עמוס (סדרת לוויינים)

פרויקט לווייני עמוס החל בשנת 1981 ביוזמת מאיר עמית (לשעבר ראש המוסד ושר התקשורת), חזי כרמל וז'אן פרידמן (איש עסקים צרפתי-ישראלי). השלושה הקימו את "החברה הכללית לשירותי לוויין", וגייסו משקיעים נוספים בישראל ובארצות הברית^[1]. בספרו האוטוביוגרפי "ראש בראש", כתב עמית שתחילה ביקשו לעניין את חברת פרצ'יילד האמריקאית בפרויקט (החברה בנתה בשנות ה-70 את לוויין התקשורת ATS-6). בשיחות עם הנהלת החברה התברר כי יש לשריין תחילה את המקום בשמיים (slot בשפה המקצועית), באמצעות איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי, אך באותן שנים רק ממשלות ולא חברות פרטיות, יכולו לשריין מקום בחלל. לכן עמית וכרמל פנו לשר התקשורת, מרדכי ציפורי, וקיבלו אישור של ממשלת ישראל לפעול בשמה. חברת פרצ'יילד לבסוף לא הייתה מעוניינת להשתתף בפרויקט והם שכרו את שירותיה של התעשייה האווירית לתכנון וייצור של לווייני התקשורת^[2]. ב-1983 חתמו על הסכם עם מדינת ישראל על פיו הלוויינים יהיו בבעלות משרד התקשורת, והחברה הכללית לשירותי לוויין תספק את שירותי התקשורת באמצעות חברת "בזק" בישראל וללקוחות זרים. הפרויקט הושק רשמית בנובמבר 1984, בשם AMS - Affordable Modular Satellite^[3][4]. היוזמה לפרויקט הייתה גם כתגובה לפרויקט "לוויין התקשורת הערבי" - Arabsat, יוזמה של הליגה הערבית שהושקה ב-1976 (אנ')^[5].

פיתוח הלוויין נמשך מספר שנים במפעל מב"ת של התעשייה האווירית, במקביל לפיתוח לווייני הצילום מסדרת אופק^[6]. ב־19 בספטמבר 1988, שוגר לוויין הניסוי אופק-1 והוכרז ששיגור עמוס-1 מתוכנן לשנת 1992 על ידי טיל אריאן של סוכנות החלל האירופית^[7]. באוקטובר 1988, הודיע שר התקשורת גד יעקובי שכ-400 מיליון דולר הושקעו עד אז בפרויקט^[8]. ביוני 1989 אישרו שר האוצר שמעון פרס ושר הביטחון יצחק רבין מתן ערבות ממשלתית לפרויקט, שכלל ערבות לביקושים מקומיים של חברת "בזק", ערוץ שתיים וחברות הטלוויזיה בכבלים בסך 10 מיליון דולר, וערבות לרכישת שירותים על ידי התעשייה האווירית בסך 5 מיליון דולר. חברות זרות שהיו שותפות בפרויקט התחייבו לתמוך בו בסך של 8.5 מיליון דולר^[9]. במקביל הודיעה מערכת הביטחון שהלוויין אינו מתאים לצורכי צה"ל והיא לא תשתתף בפרויקט^[10][11]. ביוני 1989 הוצג לראשונה פרויקט הלוויינים של התעשייה האווירית בסלון האווירי בפריז^[12]. ביוני 1989 נוסדה גם חברת "חלל תקשורת", כדי לשווק את שירותי התקשורת של הלוויין, ולספק שירות ללקוחותיו. בעלי המניות בחברה באותה עת היו התעשייה האווירית, "החברה הכללית לשירותי לוויין", חברת גילת תקשורת ושותפים נוספים^[13].

בנובמבר 1992, לנוכח קשיים בגיוס ההון למימון המשך פיתוח פרויקט "עמוס" (שעל פי ההערכות באותה עת הסתכם בכ-164 מיליון דולר), החליט דירקטוריון התעשייה האווירית לבטלו, אם משרד האוצר לא יבוא לעזרתה. בינואר 1993 קיבל האוצר את דרישות התעשייה האווירית, ביניהן מתן ערבות מדינה בסך 100 מיליון דולר לגיוס הון למימון הפרויקט. בספטמבר 1993 חתמה התעשייה האווירית על הסכם עם ממשלת ישראל בדבר חכירת 3 משיבים מתוך 7 שבלוויין (משיב, פיסת החומרה בלוויין, הכוללת 2 מקטעי חלל, אשר קולטת את השידור מהקרקע ומחזירה אותו לשידור בבתי המשתמשים). תקופת החכירה נקבעה ל-10 שנים בסכום כולל של 150 מיליון דולר^[14].

