רוברט סטורואה

רוברט סטורואה נולד בטביליסי למשפחת אמנים. אביו, רוברט איוונוביץ' סטורואה היה צייר ידוע שעבודותיו מופיעות בתצוגה הקבועה של מוזיאון האמנות של גאורגיה. אשתו של סטורואה, דודנה קווסלבה, היא מומחית לפילולוגיה, סופרת ופילוסופית, ששימשה כמתורגמנית במשפטי נירנברג.

סטורואה היה תלמידו של מיכאיל טומאנישווילי במכון לתיאטרון של טביליסי על שם שותא רוסתוולי. הוא סיים את חוק לימודיו בשנת 1961, והחל בקריירה שלו בתיאטרון שותא רוסתוולי, ובשנת 1979 התמנה לתפקיד מנכ"ל התיאטרון, ובשנת 1982 הוא התמנה לתפקיד המנהל האמנותי הראשי.

הצלחתו הראשונה של סטורואה באה, בשנת 1965, עם ביום ההצגה "המשפט של סיילם" המבוסס על ספרו של ארתור מילר, "ציד המכשפות". מאוחר יותר הוא רכב על גל ההצלחה עם ביום ההצגות מעגל הגיר הקווקזי של ברטולט ברכט (בשנת 1975), ריצ'רד השלישי (בלונדון ובאדינבורו בשנים 1979-1980) והמלך ליר (ניו יורק, 1990) בכיכובו של השחקן הקומי ראמאז צ'חיקוודזה. האינטרפרטציות שנתן למחזותיו של שייקספיר, "ריצ'רד השלישי" ו"המלך ליר", הביאו לפרסומו כמי שנותן אינטרפרטציה פרדוקסלית לתיאטרון השייקספירי. להוציא את 37 מחזותיו של שייקספיר, בייס סטורואה 17 מחזות נוספים. חמישה מהם בתיאטרון רוסתוולי. בשנת 1986 הוא ביים את "המלט" בריוורסייד סטודיוס^[1], כאשר אלן ריקמן שיחק כהמלט. האיגוד הבינלאומי לשייקספיר שיבח את סטורואה כאחד מעשר ההפקות הטובות ביותר במשך 50 השנים האחרונות.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 השתנה כיוון עבודתו לתוך עולמו הפנימי. עבודותיו כללו את "החיים הם חלום" של פדרו קלדרון (Pedro Calderón)‏ (1992), "הנפש הטובה מסצ'ואן" של ברכט (1993), "הבשורה על פי יעקב" המבוסס על ספר אלפבית של יעקב גוגבשווילי (1995), "למרה" של גריגול רובכידזה (1996). בשנות ה-2000 קיבלה עבודתו של סטורואה גוון פילוסופי יותר בהרהורים על הנצח והאיזון הנכון בין החיים והמוות. השפה המטפורית של עבודותיו האחרונות היא פואטית יותר וכוללות את פנטזיה "סטיקס" על פי הסימפוניה לתזמורת של גיה ק'אנצ'לי (2002), שתי גרסאות חדשות של המלט בטביליסי (2001, 2006) ומחכים לגודו של סמואל בקט (2002).

סטורואה ביים בישראל את ההצגות:

• המלך ליר מאת שייקספיר - תיאטרון הקאמרי - 2007
• מעגל הגיר הקווקזי מאת ברטולט ברכט - פסטיבל ישראל
• ריצ'רד השלישי מאת שייקספיר - פסטיבל ישראל
• פעורי פה - תיאטרון הקאמרי מאת חנוך לוין - 1995

בברית המועצות

• פרס השחף^[2] - מוסקבה (1998)
• אמן הציבור של ברית המועצות
• מדליית זהב של הנשיא (Золотая медаль президента) בפסטיבל התיאטרון הבינלאומי (1998)
• הפרס הגדול בפסטיבל

בגאורגיה

• פרס שותא רוסתוולי
• פרס מרג'נישווילי
• פרס אחמטלי
• פרס תומנישווילי

מדיה וקבצים בנושא רוברט סטורואה בוויקישיתוף

• רוברט סטורואה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רוברט סטורואה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רוברט סטורואה, בארכיון הבימה
• מרטין בנהם (1995), המדריך של קיימברידג' לתיאטרון, עמ' 1041, ISBN 0521434378, (באנגלית)
• ציפי שוחט, "המלך ליר" בבימוי רוברט סטורואה עולה בתיאטרון הקאמרי, באתר הארץ, 2 במאי 2007
• מיכאל הנדלזלץ, לא נעים להכיר את המלך ליר, באתר הארץ, 30 במאי 2007
• מרב יודילוביץ', רוברט סטורואה: "אמנות תמיד הפחידה ממשלות", באתר ynet, 24 במאי 2012