קו רונג
קו רונג (בקמרית: កោះរ៉ុង, באותיות לטיניות: Kaôh Rōng או Kos Rong), הוא האי השני בגודלו בקמבודיה. מקור המילה רונג הוא ככל הנראה במונח ישן שמשמעותו מערה או מנהרה (קמרית: រូង — רונג),[1] על אף שחלק מתושבי האי סבורים כי רונג הוא למעשה שם של דמות היסטורית. לחלופין, קיימת אפשרות שמשמעות המילה בקמרית ישנה היא מקלט, היוצרת את שמו האפשרי של המקום, אי המקלט.
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | מפרץ תאילנד  |
| קואורדינטות | 10°42′00″N 103°14′00″E / 10.7°N 103.23333333°E |
| שטח | 78±1 קילומטר רבוע |
| אורך | 15±1 קילומטר |
| רוחב | 9 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה | קמבודיה |
| אוכלוסייה | 1,100 |
  | |
קו רונג מהווה את הנפה (סאנגקט) החמישית, במחוז (קרונג) פריאה סיהאנוק (המכונה גם מיטאקפיאפ), שנמצא בפרובינציה פריאה סיהאנוק. האי ממוקם במרחק של כ-25 קילומטרים מהחוף במפרץ תאילנד, ושטחו משתרע על כ-78 קילומטרים מרובעים. מתוך 61 הקילומטרים המהווים את היקפו, 43 הם חופים.[2] על האי מתקיימות ארבע קהילות כפריות: קו טואיץ' (Koh Tuich), דואאום ד'קיו (Doeum D'keuw), פרק סוואי (Prek Svay) וסוק סאן (Sok San). בשנים האחרונות האי מאכלס מספר הולך וגדל של זרים המנהלים בתי-הארחה ובקתות נופש, אך מספרם עדיין קטן. הקצה הדרום-מזרחי של האי, הנמצא בסמוך למקום מושבה של קהילת קו טואיץ', משמש כנקודת הכניסה אליו והפך למרכז ההתיישבות המפותח ביותר באי. על אף המחסור בתשתיות בסיסיות ביותר באי, תחבורה באמצעות סירות מנוע היא הכרחית בקרב תושבי האי ותייריו, הפזורים בין החופים הרבים שבו.
האי קו רונג הוא נפה חדשה יחסית, שנוסדה בשנת 2000. במטרה לזרז את התפתחותו של האי, יזמה ממשלת קמבודיה מכרז לזיכיון על אדמתו, במסגרתו זכה איחוד קמבודי בשם "הקבוצה המלכותית" בחכירה של האי לתקופה של 99 שנים. ב-2008 חשף האיחוד את תוכניתו להפוך את האי ל"אתר הנופש המתכונן-סביבתית הראשון של אסיה".[3]
גאוגרפיה
קו רונג הוא האי הגדול ביותר מבין האיים הסמוכים לחופי סיהאנוקוויל שבמפרץ תאילנד. צורתו המאורכת משתרעת מדרום-מזרח לצפון-מערב, על פני שטח של כ-78 קמ"ר. השטח מאופיין באדמה הררית בעיקר, כאשר בחלקו הצפון-מערבי של האי נמצא הר גדול במיוחד בגובה 316 מ'. הגבעות מספקות מים עבור אינספור הנחלים ושפכי הנהרות שבאי. פנים האי מיוער כמעט לחלוטין, ומסתיר בתוכו מספר מפלים עונתיים. חופים שקטים מהווים את מירב היקפו של האי (כ-43 ק"מ). מספרם הוא לא פחות מ-23 חופים מגוונים באורכים ובצבעים שונים, מלבן-בז' (בעיקר) ועד חול-ים ורדרד, לאורך רוב קו החוף. מפרצים, לשונות יבשה בולטות וסלעים מרשימים שנוצרו מאבני-חול יוצרים יחד את הנוף המרשים של האי. החוף הדרומי, החשוף לפגעי מזג האוויר ולים הפתוח, מרהיב במיוחד, ואילו החוף המזרחי, הפונה לכיוון היבשה, מאופיין ברצף של גבעות חלקות, המשופעות במתינות כלפי חופים מקושתים, לשונות-ים ומפרצים. מספר איונים קטנים ושוניות רבות מספקים שפע של סביבות טבעיות למגוון רחב של בעלי חיים ימיים. מרכז האי הוא מעין "חגורה" שטוחה של משקעים המחברת בין שני גושי ההרים בדרום-מזרח ובצפון-מערב האי, ומתקיימת בה סוואנה קטנה.[4]
אף על פי שרוב שטחו של האי עודנו מכוסה ביער, שנים רבות של כריתה בלתי חוקית השפיעה מאוד על איכות הג'ונגל שבו. עצי ענק עתיקים, שקצב גדילתם איטי הפכו להיות נדירים, עצי היער המגוונים המקוריים נעלמים ומוחלפים בהדרגה בגידולים חד-זניים מסחריים כגון קוקוס ושמן דקלים, במיוחד לאורך החוף ובשפלה.
