ענת וקסמן

ענת וקסמן נולדה ביפו וב-1966 בהיותה בת חמש עברה יחד עם משפחתה לירושלים בה גדלה והתחנכה. בנעוריה למדה בבית הספר רנה קסין בעיר. מקור משפחתה בירושלים, אביה טוביה יצחק וקסמן, מצאצאי הרב שניאור זלמן מלאדי^[1], ואמה מרגלית, ממוצא עיראקי^[2].

וקסמן היא מצאצאי הרב שניאור זלמן מלאדי.

עוד כשלמדה בתיכון השתתפה כמגישה בתוכנית נוער בטלוויזיה בשם "עד 18". בשנת 1984, לאחר שירות צבאי, סיימה וקסמן לימודי משחק בבית הספר למשחק בית צבי. את דרכה כשחקנית החלה בתיאטרון באר שבע שם גילמה מספר דמויות במספר הצגות. בשנת 1986 שיחקה לצד ספי ריבלין ודב נבון בסרט "השגעון הגדול" שזכה להצלחה בינונית. וקסמן פרצה לתודעת הקהל כששיחקה בסרט הפרובוקטיבי "לא שם זין" על פי ספרו של דן בן אמוץ. בשנת 1992 שיחקה לצד שלמה תרשיש בסרט המפורסם "סיפורי תל אביב". בשנת 1993, שיחקה ב"גולם במעגל" וב-1994 – ב"איש שאהב עברית".

בשנת 1995, שיחקה בסרטו של שמי זרחין "לילסדה" לצד אלון אבוטבול וגילה אלמגור. הסרט זכה להצלחה גדולה בישראל ומחוצה לה והשתתף בפסטיבל העולמי לקולנוע במונטריאול. בשנת 1998 שיחקה בסדרה של עמרי לוי "הסודות של כנרת" לצד גידי גוב. לאחר מכן השתתפה בתוכנית הטלוויזיה "שתוק שואו".

בשנת 2001 החלה לככב בסדרת הטלוויזיה הקומית "החיים זה לא הכל", לצד אבי קושניר ועידן אלתרמן. הסדרה זכתה לביקורות חיוביות מצד מבקרי הקולנוע, ושודרה במשך תשע עונות שלמות, הישג נדיר לסדרת טלוויזיה קומית ישראלית. ביולי 2006 עלתה למסך הטלוויזיה תוכנית מערכונים בשם "גומרות הולכות", בה היא מככבת לצד איילת זורר ומיה דגן.

בשנת 2003 שיחקה, לצד איילת זורר ויורם חטב, בסרטו של שבי גביזון "האסונות של נינה". הסרט הופץ במדינות שונות בעולם והשתתף בפסטיבלים נחשבים. ב-2004 שיחקה בסרט "על הקו" לצד נתן זהבי. הסרט השתתף בפסטיבלים שונים בארצות הברית. כמו כן, השתתפה בסרט "חבצלת". בשנת 2005 השתתפה בהצגה "מלון פלזה", בו שיחקה לצד שלמה בראבא.

לווקסמן קריירה עשירה בתיאטרון הישראלי. היא נמנית עם סגל השחקנים הקבוע של התיאטרון הקאמרי. בין ההצגות בהם השתתפה: "כותרת ראשית", "הכתובה", "מיזנתרופ", "דון ז'ואן חוזר מהמלחמה", "חלום ליל קיץ", ו"גיסתו של גולדין" בתיאטרון באר שבע; "אמא קוראז'", "נורה - בית הבובות", "אהבה מאוחרת", "בשם האהבה", "ראש משוגע", "מכתבי אהבה", "רכוש נטוש", "בית ברנרדה אלבה", "יחסים מסוכנים", "פיגמליון", "חברות הכי טובות", "כטוב בעיניכם", "קוויאר ועדשים", "שירת הקאמרי" ו"הבדלה" בקאמרי; "הבית של מרווין" ו"סילביה" בתיאטרון בית ליסין, ו"סוף טוב" של הקאמרי.

