פרדיננד רדזיוויל

הוא היה בנם הבכור של בוגוסלב רדזיוויל (אנ') ושל אשתו הרוזנת לאונטינה קלרי אונד אלטרייבן. אחד מאחיו היה התאולוג הגרמני אדמונד פון רדזיוויל (אנ'). משפחת רדזיוויל השתייכה לאצולה הפולנית-ליטאית הבכירה (מגנאטים). הענף שממנו הגיע פרדיננד היה קשור קשר הדוק לפרוסיה ולבית הוהנצולרן מאז חלוקת פולין. לאחר 1815, סבו אנטון היינריך רדזיוויל היה המושל הפרוסי בדוכסות הגדולה של פוזן וסבתו לואיזה (אנ') הייתה נסיכת פרוסיה. פרדיננד פון רדזיוויל היה אפוא בן דודו מדרגה שלישית של וילהלם הראשון, קיסר גרמניה, שהיה מאוהב גם בדודתו של רדזיוויל, אליזה (אנ'), בצעירותו. בן דודו אנטון פון רדזיוויל (אנ') היה השליש הראשי של הקיסר במשך שנים רבות.^[1]

רדזיוויל למד משפטים והשלים את הסטאז' הרגיל כמתלמד ללא תשלום בבית המשפט בעיר ברלין וחניך ממשלתי בפוטסדאם. בשנת 1855 הוא הפך לחבר באגודת הקריאה הקתולית של ברלין, כיום Katholischer Studentenverein Askania-Burgundia Berlin. את שירותו הצבאי עשה כמתנדב של שנה אחת (אנ')^[א] בשנת 1855 בגדוד ההוסרים השביעי. לאחר מכן ניהל את אחוזות המשפחה. כבעלים של אוליקה בווהלין (אז באימפריה הרוסית, כיום באוקראינה) ורכוש אחר, הוא היה בעל קרקעות גדול.

בשנת 1864 נישא לנסיכה פלאגיה סאפיחה (Pelagia Sapieha‏; 1844–1929). לזוג נולדו חמישה ילדים. אחד הבנים היה הפוליטיקאי הפולני לעתיד יאנוש רדזיוויל. המשפחה התגוררה בברלין ובטירת אנטונין ליד אוסטרוב ויילקופולסקי (אנ') בנפת אדלנאו (אנ') (פרובינציית פוזן).

לרדזיוויל היו קשרים משפחתיים לבית הוהנצולרן וקשר עם נכבדים חשובים בגרמניה וברוסיה. כקצין מילואים בגדוד ברנדנבורג אוהלאן הראשון, עלה לדרגת לוטננט קולונל במילואים. הוא נפצע במלחמת צרפת–פרוסיה ב-1870. ב-1879 מונה למיור גנרל של חיל הפרשים כתואר בלבד.

בשנים 1874 עד 1918 היה רדזיוויל חבר הרייכסטאג כחבר במחוז הבחירה פוזנן 10 (אדלנאו - שילדברג), שם נבחר עם קולות בין 74 ל-85 אחוזים. ברייכסטאג הוא היה יושב ראש המפלגה הפולנית (אנ') משנת 1889 ועד סוף המלוכה, וחבר בבית הלורדים הפרוסי (אנ') בין השנים 1879–1918. היה לו מושב תורשתי המבוסס על רכוש אחוזת פשיגודיצ'ה (אנ').

בתקופת ה-Kulturkampf (אנ')^[ב] רדזיוויל, כקתולי, היה מתנגד נחרץ של אוטו פון ביסמרק. ביתו בברלין נחשב לעיתים למרכז ההתנגדות למדיניות הכנסייה של הממשלה. מחשש לפגיעה חברתית, חלקים מהמעמדות הגבוהים הקתולים ואפילו פולנים התרחקו מרדזיוויל.

במהלך כמעט שלושים שנות הנהגתו של המפלגה הפולנית, עבד רדזיוויל תמיד בצמוד למפלגת המרכז הגרמנית. בגלל מיעוט חברי המפלגה הפולנית, היא הייתה תלויה בתמיכה ממפלגות אחרות, בעיקר מהמרכז. בפרלמנט נקט רדזיוויל בדרך מתונה וניסה לשמור על זכויות המיעוטים לקיים את מנהגי דתם בחופשיות ולדבר בשפתם.

בשנת 1917, בבית האחוזה שלו, רדזיוויל הכריז שוב על הצהרת נאמנות של הפולנים לרייך הגרמני, אך גם דרש שינוי מהותי במדיניות הפרוסית כלפי פולין. מטעם הממשלה הסכים פאול פון ברייטנבך (אנ') לבטל את חוקי ההפקעה ולהקל על השימוש בשפה הפולנית.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה והקמתה מחדש של המדינה הפולנית, היה רדזיוויל חבר באספה המכוננת הלאומית (אנ') מ-1919 עד 1922. ב-1919 היה חבר בכיר (מרשל בכיר) של האספה.