צ'נגדו J-20

מטוס J-20 צֶ'נְגּדּוּ, המכונה "דרקון אימתני", בוסס על תוכנית הפיתוח האווירית J-XX שפעלה בשנות התשעים המאוחרות. ב-2008, לאחר השוואת חברות במסגרת מכרז שפרסמה, ממשלת סין הורתה לקבוצת התעשייה האווירית צ'נגדו לפתח את המטוס המיועד. ב-2009, קצין בכיר בחיל האוויר של צבא השחרור העממי העריך שטיסת הבכורה של אבטיפוס המטוס תתרחש ב-2011 ושהמטוס יכנס לשירות מלא עד 2019^[5]. ב-22 בדצמבר 2010 התקיים ניסוי הסעה של המטוס. כעבור שלושה חודשים התקיימה טיסת הבכורה מעל שמי צֶ'נְגְדוּ, בירת מחוז סצְ'ואן^[6].

עד 2014 עבר המטוס סדרת פיתוחים, שכללו הוספת טכנולוגיית חמקנות וחיישנים בספקטרום תת-אדום. באוקטובר 2017, הטלוויזיה הממלכתית הסינית הודיעה כי המטוס מוכן לשירות ולייצור המוני ובנוסף הוא מוכן לפעילות קרבית^[7]. בינואר 2019 החלו להתפרסם שמועות על פיתוח דגם חדש של המטוס המיועד לכלול סגולות ביצועיות בעבור הפצצה טקטית ולוחמה אלקטרונית. כמו כן הדגם החדש נועד לכלול צוות של שני אנשים והנעת סילון מתוצרת תאגיד התעופה שֶׁנְיָאנְג^[8].

ביולי 2020 פורסם לציבור הפיתוח של דגם J-20B, שנרשם כי יכולתו המוספת היחידה היא הנעה וקטורית. לא פורסם הסוג המדויק של המנוע החדש. בינואר 2021 פורסם ב'מגזין הבוקר של דרום סין' (South China Morning Post), שמשרדיו יושבים בהונג קונג, כי סדגמים החדשים של המטוס הנמצאים בפיתוח, ההנעה הסילונית של המנוע סאטורן AL-31 (מתוצרת רוסית), יוחלף במנוע WS-10C (מתוצרת תאגיד התעופה שֶׁנְיָאנְג)^[9]. הדגם הכולל של המנוע החדש פורסם לראשונה כמייצג ראווה אווירי בספטמבר 2021. עוד בינואר 2021 פורסם גם בידי תאגיד התעשייה האווירית של סין תרשים דגם של המטוס הכולל תא טייס לשני אנשים. בטיסת הבכורה של הדגם המשופר באוקטובר 2021 היה זה למטוס החמקן הראשון בעולם עם שני מושבים^[10].

מאפיינים כלליים של המטוס

משטחי קנארד של המטוס נעים בזווית דו-מישורית בולטת ואחריהם הרחבות הקצוות של המטוס מתמזגות לתוך כנף דלתא. בחלק האחורי של המטוס ישנם סנפירים תאומים כלפי חוץ הנעים כל הזמן ומפלטי מנוע נמוכים^[11]. כשל עיצוב ניכר של המטוס הוא חוסר-יציבות גבוה. מכאן שיש צורך בהנעה וקטורית בזווית התקפה גבוהה, שבה זנב מטוס קונבנציונלי מאבד מההשפעה שלו. במקביל משטחי הקנארד יכולים להסיט את תנועת המטוס מול זווית ההתקפה, ובכך לשמור על שליטה^[12]. העיצוב של הקנארד ידוע גם כמספק ביצועים על-קוליים מיטביים, ביצועי פניות על-קוליים ומעברים בין מהירויות מצוינים וביצועי נחיתה קצרים משופרים בהשוואה לעיצוב כנפי הדלתא הרגיל.

הרחבות של קצוות המטוס ותומכים בהרמת גוף המטוס משולבים כדי לשפר את הביצועים בפריסת קנארד. לדברי המעצב הראשי של המטוס, השילוב מייצר פי 1.2 מתנופת ההתרוממות באוויר של כנף דלתא רגילה, ופי 1.8 יותר כוח עילוי מתצורת דלתא טהורה בגודל שווה ערך. המעצב טוען ששילוב כזה מאפשר שימוש בכנף קטנה יותר, ומפחית את הדרישות האווירודינמיות להגעה למהירות על-קולית מבלי להתפשר על מאפייני הגבהה בתנופת התרוממות לאוויר שהם חיוניים לביצועי הזוויות גוף של המטוס בעת סיבוב. השימוש בחופה חסינה לירי, משטחי בקרת טיסה נרחבים ותצורת קנארד לבקרת זווית תקיפה מצביעים כולם על מטרתו של המטוס לפעול במשימות עליונות אווירית ובאינטראקציות בטווח החזותי. למטוס יכולת תמרון דומה לזאת של הצ'נגדו J-10 תוך שביצועיו טובים משמעותית בתחום החמקנות ובטיסה בגובה נמוך. ה-J 20 הוא מטוס קרב המיועד לעליונות אווירית רב-משימתית, כאשר תפקידו הביצועי העיקרי, כמטוס יירוט הוא רק אחת מאפשרויות הפעולה שלו^[13].

