מיכלאנג'לו

שנותיו המוקדמות

מיכלאנג'לו נולד בקַפֶּרְזֶה, כפר טוסקני קטן בנפת אַרֶצוֹ, כ־50 ק"מ מזרחית לפירנצה. אביו, לודוביקו די סימוני (Lodovico di Leonardo di Buonarotti Simoni), שימש בתפקיד פקיד ממשל (Magistrate) באזור. כשהיה מיכלאנג'לו בן שש נפטרה אמו (מבית רוּצֶ'לַאי - משפחה בעלת שם באותה תקופה), מה שהוביל בסופו של דבר את משפחתו לעבור לכפר סטיניאנו מזרחית לפירנצה. אף שנולד בכפר קפרזה, החשיב את עצמו מיכלאנג'לו לאיש פירנצה עד יומו האחרון. עוד בהיותו נער רצה לעסוק באמנות, ולמרות התנגדות אביו יצא מיכלאנג'לו ללמוד אצל האמן גִירְלַנְדָיוֹ שהיה צייר ידוע בעיר פירנצה.

הכנה לקריירה כאמן

לאחר שנה בסדנתו של גירלנדיו, שם התנסה באמנות הפרסקו, עבר ללמוד אצל ברטולדו די ג'ובאני בגן הפיסול שהקים לורנצו דה מדיצ'י, וכתוצאה מכך הפך לבן חסותו וגר בארמונו.בתקופת שהותו בארמון נחשף למיטב המשוררים והפילוסופים של תקופתו, ולמד על התרבות היוונית והרומית מאנשי האקדמיה האפלטונית, שנהגו להיפגש בארמון מדיצ'י. עם פטירתו של לורנצו בשנת 1492 עזב מיכלאנג'לו את הארמון אך שמר אמונים כל חייו לבית מדיצ'י.

יצירותיו הראשונות

את שתי יצירות הפיסול הראשונות שלו השלים בטרם מלאו לו 16 שנים, בעודו חניך בגן הפיסול של לורנצו דה מדיצ'י. האחת היא תבליט של המדונה אשר מניקה את ישו התינוק, והשנייה היא תבליט של קרב הקנטאורים. מיכלאנג'לו מעולם לא מכר את יצירותיו הראשונות, ודאג לכך שתמיד יהיו תלויות על קירות ביתו.

קריירה כאמן

ב-1496, בגיל 21, הגיע לרומא, שם יצר את פסליו הראשונים. אחד המפורסמים שבהם נקרא "פייטה" (רחמים), פסל המדונה המחזיקה בזרועותיה את גופתו של ישו לאחר שהורד מהצלב. ייחודו של הפסל הוא באנטומיה המדויקת שהפגין בפיסולו של ישו ובמבטה המהורהר של המדונה. לאחר שהונח הפסל במקומו שמע מיכלאנג'לו אנשים מדברים על כך שכריסטופורו סולארי פיסל את הפייטה. מתוך זעם הוא חרט על הפסל את המשפט "Michel Angelus Bonarotus Florent Facubat" (מיכלאנג'לו בואונרוטי מפירנצה פִּסְּלוֹ). לאחר מכן נשבע כי לעולם לא יחתום שוב על שום יצירה מיצירותיו, ואכן, ה"פייטה" היא יצירתו החתומה היחידה של מיכלאנג'לו. באותן שנים פיסל גם את "בכחוס", אל הפריון והיין. יש הטוענים כי דמותו השאננה והמעט מתנשאת של בכחוס באה לבקר את הלך הרוח המסוכן של רומא באותה העת.

בשנת 1501 חזר לפירנצה עקב לחצים מאביו שיתמוך בכלכלת הבית. ארבע שנים בילה מיכלאנג'לו בפירנצה כשהוא כבר פסל ידוע ומבוקש. באותן שנים פיסל את "דוד", שהפך לאחד מסמליה של העיר. מיכלאנג'לו זכה בזכות לפסל את דוד מגילדת הצמר, ויצר אותו מגוש שיש פגום שאף פסל אחר לא הצליח לפסלו. תוך כדי פיסול "דוד", הוא גם צייר את טונדו דוני, הציור הראשון שאותו מכר. טונדו זה היה הצעד הראשון שלו בתחום הציור ופתח לו את הדלת לציור ותכנון פרסקאות, כמו אלו שבתקרת הקפלה הסיסטינית וה"רוחצים".