שיגורו של "עמוס 1" נערך במאי 1996, בפיגור של כמעט שנה וחצי מהמתוכנן. באוקטובר 1999 פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת על הפרויקט שקבע כי שיגור "עמוס 1" היה הישג טכנולוגי, אך כישלון כלכלי. עלות הפרויקט הסתכמה במאות מיליוני דולרים, חריגה של 70% מהתקציב שאישר דירקטוריון התעשייה האווירית בפברואר 1991. מנתוני התעשייה האווירית, שפורסמו במרץ 1998, עלה כי ההפסד הצפוי במשך שנות הפרויקט מגיע לעשרות מיליוני דולרים, לעומת תחזיות לרווח של לפחות 115 מיליון דולר, שהוצגו למדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר בשנת 1991^[14]. עם זאת, לאחר שהחל לפעול בהצלחה, חתמה חברת "חלל תקשורת" תוך חודשים ספורים על חוזים להשכרת שירותים מהלוויין עם לקוחות זרים מחוץ לישראל, בין השאר עם רשת הטלוויזיה האמריקאית HBO ששכרה חצי משיב באלומה האירופאית של הלוויין. לקוחות אירופאיים נוספים שאיתם חתמה על חוזים כללו את חברת "אנטנה הונגריה", ערוץ ATV הפולני, ערוצי 7-ABC ו-19-TV מרומניה, וחברת SPACEWAY מגרמניה^[15].

לאחר הצלחת שיגורו של "עמוס 1" והשכרת כל הקבילות שלו, המשיך הפרויקט לפעול על בסיסי כלכלי במימון השוק הפרטי, בהובלת חברת "חלל תקשורת". החברה חתמה על הסכם עם התעשייה האווירית לרכישת הלוויין "עמוס 2" תמורת כ-130 מיליון דולר ("עמוס 1" היה בבעלות התעשייה האווירית ולחברת "חלל תקשורת" היה רק זיכיון לשיווק שירותיו). העלות הכוללת של רכישת הלוויין והשיגור לחלל, לרבות רכישת פוליסת ביטוח, שיווק, הנהלה והוצאות ריבית, הייתה צפויה להסתכם ב-150 מיליון דולר. לצורך כך גייסה כ-55 מיליון דולר בהנפקת מניות ואיגרות חוב בבורסה לניירות ערך בתל אביב, בנוסף לקחה הלוואה בנקאית בסך 95 מיליון דולר, והון עצמי של כ-4 מיליון דולר. על פי התוכנית העסקית, שהציגה בעת ההנפקה סך פוטנציאל ההכנסות השנתי של "עמוס 2" עמד על עד כ-44 מיליון דולר. ובמשך תקופת חייו היה צפוי עמוס 2 להניב 300 מיליון דולר הכנסות מובטחות. הלקוחה העיקרית של הלוויין הייתה חברת YES, שהתחייבה מראש לשכור את שירותי תקשורת בסך 208 מיליון דולר למשך 11 שנים^[16].

בינואר 2002 הודיעה התעשייה האווירית על עסקת ענק לאספקת 10 לווייני תקשורת מסוג "עמוס" לרפובליקה העממית של סין בעלות של כמיליארד דולר^[17].

עמוס 1

ערך מורחב – עמוס 1

עמוס 1 הוא לוויין התקשורת הישראלי שפותח על ידי התעשייה האווירית, וכלל תתי-מערכות של החברות DASA הגרמנית ו־Alcatel Espace הצרפתית. שוגר ב־16 במאי 1996. הוא נמכר לחברת אינטלסאט בשנת 2009 ויצא מכלל שימוש.

שימש בין השאר, לשירות טלוויזיה ישירות לבתים (DTH/DBS) על ידי חברת yes ואחרים בארץ, על ידי HBO וחברות נוספות באירופה. חלל תקשורת הצליחה במהירות למלא את כל יכולת השידור של עמוס 1 ואף צברה בקשות נוספות, אי לכך החליטה החברה להרחיב את פעילותה ולשם כך יזמה את עמוס 2, שכיום נמצא בבעלותה המלאה.

