קיטום מקור
קיטום מקור היא הסרת קצה המקור של עופות (לרוב תרנגולות בתעשיית הביצים, אך לעיתים גם תרנגולים בתעשיית הבשר, תרנגולי הודו, ברווזים, שלווים או עופות אחרים) במטרה לצמצם את הנזקים העשויים להופיע כתוצאה מקניבליזם וניקור נוצות בין העופות.
השיטה יושמה לראשונה בראשית שנות הארבעים של המאה העשרים, בקליפורניה. בתחילה התבצע הקיטום באמצעות מבער גז, וזמן קצר לאחר מכן החל השימוש בשיטה המקובלת כיום, של קיטום באמצעות להב ברזל מלובן. שיטות נוספות כמו קיטום קר, כימי או בלייזר, קיימות אך אינן בשימוש נרחב.
קיטום מקורי תרנגולות מתבצע לרוב בשלב מוקדם, בעשרת הימים הראשונים לחייהן. קיטום חוזר מתבצע לעיתים קרובות בגיל עשרה עד ארבעה־עשר שבועות.
שיטות קיטום
סכין חם
על ידי מקטמת חשמלית, בשיטה זו נחתך המקור בלהב שחומם ל 650°C-750°C במכשיר דמוי גיליוטינה בין גיל 5 שבועות ל-8 שבועות. לעיתים נדרש קיטום נוסף אם המקור גדל מחדש[1]. טיפול בקפסאיצין לאחר החיתוך מקטין את הגדילה החוזרת של המקור ואת הצורך בקיטום חוזר[2].
קרינת אינפרה אדום
בשיטה אוטומטית זו מטופל האפרוח ביומו הראשון. העופות מקובעים וקרינת IR בעצמה של 50-60 וואט ממוקדת בנקודת הקיטום. הקרינה עוברת את השכבה הקרנית ופוגעת בתאים המתחלקים מהם צומח המקור. לאחר 7-10 ימים קצה המקור מתרכך ונשחק בהדרגה[1].
השפעה על התרנגולת
מחקרים מסוימים טוענים כי קיטום המקור עלול לגרום לכאבי פנטום וכאבים מתמשכים לאורך זמן אצל העופות.[3][4][5][6] מנגד, מחקרים שונים טוענים כי הכאבים הנגרמים הם קצרי טווח.[7][8][9] קיטום בלתי־זהיר עלול להביא לכאבים באכילה ובשתייה לטווח ארוך, ובשל כך לאיבוד משקל.
קיטום המקור הוא כיום הדרך המקובלת ביותר להתמודד עם בעיות של קניבליזם וניקור נוצות, העלולות להתעורר כתוצאה ממספר גורמים, ביניהם צפיפות יתר, מחסור בגירויים סביבתיים או ברפד, גודל להקה גדול מדי, שינויים קיצוניים בסביבת המחיה של העופות, אור חזק מדי, חום, עקה, האכלה במזון מרוכז, הגבלת מזון, גורמים תורשתיים או בריאות לקויה. הנזק כתוצאה מקניבליזם עלול להביא לאובדן מהיר של כרבע מגודל להקה.
בעיות קניבליזם וניקור עלולות להיות חמורות יותר בשיטות גידול אלטרנטיביות, בהן התרנגולות אינן נתונות בכלובים (דוגמת "ביצי חופש"), מכיוון שבשיטות אלו מחזיקים את התרנגולות בקבוצה גדולה יותר, והתפרצויות של ניקור מסוגלות להתפשט באופן נרחב יותר (שכן הופעת בעיית ניקור אצל תרנגולת אחת בקבוצה מובילה לפיתוח הבעיה גם אצל אחרות). כמו כן, החשיפה לאור טבעי, בלולים בהן מתאפשרת לתרנגולות יציאה לחצר, עלולה אף היא להחריף את הבעיה.[10] עם זאת, ניתן להפחית את בעיות הניקור בשיטות אלו עד לרמות שאינן מחייבות קיטום מקורים, על ידי הקפדה על תנאי רווחה נאותים לתרנגולות, אספקה של מקורות צל וכמות גבוהה של רפד וגירוי סביבתי.
בבריטניה נאסר על קיטום מקורים החל משנת 2011, וההתמודדות עם בעיות קניבליזם וניקור תוחלף בהעשרה סביבתית ושיפור תנאי המחיה של העופות. עד כניסת החוק לתוקף, קטימת מקורים תותר רק ללהקות המונות מעל 350 פרטים, בהמלצת וטרינר, ובתנאי שלא יחתך יותר משליש המקור.[11] חוק זה השתנה בשנת 2010 עוד לפני יישומו, כיוון שהובהר שהתוצאות לעופות מאי-ביצוע הקיטום יהיו קשות מאשר מביצועו. במקום זאת נאסר על כל טכניקות הקיטום פרט לאינפרה-אדום. חקיקה נגד קיטום מקורים התקבלה גם בשווייץ, נורווגיה, שוודיה ופינלנד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- קיטום המקור(הקישור אינו פעיל) באתר התוכנית יומן חייתי.
- רמי בל, מקור לדאגה, אתר ynet, פברואר 2013.