בשנת 1505 הזמין אותו האפיפיור יוליוס השני לרומא, ושם יצר בין היתר את הפסל "משה", עליו החל לעבוד בשנת 1513 וסיים בשנת 1542. הפסל מוצב כיום בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי. מיכלאנג'לו דימה את משה כבעל קרניים בגלל התרגום הלטיני של התנ"ך, אשר טעה בהבנת קרינת פני משה בפסוק "קרן עור פני משה" (שמות ל"ד פסוק 35).

יצירתו הגדולה והמרשימה ביותר היא ציור הפרסקו בקפלה הסיסטינית (אולם התפילות) בוותיקן שברומא, יצירה שהחל בשנת 1508 והקדיש לה ארבע שנים וחצי.

תכנונו המקורי של מיכלאנג'לו היה לצייר את שנים-עשר השליחים כמסגרת לתקרה, אך מהר מאוד הבין כי הוא רוצה למלא את כולה בפרסקאות שיתארו את בריאת העולם. תחילה הסתייע בעוזריו, אך עבודתם לא נראתה לו, והוא מחק הכול והחל לצייר בעצמו. העבודה הייתה קשה לביצוע, ואילצה את מיכלאנג'לו לטפס לתקרת הכנסייה על פיגומים בגובה 19 מטרים (שאת אופן הרכבתם על התקרה פיתח בעצמו) ולעבוד בתנאים קשים. הוא היה קנאי ביותר לעבודתו וסירב לכך שמישהו מלבדו ומלבד האפיפיור יראה אותה. בסופו של דבר השפיעה עבודתו רבות על ציירים ואמנים גדולים באותה עת, כמו רפאל, שסגנון ציוריו השתנה באופן ניכר לאחר שנחשף לתקרת הקפלה.בין סיפורי הבריאה שצייר על תקרת הקפלה – הפרדת היום והלילה, בריאת אדם וחוה, הפיתוי, הגירוש מגן עדן, וסיפור המבול.

בזקנתו

מיכלאנג'לו המשיך לצייר ולפסל גם בימי זקנתו, ובגיל 72 היה לאדריכל הראשי של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא. בעשור השביעי לחייו, בעת שחי ברומא, קשר ידידות אמיצה (ואולי התאהב) בויטוריה קולונה, משוררת והוגה דתית.

הביוגרפיה של מיכלאנג'לו נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.

מיכלאנג'לו נודע באופיו המלנכולי והזעוף, ומשום כך לא נמשך לחברת אנשים ונהג להתבודד. בנוסף, נודע בהרגלי היגיינה גרועים.

מיכלאנג'לו השפיע על פסלים רבים שבאו אחריו, בהם אוגוסט רודן ואחרים.

ב-1961 ראה אור ספרו של אירווינג סטון, The Agony and the Ecstasy: A Novel of Michelangelo, אשר ראה אור בעברית כחיי מיכלאנג'לו, בסדרת ספריה לעם בהוצאת עם עובד, בתרגום שמואל שניצר. סטון שהה באיטליה מספר שנים לצורך כתיבת הספר, שהיה פסגת יצירתו. על ספרו זה קיבל אות הוקרה מיוחד מממשלת איטליה על תרומה למורשת התרבותית של הארץ.

במלאת 3,000 שנה לכיבוש ירושלים על ידי דוד העניקה לה עיריית פירנצה העתק של הפסל "דוד", במטרה להציבו במוזיאון מגדל דוד. בשל לחץ של גופים חרדים ודתיים בעיר, בהיות דמותו של דוד מוצגת עירומה, נדחתה מחווה זו, והוענק פסל אחר של דוד, מעשה ידיו של אנדראה דל ורוקיו.

