קבורת ישו

על פי כל ארבע הבשורות, פנה יוסף הרמתי אל פונטיוס פילאטוס לפנות ערב ביום הצליבה וביקש ממנו את גווית ישו. פילטוס הסכים, ויוסף הרמתי הורידו מן הצלב, עטף אותו בסדין והניחו בקבר. על פי הבשורה על-פי יוחנן, עזר לו נקדימון לעטוף את הגווייה בסדין ולבשמה^[1]. בשאר הבשורות לא מוזכר נקדימון ולא בישום הגווייה.

הבשורות מתארות את הקשר בין יוסף הרמתי לישו בצורה שונה זו מזו. על פי לוקס ומרקוס, הוא מתואר כיועץ נכבד ואדם צדיק, אך לא כתלמיד של ישו^[2]. על פי יוחנן הוא היה תלמידו של ישו בסתר^[3] ומתי מתאר אותו בפשטות כתלמיד ישו^[4].

הבדל נוסף בין הבשורות הוא בתיאור רמת הקבורה. מרקוס מספר שיוסף קנה סדין חדש שישמש כתכריך, אך לא מתאר את הקבר מעבר לעובדת היותו חצוב בסלע. על פי לוקס ומתי היה זה קבר חדש שלא נטמן בו אדם לפני כן ומתי מוסיף שיוסף חצבו לצורך זה. על פי יוחנן הגופה והתכריכים בושמו "כמנהג היהודים" והקבר היה בתוך גן. מרקוס ומתי מוסיפים שלאחר הקבורה, הניח יוסף אבן גדולה על פתח הקבר.

אירוע הקבורה הוא אחד מהאירועים החשובים בתולדות ישו ובעיקרי האמונה הנוצרית. באיגרת הראשונה אל הקורינתים מזכיר פאולוס^[5] את הקבורה כחלק מהצהרת הבשורה שלו. הקבורה גם מוזכרת בתפילת אני מאמין כבר מגרסת השליחים. קטכיזם היידלברג מהמאה ה-16 מסביר שהקבורה נועדה להעיד שישו אכן מת, ולפיכך תחייתו היא אמיתית^[6].

קבורת ישו היא נושא פופולרי באמנות שהחל להתפתח במאה ה-10 במערב אירופה. בתחילה הופיעה הקבורה כחלק מסדרות ציורים או ויטראז'ים של "חיי ישו", לאחר ההורדה מהצלב או האבל על ישו. מהרנסאנס ואילך היא הופיעה בפני עצמה. ביצירות מופיעות בדרך כלל דמויותיהם של יוסף הרמתי, מרים, אם ישו ומריה מגדלנה ולעיתים דמויות נוספות.

מהיוצרים הבולטים שעסקו בנושא ניתן למנות את מיכלאנג'לו, רפאל, דירק בוטס, טיציאן, קאראווג'יו ורוחיר ון דר ויידן.

• קבר ישו

• ישו הנוצרי קבורה, דף שער בספרייה הלאומית