קזינו רויאל (סרט, 2006)

ג'יימס בונד (דניאל קרייג) זוכה לתואר ה-00 שלו ("רישיון להרוג") הודות לזוג הוצאות להורג שביצע: דרויד, סוכן MI6 בפראג שמכר סודות ואיש הקשר שלו. לאחר שקיבל את המספר 007 הוא נשלח למדגסקר לעצור יצרן פצצות, ותוך כדי מרדף אחריו חודר לשגרירות נמבוטו ומפוצץ אותה, תוך שהוא הורג את יצרן הפצצות.

בונד עולה על קצה חוט בטלפון הסלולרי של יצרן הפצצות ובו הודעה שבה כתוב "אליפסיס". הידיעה שסוכן בריטי פוצץ שגרירות מופצת בכל העולם, וכאשר M (ג'ודי דנץ') מסלקת אותו מהכוח הוא מחליט לבדוק את מקור ההודעה ונוסע לאיי בהאמה, שם הוא פוגש באלכס דמטריוס, שותף של בנקאי בשם לה שיפר (מאדס מיקלסן), שלפי החשד מממן טרוריסטים בכל העולם. דרך אשתו של דמטריוס עלה בונד על מזימה לפוצץ מטוס נוסעים חדשני בטקס השקתו. בונד מצליח למנוע את המזימה, ובכך גורם ללה שיפר הפסד של מאה מיליון דולר מכספי לקוחותיו, שאותם השקיע במכירה בחסר של מניות תעופה, בהנחה שפיצוץ המטוס יביא לירידה תלולה בשעריהן.

כדי לכסות את הפסדיו, כך שיוכל להחזיר ללקוחותיו הטרוריסטים את כספם, לה שיפר מארגן משחק פוקר מסוג טקסס הולדם בסכומים גדולים. M מחליטה לצרף את בונד למשחק במטרה לנצח את לה שיפר ולהשאיר אותו חסר כל מול לקוחותיו. בונד נוסע למונטנגרו עם רואת חשבון, נציגת משרד האוצר, בשם וספר לינד (אווה גרין), והם משתכנים במלון ספלנדיד. בפעילותם שם מסייע להם הנציג המקומי של MI6, מאתיס (ג'אנקרלו ג'אניני). המשחק מתחיל ומצבו של בונד טוב מאוד עד שהוא מפסיד את כל כספו כשהיה בטוח שלה שיפר מבלף. לינד מסרבת להעביר עוד כסף מחשבון הבנק ובונד הנואש מחליט לרצוח את לה שיפר. רגע לפני שהוא מגיע אל לה שיפר עוצר אותו שותף לשולחן הפוקר בשם פליקס לייטר (ג'פרי רייט) שמתגלה כסוכן CIA ומציע לו כסף בתמורה לכך שכשיביס את לה שיפר הוא יימסר ל-CIA ולא ל-MI6. בונד מסכים, וחוזר לשולחן המשחק. במהלך המשחק בונד מורעל על ידי בת זוגו של לה שיפר לכוס המרטיני שלו. הוא יוצא מהחדר במאמץ להציל את עצמו באמצעות מכשיר החיאה שבמכוניתו. ומצליח לנצח את לה שיפר בסטרייט פלאש.

לה שיפר מעוניין לקבל חזרה את הכסף שהפסיד, והוא חוטף את בונד ולינד ומענה אותם כדי שימסרו לו את מספר החשבון והסיסמה שיאפשרו להעביר את סכומי הניצחון לחשבון שלו. בשלב מסוים בעינויים של בונד, מתפרץ לחדר אדם בשם מר וייט (ג'ספר כריסטנסן), והורג את לה שיפר. בונד לא רואה את פניו של וייט, והוא מתעורר בבית חולים ומגלה שרק הוא ולינד נותרו בחיים. נציג הבנק שבא לבקר את בונד ולינד בבית החולים מקבל מהם הוראה אלקטרונית להעברת כספי הזכייה לחשבון משרד האוצר. בונד מחליט לעזוב את MI6 ולהמשיך את חייו לצידה של לינד. הם משתכנים בוונציה.