היא שיחקה גם בגרסה הטלוויזיונית של "חברות הכי טובות", לצד קרן מור ושרה פון שוורצה, ששודרה ב-2007 בערוץ הוט 3. באותה שנה שיחקה בסרט "נודל" של איילת מנחמי, עליו זכתה בפרס אופיר השלישי שלה. בשנת 2008 שיחקה במיני-סדרה "חקירה פנימית", ששודרה ב-yes stars-5.

וקסמן שימשה בין השנים 2003–2011 כפרזנטורית של חברת "טבעול".

וקסמן דיבבה את דמותה של מאדאם הוץ', המורה לתעופה, בסרט הראשון בסדרת הארי פוטר – "הארי פוטר ואבן החכמים", ואת דמותה של העיתונאית ריטה סקיטר בסרט הרביעי בסדרה – "הארי פוטר וגביע האש". בנוסף דיבבה את המכשפה הלבנה ב״סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים״, את קרואלה דה ויל ב״102 כלבים וגנבים״ וב״101 דלמטים: הסדרה״ ואת נני מקפי בסרטי ״נני מקפי״.

בשנת 2013 שיחקה בתפקיד ראשי בסרט "בננות", בבימויו של איתן פוקס שכתב את התפקיד במיוחד בשבילה.

ב-2014 השתתפה בסדרה ״משפחה טובה״, בה גילמה את אם המשפחה, לצד ליאור אשכנזי, יערה פלציג ואחרים.

החל מספטמבר 2014 גילמה את מאשה במחזהו של כריסטופר דוראנג "וניה, סוניה, מאשה ושפיץ" בקופרודוקציה של תיאטרון חיפה והתיאטרון הקאמרי.

החל מיוני 2015 היא מגלמת את גב' ז'ורדן במחזהו של מולייר "גם הוא באצילים" בתיאטרון הקאמרי. ב-2016 החלה לשחק ב"מלון רנדוו" מאת ז'ורז' פדו ובבימוי אודי בן-משה, בעונת הספין-אוף של "ראש גדול", בסדרת הנוער "Oboy" והופיעה בסרט "ילד טוב ירושלים".

החל משנת 2017 מופיעה וקסמן בהצגת יחיד "להציל את אשת המערות".

ב-2018 שיחקה בקומדיה "מהומה רבה על לא דבר" מאת שייקספיר, לצד בעלה לשעבר אוהד שחר ובסדרה "יש לה את זה". החל מ-2019 משחקת בהצגה "שבעה" של שמואל הספרי בתיאטרון בית ליסין ובהצגה "עבדאללה שוורץ" של רמי ורד בתיאטרון בית ליסין לצד אבי קושניר.

ב-2021 שיחקה בסדרה "מותק בול באמצע" שכתב וביים שמואל הספרי בערוץ כאן 11, בסדרה "מעילה" ב-yes ושיחקה בסרטו של ערן ב.י. "מתחתנת".

ב-2022 גילמה את דמותה של גולדה מאיר בסדרת הדוקו-דרמה "מינכן 72".

התבטאות לאחר הבחירות לכנסת העשרים

באפריל 2015, שלושה שבועות לאחר הבחירות לכנסת העשרים, שודר בערוץ 2 הסרט התיעודי "שתי מדינות, עם אחד" של דני קושמרו, שבו התראיינה וקסמן^[3]. במסגרת הראיון, התייחסה לתוצאות הבחירות וטענה כי בניגוד להצבעה לשמאל, הצבעה לימין אינה רציונלית. בתוך כך אפיינה את המצביעים לליכוד: "סליחה אבל השוקולדים (בהתייחסות לטיסת השוקולד)... זה האלה שצועקים 'רק ביבי! רק ביבי! וקללה. הוא אומר להם "ערבים" והם יוצאים מהחורים... אין עם מי לדבר, זה עמים אחרים לצערי"^[4].

