייס אותו לשורותיו. מנור היה פעיל המוסד לעלייה ב' בבוקרשט במשך שלוש שנים והיה אחראי על ארגון הפלגתן של מספר ספינות מעפילים ארצה. בשנת 1949 נסגרו משרדי המוסד. מנור ואשתו הגישו בקשת הגירה לישראל, אך שלטונות רומניה סירבו לאפשר את יציאתם על רקע פעילותו במוסד. הצירות הישראלית הנפיקה לזוג דרכונים צ'כיים מזויפים וסייעה להם לצאת מרומניה. זמן קצר לאחר הגעתו לארץ הוא גויס לשב"כ בשם בדוי - ולטר רפפורט, כדי להסתיר זיקה כלשהי בינו ובין בני משפחתו שנותרו ברומניה. ב-2 בינואר 1950 עברת את שמו לעמוס מנור.

מונה לראש המחלקה לריגול נגדי, וביולי 1952 מונה לסגן ראש השב"כ. באוקטובר 1953 מונה לתפקיד ראש השב"כ^[1] ושירת בתפקיד זה עד סוף שנת 1963. מנור לקח חלק במבצע ברן, בשנת 1954, במהלכו נחטף בחו"ל סרן אלכסנדר ישראל, מהנדס בחיל הים לשעבר, על ידי יחידת המבצעים של המוסד והשב"כ, לאחר שנודע בישראל כי פנה לשגרירות של מצרים במערב אירופה בהצעה למסור למצרים מידע צבאי. ישראל הוכנס לארגז שהועלה על מטוס שנשלח מישראל להביאו ארצה, אך במהלך הטיסה מת. גורמי המוות היו מינון יתר של חומר הרדמה שהזריק לו כנראה רופא היחידה, יונה אליאן, בשילוב עם הטמפרטורה הנמוכה ששררה במטוס^[2]. בין הישגיו בעת שפיקד על השב"כ היו השגת הנאום הסודי של ניקיטה חרושצ'וב^[3][4] וחיזוק הקשרים המודיעיניים עם ארצות הברית. מנור קשר קשרים אישיים חמים עם הממונה על הנושא הישראלי בסוכנות הביון המרכזית ג'יימס אנגלטון^[5].

ב-1957 נחשף לוי לוי, עובד השב"כ מאז תחילת שנות ה-50, כמרגל למען פולין. מנור טיפל אישית בהשגת ראיות להרשעתו, ולוי נדון לעשר שנות מאסר ושוחרר ב-1966.

בראשית שנות ה-60 קיבל ראש הממשלה דוד בן-גוריון את עמדת מנור, והחליט לחדול מריגול פוליטי. "מטה 1" בשב"כ, שעסק בכך, פורק וחלק מהחומר הארכיוני שנאגר בו הועלה באש^[6][7].

לאחר פרישתו מהשב"כ, פנה מנור לעסקים. בשנים 1964-1975 היה נציגו בישראל של הבנקאי השווייצרי טיבור רוזנבאום וכיהן כחבר בדירקטוריונים שונים. לאחר מכן ייצג במשך 8 שנים את בנק פירסט פנסילבניה ששלט בבנק הבינלאומי. ב-1981 מונה ליו"ר מועצת המנהלים של הבנק ושל חברת האם שלו פ.י.ב.י. אחזקות. במשך 5 שנים עמד בראש החברה לישראל. בנוסף היה שותף בחברת "אטלס" שעסקה בניהול בתי מלון^[8]. מנור שימש גם כיושב ראש החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות. מנור היה מקורב לראש השב"כ כרמי גילון ואף ייעץ לו בעת תפקידו של האחרון כראש השירות.

על תרומתו של מנור לביצור ביטחון המדינה הוענק לו פרס הרצל לשנת תשמ"ב.

עמוס מנור נפטר ב-5 באוגוסט 2007 ונטמן בבית העלמין קריית שאול. הוא הותיר אחריו את רעייתו ציפורה ובנו.

• הנאום הסודי

• יאיר שפיגל, ימי עמוס: ראש השב"כ השלישי - עמוס מנור המבצעים והפרשיות (1963-1953), הוצאת משרד הביטחון, שירות הביטחון ומודן, 2017
• יוסי מלמן ודן רביב, מרגלים לא מושלמים, תל אביב: מעריב, 1990

• מנור עמוס, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 באוקטובר 2000
• יוסי מלמן, יש איזשהו נאום של חרושצ'וב מהוועידה, באתר הארץ, 10 במרץ 2006
• אפרת וייס, הלך לעולמו ראש השב"כ לשעבר עמוס מנור, באתר ynet, 5 באוגוסט 2007
• יהודה ברק, ‏איש בעל אלף שמות, מבט מל"מ 51, פברואר 2008, עמ' 19
• יאיר שפיגל, ‏...ואת הממלכתיות בשב"כ הטמיע עמוס מנור..., מבט מל"מ 93, פברואר 2023, עמ' 14
• יוסי מלמן, טקסי עירום ורמזים לטרור: מתברר שהשב"כ ריגל אחרי הכנענים. חשיפה, באתר הארץ, 11 במרץ 2021
• תומר גנון, הקרב החשאי על מניות בשווי עשרות מיליוני שקלים שהוריש ראש השב"כ, באתר כלכליסט, 16 בנובמבר 2021