בונד מגלה שכספי הזכייה לא הועברו לחשבון האוצר ויוצא אחרי לינד שיצאה לפגישה ומגלה שהיא העבירה את הכסף לחשבון השייך לארגונו של לה שיפר. בקרב בו נהרגים כל אנשי הארגון של לה שיפר, מתמוטט הבניין שבו שהו בונד ולינד, ושוקע למימי ונציה, תוך כדי טביעתה של לינד. בונד מגלה שהיא נסחטה על ידי הארגון של לה שיפר ושכספי הזכייה נמצאים כעת ברשותו של הארגון. הוא מוצא את הטלפון הנייד של לינד ובה הודעה שמשאירה לו את מספרו של וייט. וייט מגיע לביתו באגם קומו שבאיטליה ומקבל שיחה מאדם שטוען שהם צריכים לדבר. כאשר וייט שואל לשמו של הדובר הוא נורה ברגליו והדובר אומר לו ששמו הוא "בונד, ג'יימס בונד", המשפט המפורסם שבונד אומר בכל פעם שהוא מציג את עצמו.

חברת ההפקות EON Productions רכשה את הזכויות לספר "קזינו רויאל" בשנת 1999. במרץ 2004 נכתב התסריט הראשוני מאת רוברט וייד וניל פרביס, כאשר הם רצו לשמר את סגנונו המקורי של איאן פלמינג^[3]. תרומתו של פול האגיס לתסריט הייתה לשנות את נקודת השיא - דהיינו, הנסיבות שהביאו למותה של וספר לינד.

בפברואר 2005 נבחר לביים את הסרט מרטין קמפבל, שביים את הסרט "גולדן איי" בסדרת סרטי ג'יימס בונד. חברת ההפקות הודתה כי הסרטים האחרונים בסדרה הסתמכו יותר ויותר על אפקטים ממוחשבים, וכי הם מתכוונים לביים את הפעלולים הפעם "בדרך הישנה והטובה"^[4]. וכך, בכיוונם של פרביס, וייד והאגיס אחר ריאליזם, הסרט עקב בנאמנות אחר הספר והאניש את דמותו של בונד, כמו גם נתן לעלילה פן אפל יותר.

פירס ברוסנן נבחר בתחילה לגלם שוב את בונד, אך בעקבות ההחלטה ללהק שחקן צעיר יותר לתפקיד, נבחנו 200 מועמדים אפשריים להחליפו, ביניהם גם השחקן הבריטי הנרי קאביל^[5]. דניאל קרייג - לו הוצע התפקיד - סירב בתחילה היות ששוכנע כי הסדרה הפכה לנוסחאית מדי, אך התעניין לאחר שקרא את התסריט. לצורך הכנתו לתפקיד הוא קרא את כל ספרי איאן פלמינג וקיבל השראה מסוכני המוסד וסוכנות הביון הבריטית שעזרו בהכנת הסרט "מינכן":

"בונד יצא היישר מהשירות החשאי והוא רוצח... אתה רואה זאת בעיניהם (של אנשי השירות החשאי). אנשים אלה נכנסים לתוך חדר ומיד מחפשים בעדינות אחר דרך מילוט. זה מסוג הדברים שרציתי לשקף.

— דניאל קרייג^[6].

לאחר התלבטות בין מספר מועמדות כאנג'לינה ג'ולי ושרליז תרון, נבחרה השחקנית אווה גרין לגלם את תפקיד נערת בונד בסרט, וספר לינד.

תחילת הצילומים נקבעה ל-30 בינואר 2006 ואלה נמשכו עד ל-21 ביולי 2006. עיקר אתרי הצילום היו באולפני ברנטוב אשר בפראג, אולפני פיינווד בממלכה המאוחדת, צ'כיה, איי פרובידנס בבהאמס וונציה באיטליה.