אוויוניקה וקוקפיט

האוויוניקה של J-20 שואפת להשיג מודעות למצב השטח הסובב את המטוס בהתמודדות מול חמקנים שונים באמצעות היתוך חיישנים מתקדם ושימוש בהתגנבות ולוחמה אלקטרונית. J-20 כולל חבילת אוויוניקה משולבת המורכבת מחיישנים רב-ספקטרליים המסוגלים לספק כיסוי כל-כיווני^[14]. מידע רשמי על סוג המכ"ם שמטוסי J-20 מסווג לציבור בידי הצנזורה של רשויות השלטון בסין. כמה אנליסטים העריכו שמטוסי J-20 השתמשו במכ"ם מסוג 1475 (KLJ-5) הפועל על בסיס מערך סריקה אלקטרוני (AESA) עם מודל שידור/קליטה 1856^[15], אך מידע עדכני יותר חשף שמכ"ם זה תוכנן למעשה עבור גרסאות משודרגות של J-11D^[16]. אנליסטים אחרים מציינים כי בהתבסס על חתך האף של J-20 ונתונים ידועים על משטח של מודל שידור/קליטה יחיד במערכת המכ"ם AESA של ה-J-16, סביר להניח שמטוסי J-20 מתאימים למודולי שידור/קליטה מתקדמים יותר שנעים בין 2,000 ל-2,200.

אבות טיפוס לאחר יישום טיסת הבכורה ודגמי ייצור כוללים חתך אף מתוקן עם מערכת מיקוד אלקטרו-אופטית/תת-אדומה וחבילת תקשורת מתקדמת על גבי המטוס המאפשרת לו לקשר נתונים עם פלטפורמות ידידותיות אחרות בשירות, כגון אזהרה מוקדמת לתנועת מלט"ים. שישה חיישנים אלקטרו-אופטיים יכולים לספק כיסוי של 360 מעלות לטייס עם מערכת היתוך מידע מחיישנים המשלבת אות מכ"ם עם תמונת תת-אדום על מנת לספק מודעות מצב טובה יותר^[17][18]. שילוב חבילת התקשורת, החיישנים ותמונת המצב התת-אדומה דומה למערכת האוויוניקה שפיתחה חברת לוקהיד מרטין במטוס F-35 לייטנינג II^[19]. המטוס כולל תא טייס מזכוכית משוריינת, עם מסך מגע צבעוני אחד עם גביש נוזלי (LCD), שלושה צגי עזר קטנים יותר, ותצוגת עילית הולוגרפית (HUD) בעלת זווית רחבה^[20]. גודל מסך ה-LCD הראשי הוא 610 מ"מ על 230 מ"מ.

חימוש

מפרץ הנשק הראשי מסוגל להכיל טילי אוויר-אוויר קצרים וארוכים בעוד שני מפרצי הנשק הצדדיים הקטנים מאחור כניסות האוויר מיועדות לטילי אוויר-אוויר לטווח קצר (טיל PL-10 נמצא בשימוש עיקרי). מפרצים צדדיים אלו מאפשרים סגירה של דלתות המפרץ לפני ירי הטיל, ובכך מאפשרים את ירי הטיל בזמן הקצר ביותר וכמו כן תורמים ליכולת החמקנות^[21]. על פי דיווחים שונים, ה-J 20 לא כולל תותח אוטומטי פנימי או תותח סיבובי, מה שמצביע על כך שהמטוס לא נועד לשמש בהתערבויות של קרבות אוויר לטווח קצר עם מטוסים אחרים, אלא להתמקד עליהם מטווחים ארוכים עם טילים תואמים^[22]. לפי הערכות זרות מחוץ לסין, המטוס ישתמש ככל הנראה בטילי אוויר-אוויר ובטיל אוויר-קרקע כדי להשתתף בקרבות עליונות אווירית עם מטוסים אחרים, כמו גם להשמיד נכסים מוטסים בעלי ערך גבוה בעודם על הקרקע. משימות משלימות עשויות לכלול שיגור טילים נגד קרינה ותחמושת אוויר-קרקע למשימות תקיפה מדויקות^[23].