• 
  "פייטה" (1499)
• 
  פסל דוד (1501-1504)
• 
  "משה" (1513-1515)
• 
  מיכלאנג'לו מתבונן בפסל "גו בלוודרה"; ציור של ז'אן-לאון ז'רום, 1849

פיסול

תמונה	שם	שנה	מקום	חומר	מידות
	ראש פאון	c. 1489-94	אבד בשנת 1944	שיש
	מדונה	c. 1491	Casa Buonarroti, פירנצה	שיש	55.5 על 40 ס"מ
	ילד השיש	c. 1491-2	מוזיאון המטרופוליטן לאמנות	שיש	גובה 97 ס"מ
	קרב הקנטאורים	c. 1492	Casa Buonarroti, פירנצה	שיש	90.5 על 84.5 ס"מ
	צלב	1492	Santo Spirito], פירנצה	עץ פוליכרום	135 על 142 ס"מ
	הרקולס
	The Ark of St Dominic		Basilica of San Domenico בולוניה
	פטרוניאוס	1495 - 1494		שיש	גובה 64 ס"מ
	פרוקולוס	1495 - 1494		שיש	גובה 58.5 ס"מ
	מלאך עם פמוט	1495 - 1494		שיש	גובה 51.5 ס"מ
	קופידון פירנצה
	קופידון רומא
	בכחוס	1497 - 1496	המוזיאון הלאומי ברג'לו, פירנצה	שיש	גובה 203 ס"מ
	"צלב"[1]	1497 - 1498?	Santa María de Montserrat, מונטסראט	שנהב
	פייטה	1500 - 1499	בזיליקת פטרוס הקדוש, רומא	שיש	רוחב הבסיס 195 ס"מ, גובה 174 ס"מ
	דוד	1501 - 1504	הגלריה של האקדמיה, פירנצה	שיש	5.17 מטר
	המדונה של ברוז'	1504 - 1501	כנסיית גבירתנו, ברוז'	שיש	גובה 128 ס"מ
	פאולוס	1504 - 1503	קתדרלת סיינה	שיש
	פיטר	1504 - 1503	קתדרלת סיינה	שיש
	פיוס	1504 - 1503	קתדרלת סיינה	שיש
	גריגורי	1504 - 1503	קתדרלת סיינה	שיש
	המדונה והילד	c. 1503	האקדמיה המלכותית לאמנויות, לונדון	שיש	קוטר 82.5 ס"מ
	המדונה והילד	c. 1503	המוזיאון הלאומי ברג'לו, פירנצה		82 על 85.8 ס"מ
	מת'יו	c. 1505	האקדמיה לאמנות של פירנצה	שיש	גובה 271 ס"מ
	קבר האפיפיור יוליוס השני	1503[2]
	משה	c. 1515 - 1513	בזיליקת סן פייטרו אין וינקולי, רומא
	העבד המורד	1513	לובר, פריז
	העבד הגוסס	1513	לובר, פריז
	עבד אטלס	1523 - 1520	האקדמיה לאמנות של פירנצה	שיש	גובה 277 ס"מ
	עבד התעוררות	1520 - 1523	האקדמיה לאמנות של פירנצה	שיש	גובה 267 ס"מ
	עבד מזוקן	1520 - 1523	האקדמיה לאמנות של פירנצה	שיש	גובה 263 ס"מ
	עבד צעיר	1520 - 1523	האקדמיה לאמנות של פירנצה	שיש	גובה 256 ס"מ
	קאפלת מדיצ'י	1534 - 1520	בזיליקת סן לורנצו, פירנצה
	גאונות הניצחון	c. 1532 - 1534	פאלאצו וקיו, פירנצה	שיש	גובה 261 ס"מ
	רחל	1545	בזיליקת סן פייטרו אין וינקולי, רומא
	לאה	1545	בזיליקת סן פייטרו אין וינקולי, רומא
	מצבת ג'וליאנו מדיצ'י- לילה ויום
	מצבת לורנצו מדיצ'י, דמדומים ושחר
	המדונה והילד
	דוד-אפולו	c. 1530	המוזיאון הלאומי ברג'לו, פירנצה	שיש	גובה 146 ס"מ
	ילד מתכופף	c. 1530 - 1534	ארמיטאז', סנקט פטרבורג	שיש	גובה 54 ס"מ
	ישו נושא את הצלב	1520 - 1519	church of Santa Maria sopra Minerva, רומא	שיש	גובה 205 ס"מ
	ברוטוס	1540	המוזיאון הלאומי ברג'לו, פירנצה	שיש	גובה 65 ס"מ
	הפייטה הפלורנטינית	c. 1550	מוזיאון הדואומו, פירנצה	שיש	גובה 253 ס"מ
	Rondanini Pietà	1564 - 1552[3]	Castello Sforzesco, מילאנו	שיש	גובה 195 ס"מ
	פלסטרינה[4]	1547 - 1553	האקדמיה לאמנות של פירנצה, פירנצה	שיש	גובה 253 ס"מ

