מפרץ תאילנד

אורך קו החוף המקיף את המפרץ הוא כ-2,600 ק"מ, שטחו 320,000 קמ"ר וגבולו הימי עם ים סין הדרומי מוגדר בקו המקשר את כף ביי בונג בווייטנאם ואת העיר קוטה ברו במלזיה. במפרץ איים רבים שהגדולים שבהם הם סמוי, פהנגן, צ'אנג וקוט בתאילנד, ודאו פהו קואוק בווייטנאם. מפרץ תאילנד רדוד למדי - עומקו הממוצע הוא 45 מטר ועומקו המרבי הוא 80 מטר בלבד. בשל כך, תחלופת המים איטית, וזרימת המים החזקה מהנהרות הנשפכים אליו מקטינה את מליחותו העומדת על 3.05%-3.25%. רק בחלקו הקרוב אל ים סין הדרומי, עולה אחוז מליחות המים עד 3.4% כתוצאה מהשפעת מימי הים, וגם זאת רק בעומק של למעלה מ-50 מטר. הנהרות העיקריים הנשפכים אל המפרץ הם הצ'או פהריה והמה קלונג, הנשפכים שניהם אל מפרץ בנגקוק בקצהו הצפוני של מפרץ תאילנד. בשפכי הנהרות שוקעים מטעני הסחף הנישאים על ידיהם, ואלה מביאים להתקדמותו של קו החוף אל תוך תחומי המפרץ. בשל היותו כה רדוד, לא היה המפרץ קיים בשיאו של עידן הקרח, אלא היווה את המשכו של עמק הנהר צ'או פהריה.

במימי המפרץ החמים שוניות אלמוגים וסביבן קמו אתרי צלילה וקייט. ענף התיירות הוא ענף הכלכלה העיקרי במספר אזורים לאורך חופי המפרץ ובאייו (בעיקר בתאילנד), וידועים במיוחד הם חוף פטייה דרומית מזרחית לבנגקוק, אזור קו סאמט בקרבת הבירה והאיים סמוי ופהנגן. חלק מאתרים אלה חוו פיתוח יתר והשלטונות התאילנדים מנסים למתן את התופעה באתרים שטרם נפגעו. מעבר לתיירות נשענת כלכלת האזור גם על דייג, ובמימי המפרץ מצויים מאגרי נפט ובעיקר גז טבעי.

• 
  שקיעה באי סמוי
• 
  סירות דייגים סמוך לאי טאו
• 
  מראה באי פהנגן

מדיה וקבצים בנושא מפרץ תאילנד בוויקישיתוף

• מפרץ תאילנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)