בעוד שעיקר הנשק בדרך כלל נישא מתחת לגוף המטוס המרכזי, הכנפיים כוללות ארבע מתלי חימוש להרחבת טווח ההובלה ולנשיאת מכלי דלק עזר^[24]. עם זאת, בדומה ל-F-22 ראפטור האמריקאי, ה-J 20 לא צפוי לשאת מכלי דלק למשימות קרב בשל פגיעותו בתצורה כזו, ולכן תצורה זו נשארת בעלת ערך עבור פעולות בזמן שלום, כגון מעבר בין בסיסי אוויר^[25]. המטוס מסוגל לשאת ארבעה טילי אוויר-אוויר לטווח בינוני/ארוך במפרץ ראשי וטיל אחד לטווח קצר בכל מפרץ נשק מהמתלים בכנפי המטוס^[26].

הנעה

ה-J-20 נכנס לייצור מופעל על ידי גרסה של סאטורן AL-31, מנוע מייצור רוסי שהושק במקור לחיל האוויר הסובייטי^[27]. היה זה פתרון זמני טרם השלמת הפיתוח של מנוע סילון על-קולי מתוצרת סינית. בינתיים הדגם הראשון של המטוס הוטס עם ההנעה של ה-AL 31, והוא לא כלל יכולות של הנעה וקטורית, חמקנות או שיוט על-קולי. בסופו של דבר, AL-31 הוחלף ב-WS-10 הסינית מתוצרת חברת שֶׁנְיָאנְג בספטמבר 2019^[28]. ה-שניאנג WS-10 הניע גם מטוסים שונים טרם השקתו בדגם חדש של J-20. ההשקה של המנוע בפועל החלה כבר ב-2015^[29].

טיסות עם אבטיפוסים המונעים על ידי דגם ה-WS-10C של המנוע יצאו לדרך בנובמבר 2020. דגם ה-WS-10C היה צפוי להחליף את הסאטורן AL-31 לחלוטין ב-2021^[30]. ביוני 2021, התקשורת הסינית הממלכתית אישרה שמנועי WS-10C משולבים בשירות פעיל עם מטוסי J-20^[31]. ישנם דיווחים סותרים בנוגע לסוג המנוע של דגם ה-J 20B המצויד בהנעה וקטורית^[32]. ידוע כי מנוע WS-10B-3 המצויד בהנעה וקטורית הוצג בתערוכת התעופה והחלל הבינלאומית של סין 2018^[33]. המבער האחורי המיועד ל-J 20 הוא ה'שִׂיאָן WS-15', הנושא כוח דחף של 180 קילו-ניוטון^[34]. ישנו בנוסף גם דגם של ה-J 20 הכולל את המנוע WS-15 בעבור שיוט על-קולי^[35]. המטוס מצויד בבדיקת תדלוק נשלפת המוטבעת בצד ימין של תא הטייס, כדי לעזור לטייס להיות מודע למצב המטוס ולשמור על התגנבות תוך טיסה למרחקים גדולים יותר^[36].

הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין

• חיל האוויר של צבא השחרור העממי - לערך 150 יחידות
  • הטייסת האווירית ה-9, בסיס וָאן-לִי, אַנחְווֵי
  • הטייסת האווירית ה-172, בסיס צַ'אנְגּ-גְ'ווֹ, חֶבֵּיי
  • הטייסת האווירית ה-176, בסיס דִּינְגּ-שִׂין, גַאנְסוּ

מפרט כללי

• צוות: אחד או שניים (תלוי דגם)
• אורך: 23 מטר
• מוטת כנפיים: 15 מטר
• גובה: 4.7 מטר
• משקל ריק: 17 טון
• משקל טעון: 25 טון
• משקל המראה מרבי: 35 טון
• תכולת דלק מרבית: 12 טון
• הנעה: תלוי דגם

ביצועים

• מהירות מרבית: פחות מ-2.5 מאך
• טווח מרבי: 6,000 קילומטר
• קצב טיסה מעלה מרבי: 304-306 מטר בשנייה
• גובה מרבי: 20 קילומטר
• יחס דחף למשקל: 0.92^[37]
• כוח G מרבי: +9
• כוח G מינימלי: -3

• F-22 ראפטור
• F-35 לייטנינג II
• סוחוי Su-57
• מיג 1.44
• F-117 נייטהוק

מדיה וקבצים בנושא צ'נגדו J-20 בוויקישיתוף

• ניצן סדן, דרקון הרפאים J20: האם חמקן הקרב הסיני יכול להביס את ה-F22?, באתר כלכליסט, 2 בנובמבר 2018