דבריה של וקסמן עוררו סערה ציבורית ותקשורתית רבה, והיא הואשמה בגזענות כלפי המזרחים, באטימות ובהתנשאות על תושבי הפריפריה^[5]. וקסמן הגיבה לסערה: "דיברתי מתוך כאב אמיתי. אני בת ללוחם אצ"ל נכה צה"ל. אמי ממוצא עיראקי, אני דור עשירי למשפחה ירושלמית. גזענית אני לא! אני דואגת למדינה שלי ורוצה שינוי כמו רבים"^[6]. בנוסף, התראיינה בתוכנית "פגוש את העיתונות", כשנשאלה האם היא מתנצלת, לא התנצלה מפורשות וטענה כי דבריה לא היו גזעניים והיא אף בעצמה מגיעה מבית ימני, אך הטון היה מתנשא ועל כך היא מתנצלת. עוד הוסיפה: "בתמימות לב נפלתי למקום שלא התכוונתי [...] כשסוף סוף אני מגבשת לעצמי דעה, שוב סותמים לי את הפה ומחרימים אותי [...] על מה עושים לי פה לינץ'? לא הייתי צריכה להתראיין ואני לצערי לא אתראיין יותר". את הראיון סיימה בדמעות: "זה סיוט ואני רוצה שהוא יגמר"^[7].

וקסמן הייתה נשואה לשחקן אוהד שחר ולהם שני ילדים. מתגוררת בשכונת שיכון בבלי בתל אביב.

אחיה, הסופר יוסי וקסמן, כתב את הרומן "השחקנית" המבוסס על מערכת היחסים ביניהם.

• השיגעון הגדול (1986)
• לא שם זין (1987)
• חבצלת (1989)
• סיפורי תל אביב (1992)
• גולם במעגל (1993)
• האיש שאהב עברית (1994)
• לילסדה (1995)
• האסונות של נינה (2003)
• על הקו (2003)
• נודל (2007)
• ד"ר פומרנץ (2012)
• בננות (2013)
• כלבי ציד (2015)
• ילד טוב ירושלים (2016)
• מתחתנת (2022)

• פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר על "סיפורי תל אביב" (1992)
• פרס השחקנית המצטיינת ע"ש אבנר חזקיהו על משחקה ב"מלון פלזה" (2000)
• פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על "האסונות של נינה" (2003)
• פרס מגוליה על משחקה ב"על הקו" (2004)
• פרס מוגרבי על משחקה ב"חבצלת" (2004)
• פרס מסך הזהב לשחקנית הקומית של השנה על "החיים זה לא הכל" (2005)
• פרס קלצ'קין על משחקה ב"מלון פלזה" (2005)
• פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על "נודל" (2007)

מדיה וקבצים בנושא ענת וקסמן בוויקישיתוף

• ענת וקסמן, ברשת החברתית פייסבוק
• ענת וקסמן, ברשת החברתית אינסטגרם
• ענת וקסמן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• ענת וקסמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ענת וקסמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• ענת וקסמן, באתר "הבמה"
• רותה קופפר, לא רק אשתו של קושניר, באתר הארץ, 7 ביולי 2005
• מרב יודילוביץ', פרס קלצ'קין הוענק לשחקנית ענת וקסמן, באתר ynet, 31 באוקטובר 2005
• פוריה גל, מלון פלזנט, באתר nrg‏, 18 בנובמבר 2005
• "גדלתי כבן", באתר ynet, 29 בספטמבר 2008
• יובל אברמוביץ', ענת וקסמן בודקת מרחבי זוגיות, באתר nrg‏, 7 בפברואר 2009
• נירית לויליכט-לחיאני, איך היא עושה את זה: ענת וקסמן, באתר nrg‏, 31 במרץ 2009
• סמדר שילוני, החיים זה לא "בובספוג", באתר ynet, 24 במרץ 2010
• עמית קוטלר, דפנה זה לא הכל: חוגגים 50 לענת וקסמן, באתר ynet, 26 ביוני 2011
• קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם ענת וקסמן, באתר iCast‏, 15 בינואר 2012
• חן זורע, "מעולם לא פרצתי באמת": בגובה העיניים עם ענת וקסמן, באתר nrg‏, 20 בנובמבר 2012
• נועה הרשקוביץ‏, ענת וקסמן בריאיון לרגל "בננות": "אני עוד מפגרת קצת ואינפנטילית", באתר וואלה!‏, 15 במרץ 2013
• יואב גינאי משוחח עם ענת וקסמן בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
• רוני קובן, פגישה עם ענת וקסמן, באתר כאן_11, 19 בנובמבר 2018
• ענת לב-אדלר, "גבר בחיים שלי רק יפריע לי", באתר "ידיעות אחרונות", 24 באוגוסט 2021