לצילום סצנת הפתיחה של הסרט, המעצב האומנותי דניאל קליינמן שאב השראה מכריכת הספר המקורי, שבו נראה קלף הימורים שממספריו נוטף דם. בנוסף, צלליות השחקנים נוספו בצורה דיגיטלית הדומה לדפוסי קלפים.

סגנון הצילום הכללי של הסרט היה ריאליסטי יותר וכלל מעט מאוד דיגיטציה (בסצנת המרדף במדגסקר, בסצנת המרדף בנמל התעופה ובסצנת הסיום בוונציה).

את המוזיקה לסרט כתב והלחין דייוויד ארנולד, שזהו הפסקול הרביעי של סרט בונד שהוא עצמו הלחין. הפסקול יצא ב-14 בנובמבר 2006 עם יציאת הסרט לאקרנים. שיר הפתיח של הסרט "You Know My Name" נכתב והופק במשותף עם כריס קורנל, שגם שר אותו.

הסרט, שנעשה בתקציב של 150 מיליון דולר, זכה להכנסות של כ-43.5 מיליון דולר ברחבי העולם בסוף השבוע הראשון להקרנתו, וכ-593 מיליון דולר עד כה, בכך שבר את שיאי ההכנסות של קודמו, "למות ביום אחר".

המגזין Rotten Tomatoes נתן לסרט ציון 95% לפי שקלול של 246 ביקורות (233 מהן "טריות" ו-13 "רקובות"), השלישי אחרי "מרוסיה באהבה" (96%) ו"דוקטור נו" (96%)^[7], בעוד הוא מציין כי "קזינו רויאל נפטר מרוח השטות ומהפטנטים שאפיינו את הסרטים הקודמים, ודניאל קרייג הביא לתפקיד את מה שמבקרים ומעריצים חיכו לו: המצאה מחודשת ארסית ונרדפת של 007". בנוסף, הסרט התקבל בביקורות חיוביות לנוכח משחקו ואמינותו של דניאל קרייג. הדיילי טלגרף השווה את איכות גילומו של קרייג לזו של שון קונרי בסרטים המוקדמים בסדרה והילל את התסריט בכך שהשכיל לחרוג ממוסכמות קודמיו. נוסף על כך, הטיימס השווה את דמותו האסרטיבית של קרייג לזו של טימותי דלטון. מספר מבקרים גם ציינו לשבח את משחקו של קרייג כראשון השחקנים שבאמת ובתמים לוכד את דמותו של בונד מהספר: אלים, קר רוח ואירוני.

תחנת הכבלים MSNBC נתנה לסרט ציון 5/5^[8], כמו כן נאמר כי הסרט הוא "חזרה לשורשים" בדומה ל"מרוסיה באהבה", שבו היה דגש על הדמות והעלילה מאשר הפעלולים והטכנולוגיה ששימשו ב"למות ביום אחר"^[9]. לדברי מבקר הקולנוע רוג'ר איברט, הסרט היה הראשון שגרם לו לגלות אמפתיה כלפי דמותו של בונד, שעד כה (ב-45 שנות קיומה) הייתה חסרת רגש^[10].

"התסריט שירטט דמות שברירית וטעונה מיסודה, ההיפך מהדמות אותה גילמתי. קרייג הוא במידה רבה הבונד שאותו תיאר איאן פלמינג בספריו - מכונת הרג אכזרית. היה זה בונד שהציבור תמיד רצה.

— רוג'ר מור^[11].

מדיה וקבצים בנושא קזינו רויאל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קזינו רויאל

• קזינו רויאל, ברשת החברתית פייסבוק
• "קזינו רויאל", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "קזינו רויאל", באתר נטפליקס
• "קזינו רויאל", באתר AllMovie (באנגלית)
• "קזינו רויאל", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "קזינו רויאל", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "קזינו רויאל", באתר Metacritic (באנגלית)
• "קזינו רויאל", באתר אידיבי
• "קזינו רויאל", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מתן אהרוני, קזינו רויאל - 007 המטרוסקסואל
• יעל שוב, ביקורת על "קזינו רויאל"(הקישור אינו פעיל), באתר Time Out תל אביב, 23 בנובמבר 2006