ציור

תמונה	שם	שנה	מקום	חומר	מידות
	הקרב על קסקינה[5]
	המדונה של מנצ'סטר	c. 1497	הגלריה הלאומית, לונדון	טמפרה על משטח עץ	76 על 105 ס"מ
	טונדו דוני	c. 1507	גלריית אופיצי פירנצה	טמפרה על משטח עץ	קוטר 120 ס"מ
	The Entombment	c. 1505	הגלריה הלאומית, לונדון	טמפרה על משטח עץ
	תקרת הקפלה הסיסטינית	1508–1512	הקאפלה הסיסטינית, הותיקן, רומא	פרסקאות
	יהודית והולופרנס	1508	תקרת הקפלה הסיסטינית, הותיקן, רומא	פרסקו
	יום הדין האחרון	1534–1541	הקפלה הסיסטינית, הותיקן, רומא	פרסקו
	[The Martyrdom of St Peter	1542–1550	קפלת פאולינה, הותיקן, רומא	פרסקו	625 × 662 cm
	The Conversion of Saul	1542–1550	קפלת פאולינה, הותיקן, רומא	פרסקו	625 × 661 cm

אדריכלות

תמונה	מבנה	שנות הקמה	מקום
	בזיליקת פטרוס הקדוש	18	רומא
	Cordonata Capitolina		רומא
	גבעת הקפיטולין	10	רומא
	ארמון פארנזה		רומא
	קפלת מדיצ'י החדשה, New Sacristy,		פירנצה
	מדרגות הספרייה בספרייה הלורנציאנית		פירנצה
	תוכנית של בזיליקת סן לורנצו		פירנצה

• ציורי התנ"ך

• משה ברש, מיכאל-אנג'לו - עיונים בדרכי גילומה של הגותו האמנותית, מוסד ביאליק, 1961.
• אירווינג סטון, חיי מיכלאנג'לו, תרגם שמואל שניצר, סדרת ספריה לעם, עם עובד, 1972.
• ג'ונתן ג'ונס, הקרבות האבודים של לאונרדו ומיכלאנג'לו - הדו-קרב האמנותי שהגדיר את הרנסאנס, כנרת, זמורה-ביתן, 2014
• ג'יל נרה, מיכלאנג'לו 1475 - 1564, הוצאת ספרי טאשן
• רוס קינג, מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור, תרגמה צילה אלעזר, הוצאת דביר, 2006
• לאה גולדברג, מיכלאנג'לו (הרצאה מעיזבון המשוררת). ההרצאה נדפסה בכרך י"ד של כתב העת דחק, (2022), בלווית צמד סונטות מאת מיכלאנג'לו, בתרגומו של עמינדב דיקמן.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מיכלאנג'לו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיכלאנג'לו

• אתר אודות מיכלאנג'לו
• ספי הנדלר, גם מערך ביצורים הוא אמנות מגויסת – המקרה של מיכלאנג'לו, באתר הארץ, 30 ביולי 2014
• ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר, ‏טיול בעקבות מיכלאנג'לו - שלושה סיפורים באבן, באתר GoTravel
• יובל מלחי, פרק 241: מיכאלאנג'לו – גאון או מטורף? (היסטוריה לילדים ולמבוגרים), באתר "קטעים בהיסטוריה", 15 בינואר 2018
• מיכלאנג'לו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מיכלאנג'לו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי מיכלאנג'לו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מיכלאנג'לו בואונרוטי (1475-1564), דף שער בספרייה הלאומית
• מיכלאנג'לו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)