עמוס 2

ערך מורחב – עמוס 2

עמוס 2 שוגר ב־28 בדצמבר 2003, והוא משרת לקוחות בשלושה אזורי שירות: המזרח התיכון (כולל ישראל), אירופה והחוף המזרחי של ארצות הברית. שירותי השידור והתקשורת שמעניק הלוויין כוללים: הפצת שידורי טלוויזיה ורדיו ישירות לבתי הצופים (כמו השירותים שמציעה חברת YES הישראלית), הפצת שידורי טלוויזיה ורדיו למרכזי כבלים, הפצת שירותי אינטרנט, ושידור נתונים לרשתות תקשורת. הפרויקט שעלותו הוערכה בכ־150 מיליון דולר יצר הכנסות של כ־37 מיליון שקל עד תחילת 2005.

עמוס-1 ו-2 מוקמו בסמיכות האחד לשני (מעל קו האורך 4 מעלות מערב) על מנת ליצור מיקום משותף (CO LOCATION). מיקום משותף זה איפשר למשתמשי הלוויין להגדיל את יכולות השימוש בו, ללא צורך באנטנה נוספת. כעת עמוס-3 מחליף את עמוס-1 ונמצא בסמיכות ללוויין עמוס-2.עמוס 2 סיים את חייו המסחריים באפריל 2017, וביצע תמרון התרחקות מהחגורה הגיאוסטציונארית. הלקוחות הועברו ללוויני עמוס 3 ועמוס 7^[18].

עמוס 3

ערך מורחב – עמוס 3

עמוס 3 שוגר ב-28 באפריל 2008. מטרתו הייתה להחליף את עמוס-1 שהוצא משירות ואף להגדיל את יכולות התקשורת הלוויינית של "חלל תקשורת". הלוויין מיועד לפעול עד 2026.

עמוס 4

ערך מורחב – עמוס 4

עמוס 4 שוגר ב-31 באוגוסט 2013. משרת את אזור דרום-מזרח אסיה. הלוויין מיועד לשימוש עד 2025.

עמוס i5

ב-25 בנובמבר 2009 הודיעה חברת חלל תקשורת כי על מנת לענות לביקושים מוקדמים עבור שירותי עמוס 5 באפריקה, הגיעה החברה להסכם זמני להעברה ולהצבת לוויין תקשורת משומש מתוצרת חברת בת של לוקהיד מרטין ששוגר כבר ב-1995 מסין בשם AsiaSat2 למתן שירותים באפריקה בהקדם עד שישוגר עמוס 5 ב-2011. הלוויין ששמו הוחלף לעמוס i5 ונחכר לכשנה וחצי, הוצב בדצמבר 2009, בנקודה בחלל אליה שוגר בהמשך הלוויין עמוס 5. החברה החלה לספק באמצעותו שרותי תקשורת לוויינית מוקדמים באפריקה בינואר 2010, ללקוחותיה שהמתינו להפעלתו המסחרית של עמוס 5 (ששוגר בסוף 2011). הלוויין איבד את אמינותו התפעולית מוקדם מהצפוי בשל מחסור בדלק לתמרוניו חודשים מספר לפני שעמוס 5 שוגר ולכן חלל תקשורת העבירה את הלקוחות שקיבלו שרות באמצעותו, ללוויינים אחרים למשך מספר חודשים. לאחר ששוגר עמוס 5 והושלמו בדיקות המערכות שלו, הועברו אליו הלקוחות.

עמוס 5

ערך מורחב – עמוס 5

עמוס 5 פותח על ידי חברת Reshetnev הרוסית כשחלקים ממנו נבנו גם בחברת אלקאטל אלניה ספייס האיטלקית. הוא שוגר מקזחסטן ב-11 בדצמבר 2011, לאחר שתאריך השיגור המקורי נדחה במספר חודשים מפאת עיכובים בהרכבתו. פעילותו מיועדת לשרת בעיקר לקוחות מיבשת אפריקה.

ב-21 בנובמבר 2015 בשעה 06:45 בבוקר שעון ישראל אבד הקשר עם הלוויין ובעקבות כך הופסקו השירותים שסופקו דרכו, ב-15 בדצמבר 2015 הודיעה חלל תקשורת שהכשל הוא מוחלט וסופי ואין יכולת להחזירו לפעולה.

