צינובר
צינובר (Cinnabar) הוא צורת המינרל של סולפיד הכספית. צבעו אדמדם, ונוסחתו HgS והוא המקור העיקרי לכספית.
 | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | HgS |
| מערך קריסטלוגרפי | טריגונלי |
| צורת הגביש | הקסגונלי |
| צבע | ארגמן בוהק, אדום מגוון הקינמון ועד גוון של לבנים אדומות. |
| ברק | זוהר עד מתכתי בגבישים הכהים. |
| שקיפות | שקוף עד שקוף למחצה. |
| פצילות | מושלמת בשלושת הכיוונים תוך כדי יצירת מנסרות. |
| שבירה | בלתי אחידה תוך כדי יצירת שבבים. |
| קשיות | 2–2.5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 8–8.2 |
| שרטוט | אדום |
| מינרלים נלווים | פיריט, דולומיט, קוורץ וכספית. |
צינובר נמצא בדרך כלל בטבע בצורת גושים חזקים מחוספסים, וצבעו משתנה מאדום בהיר לאדום-חום. הוא מופיע בסלעים וולקניים, בעיקר ליד מרקזיט, פיריט ואנטימון גופרתי (Sb2O3). מדי פעם צינובר מופיע כגביש בעל ברק מתכתי. בין גבישי צינובר וקוורץ דמיון יוצא דופן בסימטריה ובמאפיינים אופטיים (מערך קריסטלוגרפי טריגונלי וצורת הגביש הקסגונלית). קשיחותו של צינובר נעה בין 2–2.5 בסולם מוס, ומסיסותו היא10-6 גרם ל-100 מ"ל מים.
בחימום ל־250 מעלות צלזיוס הצינובר נהיה חום, ובטמפרטורות גבוהות יותר הוא נהיה שחור. עם ירידת הטמפרטורה הוא חוזר לצבעו המקורי (אדום בהיר עד כהה). צינובר אינו מושפע מחומצות כמו חומצה חנקתית (HNO3) או חומצה הידרוכלורית (HCl) בטמפרטורות נמוכות.
שימושים
צינובר נכרה על ידי האימפריה הרומית כמקור לכספית, וכמה מן המכרות שכרו הרומאים משמשים גם כיום כמקור לצינובר.המרבץ החשוב ביותר של צינובר הוא באלמדן בספרד, שם הוא נכרה כבר למעלה מ־2,000 שנים. מרבצים נוספים נמצאים בקליפורניה, סלובניה, איטליה, סרביה, פרו, טקסס וסין.
פרט לשימוש כמקור כספית חשוב, לצינובר שימושים אחרים:
קישורים חיצוניים
- צינובר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)