מדרום-מזרח לקו רונג שוכן האי הקטן קו טואיץ', ומצפון-מזרח שוכנים האיים התאומים של קו סונג-סאה. מדרום לאי שוכן האי קו קואון, שאינו מיושב, ואחריו האי קו רונג סנלואם. חמשת האיים הללו מרכיבים יחד את הנפה החמישית (סאנגקאט 5) של מחוז מיטאקפיאפ.
היסטוריה
לפני שנת 2000 לא תועדה כל התיישבות על קו רונג. משנת 1960 ועד 1975, האי נוהל ונשלט על ידי שני מוסדות, הנמל הריבוני של סיהאנוקוויל ורשות חיל-הים. בזמן שלטונו של פול פוט בקמבודיה (1975–1979) אף אדם לא חי באי, ולא התקיימו פעילויות דיג מאורגנות. בין השנים 1979 ו-2000 האתר כולו נשלט על ידי רשות חיל-הים.
מאז שנת 2000, אגף הדיג הוא הרשות העיקרית האחראית למשאבי המים באזור האי. אגף הדיג עובד בשיתוף פעולה עם רשויות מקומיות, קהילות, דייגים מקומיים וארגונים לא-ממשלתיים לשימור המשאבים.[5]
חוקר הטבע הנרי מוהוט כתב את הדברים הבאים בספרו מסעות בחלקיה הפנימיים של הודו-סין, 1864, במהלך דרכו מבנגקוק לקמפוט, כיום וחצי טרם ההגעה לקמפוט: ”תוך זמן קצר נשכחו ממני קשיי חלקו הראשון של מסענו, ומצאתי נחמה מספקת במראה המרהיב שנגלה אלינו, קבוצת איים יפהפיים על פניהם חלפנו.”[6]
היישוב והתשתיות באי
ישנם ארבעה כפרים מובחנים בקו רונג— קו טואיץ' בדרום-מזרח, פרק סוואי ודואאום ד'קיו (Doeum D'keuw) במזרח ובצפון-מזרח והכפר סוק סאן בצפון-מערב.[7] רוב התושבים מתפרנסים מדיג (70%) ומגידול יבולים בקנה מידה קטן (30%). אולם, מספר הולך וגדל של תושבים מוצא עבודות בענף התיירות, שהיקפיו במקום גדלים. הדבר נכון במיוחד עבור תושבי הכפר קו טואיץ', בו מספר עסקי התיירות עולה כיום על מספרם של בתי המגורים.[8]
פרט לשבילים צרים בג'ונגל, אשר רבים מהם נוצרו באופן בלתי חוקי על ידי חוטבי עצים ואינם מובילים לשום מקום, לא קיימת כלל באי מערכת תחבורה. פנים האי, שנותר לא-מאוכלס, תחום על ידי כפרים ועיירות נופש המפוזרות לאורך קו החוף, ולכן, למרבה הנוחות כל קווי התחבורה עוברים במסלולים ימיים. נכון ל-2016, תושבים ומבקרים יכולים ליהנות מרשת מעבורות ימיות מוצלחת.
בספטמבר 2012 האי חובר לראשונה לרשת האינטרנט היבשתית של סיהאנוקוויל. "הקבוצה המלכותית" התקינה במפרץ כבל פיברגלס תת-ימי באורך של כמעט 30 ק"מ, אולם אף לא אחת מהתוכניות התשתיתיות לא החלו. אודות עניין זה נכתב בעיתון פנום פן פוסט כי "התוכניות לבניית נמל תעופה בינלאומי באי הן מעורפלות".[9]
הישרדות
האי שימש מספר פעמים כאתר צילומים לתוכנית המציאות הפופולרית הישרדות. בשנת 2012 צולמה בשטח קו רונג מהדורה מיוחדת של התוכנית קו-לאנטה, הגרסה הצרפתית לתוכנית, בסמוך לכפר סוק סאן. צוות התוכנית שב לאי ב-2013 לצורך צילום מהדורה נוספת של התוכנית, אולם הצילומים נקטעו לאחר מותו של אחד המתמודדים.[10] ב-2016 הושלם צילומה של מהדורה רגילה של התוכנית באי.
לאחרונה, גרסתה האמריקאית של הישרדות הפיקה את העונה ה-31 של התוכנית (הישרדות: קמבודיה - הזדמנות שנייה) וכן את העונה ה-32 שלה (הישרדות: קאו רונג) שצולמו על האי במשך ארבעה חודשים בין מרץ ליולי 2015.[11] גם הגרסה השוודית של הישרדות, משלחת רובינסון, צולמה בקו רונג.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קו רונג (באנגלית)- מדריך קו רונג - באתר למטייל
- מדריך למבקרים באי (באנגלית)
- תיירות בקו רונג (באנגלית)
- רשימת האיים בקמבודיה, לפי מחוזות (באנגלית)