עמוס 6

ערך מורחב – עמוס 6

היה מיועד להחליף את לווייני עמוס 2 ועמוס 3 המשרתים לקוחות מאירופה וישראל וגם לשרת לקוחות מאזור יבשת אפריקה יחד עם עמוס 5. באוקטובר 2015 נודע כי חברת פייסבוק שכרה כ-40 אחוז מיכולות תעבורת האינטרנט של הלוויין למספר שנים תמורת סכום של 95 מיליון דולר לצורך מיזם חברתי של חיבור מדינות מתפתחות באפריקה לרשת האינטרנט גם ללא תשתיות פיזיות כמו כבלי תקשורת.

ב-1 בספטמבר 2016 נהרס הלוויין כליל בעת פיצוץ שאירע במשגר הטיל פאלקון 9 של חברת SpaceX במהלך ניסוי, יומיים לפני שנועד לשגרו לחלל^[19].

עמוס 7

בסוף 2016 שכרה חלל תקשורת את AsiaSat 8 (מתוצרת לוראל, שוגר מארצות הברית ב-2014), לאחר אובדן עמוס 6 כדי לספק ללקוחותיה שירות זמני (4 שנים עם אופציה לשנה נוספת, ובסך הכל אמור לפעול עד 2022) במקום עמוס 6. חלל מיתגה את הלוויין בשם עמוס 7. הלוויין הוצב מחדש בנקודה 4 מעלות מערב (סמוך ללוויין עמוס 3) ולאחר שעבר סדרת בדיקות לתקינותו החלה הפעלתו המסחרית ב-27 בפברואר 2017^[20]. פעילותו נועדה להחליף את מרבית שירותי התקשורת שסיפקו עמוס 2, עמוס 5 וחלק מהפעילות שיועדה לעמוס 6 וצפוי לפעול בשירות חלל תקשורת עד פברואר 2022.

עמוס 17

ב-21 בדצמבר 2016 חברת חלל תקשורת דיווחה כי התקשרה בהסכם עם קבוצת "בואינג" לפיו הזמינה החברה מבואינג את ייצור הלוויין עמוס 17, מערכותיו ושירותים נוספים. נכון ל-2018, עלות הפרויקט עומדת על 192 מיליון דולר^[21].

זהו לוויין מתקדם ביותר עם מטע"ד סיפרתי (Digital Channelizer), שפועל בשלושה תחומי תדר ומאפשר קישוריות בין כל האלומות בכל תחומי התדרים. זהו הלוויין הראשון עם מטע"ד מסוג HTS בתחום תדר C-band, מה שהופך אותו אטרקטיבי במיוחד למפעילי טלקום וממשלות.

הלוויין שוגר בהצלחה ב-7 באוגוסט 2019 בעזרת משגר מדגם פאלקון 9 של חברת SpaceX, לאחר עיכוב של מספר ימים עקב חשד לתקלה בשסתום אחד ממנועי המשגר^[22]. הלוויין יספק כיסוי לשירותי תקשורת מתקדמים כולל הדור החמישי של הסלולר ואינטרנט עבור יבשת אפריקה, המזרח התיכון, וחלקים מאירופה ואסיה^[23][24]. קו האורך הגאוגרפי מעליו הוא מרחף - 17° מזרח העניק ללוויין את זיהויו המספרי וזהה למסלול הגאוסטציונרי של הלוויין עמוס 5 שסיים את חייו ב-2015. אורך חיי הלוויין מתוכנן ל-20 שנים לפחות כשהעלות השנתית הצפויה עומדת על כ-5 מיליון דולר.

עמוס 8

במרץ 2018 חלל תקשורת הודיעה כי הלוויין עמוס 8 יבנה על ידי חברת לוראל (LORAL/SYSTEMS SPACE) בעלות של כ-112 מיליון דולר. הלוויין נועד לשיגור ב-2020 במשגר מסוג פאלקון 9 ומיועד להחליף את עמוס 6^[25]. לוראל בנתה גם את הלוויין אסיה סאט 8 שהוחכר לחלל תקשורת וכונה "עמוס 7".

