מרסל פרוסט

פרוסט נולד באוטוויל (אז בפאתי לפריז, כיום חלק מן הרובע השישה-עשר של העיר), ב-1871. אביו, אשיל אדריאן פרוסט, רופא מפורסם ואפידמיולוג, היה קתולי. אמו, ז'אן קלמנס וייל, הייתה יהודייה שלא המירה את דתה. פרוסט עצמו נטבל וגדל כקתולי, אם כי משפחתו הייתה רחוקה מאדיקות.

בשנות ילדותו, בילה פרוסט בכל קיץ בכפר אילייר (Illiers). אלמנטים של אוטוויל ואילייר יימצאו לעתיד ב"תולדות הזמן האבוד" כ"קומברה". הכפר נקרא מחדש אילייר-קומברה (Illiers-Combray) לכבודו, בחגיגות יובל המאה לפרוסט.

בגיל תשע קיבל פרוסט את התקף האסתמה הראשון שלו, שכמעט הביא למותו. מאז סבל מבריאות לקויה, והוא היה רגיש מאוד לאור ולרעש. הוא בילה את רוב חייו לאחר מות אמו ב-1906 במיטה בדירתו בפריז בשל האסתמה ועורו וקיבתו הרגישים. מסעות רפואיים שלו, בתקופה מוקדמת יותר, לאתרי נופש לחוף הים, בדרך כלל לקאבורג, העניקו מהשראתם לעיירה הבדיונית באלבק באחד מהרומנים שלו.

בשנת 1890, בעידוד אביו, נרשם לפקולטה למשפטים ולבית הספר החופשי למדעים פוליטיים, שם הקשיב בשנים 1890–1892 להרצאות של אלבר סורל, אלבר ונדאל ואנטול לרואה בולייה. רושם מיוחד עשה עליו הפילוסוף אנרי ברגסון, שאת הקורס שלו שמע בסורבון.

פרוסט היה סאטיריקן ואנליסט דקדקן בעל התבוננות מעמיקה, תאורטיקן של האהבה, חוקר של הניואנסים של המיניות האנושית, וסופר נבון ואתי, שהפליא להעמיד דמויות בלתי נשכחות. המסר המרכזי ביצירתו הוא חיוב החיים. לשיטתו, לא ניתן למצוא את מטרתם של החיים במוצרים אמנותיים: החיים אינם מוגשמים כאשר ציור או רומן מושלמים, אלא כאשר הופכים את מהלך החיים היומיומיים למשהו "אמנותי" או בוגר רוחנית ונבון.

יצירתו של פרוסט מלמדת על השפעה רבה של טולסטוי, הניכרת בדעות שהוא מביע על אמנות, בכמה מהדרכים שבהן הוא מציג פסיכולוגיה ואינטראקציות חברתיות, ובאפיזודות מסוימות כמו הנסיעה לוונציה (ראו "אנה קארנינה" של טולסטוי). נהוג להשוות את פרוסט גם לסופר הגרמני תומאס מאן.

פרוסט אהב מאוד את יצירותיו של ג'ון ראסקין, ותרגם אותן לצרפתית; הוא קרא את "פראטיריה", האוטוביוגרפיה של ראסקין, פעמים רבות עד כדי כך שכמעט ידע אותה על פה. הוא גם טען שב"בעקבות הזמן האבוד" ניסה לגלם בצרפתית את "סיפורי אלף לילה ולילה".

הומוסקסואליות היא נושא מרכזי אצל פרוסט, במיוחד ב"הצד של בית גרמאנט" (Le côté de Guermantes) והספרים שאחריו.

בן-זוגו של פרוסט היה הפסנתרן והמלחין ריינלדו האן.

פרוסט מת ב-1922, כתוצאה מדלקת ריאות, ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.

ערך מורחב – בעקבות הזמן האבוד

יצירתו העיקרית היא "בעקבות הזמן האבוד" (או, בתרגום מדויק יותר: "בחיפוש אחר הזמן האבוד"). פרוסט מת לפני שהספיק לעבור על הטיוטות והתיקונים לספריו המאוחרים, ושלושת האחרונים פורסמו לאחר מותו. ב"ז'אן סאנטיי", פרוסט מתאר את הפורטרט שלו בידי הצייר אנטוניו דה לה גאנדרה, שאותו העריך מאוד.

"בעקבות הזמן האבוד" הוא אחד מההישגים הגדולים של הספרות המערבית הבדיונית. מחזור זה של שבעה רומנים, הכוללים כ-3,200 עמודים ויותר מ-2,000 דמויות, הניעו את גרהם גרין לומר כי פרוסט היה "הנובליסט הגדול של המאה ה-20", ואת סומרסט מוהם לקרוא לו "יצירת הבדיון הגדולה ביותר עד היום". ביצירה זו הגיבור הראשי הוא הזיכרון האנושי, שבו הכול נשמר, מעובד ומתפרש.

