פרס גונקור

הפרס נקרא על שמו של אדמון דה גונקור, שהיה סופר, מוציא לאור ומבקר ספרות והותיר את הונו לטובת הקמת "אקדמיית גונקור". הפרס הראשון הוענק בדצמבר 1903, ומאז בדצמבר כל שנה. חבר המושבעים הבוחר את הזוכה נפגש במסעדת "דרואן" ומחליט שם. והפרס מקנה לזוכה מעמד של ידוען ועלייה במכירות ספריו. מאז 1987 קיים גם "פרס גונקור של הגימנסיות (ה-lycée)", שבו תלמידי תיכונים מצרפת בוחרים בזוכה מתוך רשימת ספרים שהוטל עליהם לקרוא.

הפרס מוענק לכל סופר רק פעם אחת בחייו ומעולם לא הוענק פעמיים מלבד בפעם אחת: רומן גארי זכה ב-1956 תחת שמו, עבור ספרו "שורשי השמים" ופעם נוספת ב-1975 תחת שם העט אמיל אז'אר, עבור "כל החיים לפניו". בין הזוכים האחרים בפרס גונקור: מרסל פרוסט, סימון דה בובואר, ז'ורז' דיאמל ופטריק מודיאנו. הבחירה בפרוסט ב-1919 עוררה שערורייה זוטא, שכן פרוסט לא לחם במלחמת העולם הראשונה (בשל מחלת האסתמה ממנה סבל) וכן היה כבן 48 - הפרס בעיקרו היה מיועד ל"ספרות צעירה".

בשנת 1997 זכה בפרס גונקור לרומן ביכורים הסופר והרופא ז'אן-כריסטוף רופין, על ספרו "החבשי" (הוא זכה גם בפרס הראשי, ב-2001). בשנת 2006 זכה בפרס הסופר היהודי-אמריקאי ג'ונתן ליטל, על ספרו נוטות החסד, המתאר בגוף ראשון את סיפורו של קצין אס אס בדיוני. בשנת 2017 זכתה לילה סלימאני על ספרה "שיר ענוג" ובשנת 2020 הרווה לה טלייה, חבר קבוצת אוליפו, על ספרו "אנומליה"^[1].

• פרס מאן בוקר
• פרס ספיר

מדיה וקבצים בנושא פרס גונקור בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פרס גונקור (בצרפתית)
• פרס גונקור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)