באפריל 2018, לאחר בחירת חברת SSL כאחראית על לוויין עמוס 8, הודיעה התעשייה האווירית כי היא מנסה לקדם את תכנון ושיגור לוויין תקשורת באופן עצמי ואף לאתר עבורו לקוחות ממשלתיים ופרטיים^[26]. תוכנית זאת זכתה לגיבוי ממשלתי שאף התייחסה ללוויין כ"לוויין לאומי" (ולא כ"לוויין מסחרי") שנועד לספק שירותי תקשורת עבור הממשלה וגופים ציבוריים נוספים בישראל כגון צה"ל מלבד לקוחותיו המסחריים.

ב-3 בספטמבר 2018 פורסם כי התקבלה החלטה לבנות את הלוויין שייקרא "עמוס 8" על ידי התעשייה האווירית בישראל במימון חלקי של הממשלה (דרך משרד הביטחון ומשרד המדע). הלוויין שמיועד לשיגור ככל הנראה בסוף 2021, ונועד להיות בעל יכולות דיגיטליות מתקדמות^[27][28].

ב-25 בספטמבר 2018 פורסם בבורסה על ידי חלל תקשורת כי החליטה שלא להעביר את תשלום המקדמה לבניית הלוויין לחברת לוראל, דבר שהביא לביטול החוזה של חלל תקשורת עם חברת לוראל לבניית הלוויין, צעד נוסף לקראת בנייתו ככל הנראה בישראל. כמו כן החברה גם ביטלה את ההסכם לשגרו על ידי חברת ספייס-X, אך עדיין חויבה לשגר את הלוויין עמוס 17 עם ספייס-X.

בדו"ח החברה שפורסם בדצמבר 2018 פורסם כי היא שוקלת להזמין לוויין שיחליף את עמוס 3 וישוגר עוד לפני תום פעילותו ב-2026.

במרץ 2019 הודיעה חברת "יס" כי בכוונתה להעביר בעתיד את פלטפורמת השידורים שלה מלווייני עמוס אל רשת האינטרנט מה שעשוי להקשות על מציאת לקוחות ישראליים שיחתמו על הסכם שימוש מסחרי בלוויין העתידי ומעמיד את ההיתכנות הכלכלית לבנייתו ושיגורו בסימן שאלה. בפברואר 2020 חברת "יס" הבהירה כי החוזה שלה לשידורי הלוויין באמצעות חלל תקשורת יהיו בתוקף עד ינואר 2026.

על פי דוחות "חלל תקשורת" על הרבעון הראשון של 2019 עולה שכל עוד ההחלטה של חברת "יס" לוותר על שידורי הלוויין בתוקף, היא תעדיף שלא לממן את פיתוח ושיגור הלוויין בשל מחסור בלקוח מרכזי מישראל ומכיוון שביכולתה לספק שירותי תקשורת לשאר לקוחותיה מלווייני עמוס 3 ועמוס 7. במקום זאת תבחן אלטרנטיבות השקעה אחרות כמו דחיית שיגור הלוויין הבא שמיועד לנקודת שיגור 4 מעלות מערב (היכן שממוקמים עמוס 3 ועמוס 7) עד 2026 (המועד בו עמוס 3 מיועד לצאת משירות) או תוכניתה לפתח ולשגר לוויין תקשורת שישרת לקוחות ממערב אפריקה ודרום אמריקה. כמו כן, גם לא בטוח שהתעשייה האווירית היא זאת שתבנה אותו.

עמוס E

נכון ל-2018, נמצא בשלבי תכנון ופיתוח בתעשייה האווירית. הוא נועד בתחילה לפרויקט עמוס 8 אך נמצא בשלבי תכנון בלבד וכולל מערכות הנעה המבוססות על מנוע יונים חשמלי שנועד להקטין את משקלו. חלק מהמערכות התקשורת המשופרות שמיועדות להשתלב בלוויין עמוס 8 תוכננו במסגרת פיתוח הלוויין הזה.

לחלל תקשורת אף קיימת תוכנית עתידית לשגר לוויין שיספק שירותי תקשורת לדרום ומרכז אמריקה וירחיב את הפריסה העולמית שלה.

• יוסי גרינשטיין, פרס: לוויין התקשורת "עמוס" יכניס את ישראל לתעשיית החלל, מעריב, 4 ביוני 1989
• ערן גבאי, חלל תקשורת תשגר שלושה לווייני תקשורת בארבע השנים הקרובות, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2007
• ריכוז ידיעות ומאמרים על לווייני עמוס, באתר "הידען"