פרוסט הגיש את ספרו, "בצד של סוואן" (החלק הראשון של "בעקבות הזמן האבוד"), להוצאת גלימאר, אך היא חתה את כתב היד, אשר ראה לבסוף אור בהוצאת Grasset על חשבונות של המחבר. מאוחר יותר התחרטו בעלי הוצאת גלימאר על הסירוב, ופרסמו את כל ספרי ההמשך של היצירה.

• אלברטין איננה, רומן, תרגמה אביבה ברק, הספריה החדשה, 1990
• בעקבות הזמן האבוד, תרגמה הלית ישורון, ארבעה חלקים (חלק ראשון:"בצד של סוואן", חלק שני:"בצל עלמות מלבלבות"), הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1992 עד 2002
• בעקבות הזמן האבוד (חלק ראשון:"בצד של סוואן", פרק ראשון:"קומברה"), תרגם ישראל זמורה, מחברות לספרות, 1967
• הזמן שנמצא: בעקבות הזמן האבוד, סוף; תרגמה מצרפתית: הלית ישורון. הוצאת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 2012.
• הכלואה, תרגמה הלית ישורון, הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022.
• סדום ועמורה (חלק ראשון), תרגם יותם ראובני, תל אביב, נמרוד, 2002
• על הקריאה, מסה, תרגמה ארזה טיר-אפלרויט, הוצאת כרמל, ירושלים, 2003
• תענוגות וימים, תרגם יורם ברונובסקי, מעריב, תל אביב, 1979?^[1]

• שאלון פרוסט

• גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, "מרסל פרוסט - זמן: גט כריתות למציאות", עמ' 102–112, הקיבוץ המאוחד, 2014. (הספר בקטלוג ULI)
• סמואל בקט, פרוסט, תרגום: עדית שורר, רסלינג, 2005. (הספר בקטלוג ULI)
• אלן דה בוטון, איך פרוסט יכול לשנות את חייך, ידיעות אחרונות, 1997. (הספר בקטלוג ULI)
• ז'ולייט חסין, אמנות ויהדות ביצירתו של פרוסט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994. (הספר בקטלוג ULI) גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• יעקב בקר, "מרסל פרוסט (1922—1871)", מאזנים, ב' בכסלו תרצ"ג, עמ' 6–9. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• עדה צמח, במעגלי "חפשׂ הזמן האבוד" : פנים אחדות ביצירתו של פרוסט, הוצאת דביר, 1973. (הספר בקטלוג ULI)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מרסל פרוסט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרסל פרוסט

• מרסל פרוסט, ברשת החברתית פייסבוק
• מרסל פרוסט, ברשת החברתית Goodreads
• כתבים של מרסל פרוסט ב"פרויקט גוטנברג"
• ביבליוגרפיה קצרה של פרוסט
• ארכיון קולב-פרוסט למחקר
• ספרי מרסל פרוסט באתר הספריה החדשה
• ישראל אלירז, עולמו של מרסל פרוסט, למרחב, 14 ביולי 1961
• מרסל פרוסט, מצרפתית יורם ברונובסקי, פותחים ספר: תענוגות וימים, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2009
• מרסל פרוסט, מכתבי סליחה מאת סופרים, אל תתייסר בגללי, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
• אוריאל קון, 100 שנה מאז אבד הזמן, באתר ynet, 27 באפריל 2011
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על מרסל פרוסט‏, 10 ביולי 2011
• משה סקאל, השקעתי בו את כל מחשבתי, את כל לבי, את חיי אפילו, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2012
• לנה שילוני, האם שארל אפרסי הוא סוואן מ"בעקבות הזמן האבוד", באתר הארץ, 29 באוגוסט 2012
• הגרדיאן, תגלית יוצאת דופן: מרסל פרוסט מתועד בסרטון, באתר הארץ, 16 בפברואר 2017
• פריז של פרוסט: בעקבות היופי של הבל אפוק, באתר "פרנקופילים אנונימיים", 8 בפברואר 2021
• גבי לוין, 100 למות מרסל פרוסט: "מי שקרא אותו הוא לא אותו אדם שהיה לפני כן", באתר הארץ, 2 במאי 2022
• ביוגרפיה מאת אנדרה דיראן ב"קונטואר ליטרר" (בצרפתית)
• מרסל פרוסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי מרסל פרוסט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מרסל פרוסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מרסל פרוסט (1871-1922), דף שער בספרייה הלאומית